דעה: מדינת ישראל מפקירה את הנשים לבד במערכה

מתחילת השנה וביתר שאת בשבועות האחרונים אנו מתבשרים כמעט יום על אלימות נגד נשים ואף רציחתן. מתחילת השנה נרצחו 10 נשים ותינוקת. 6 נשים נרצחו מתחילת הסגר ועד כה. האחרונות שבהן - מאיה ווישניאק, טטניאנה חייקין, מסטואל אלאזה.

האדישות בציבור, במשטרה, בפרקליטות ובקרב מקבלי ההחלטות בממשלה היוצאת ובזו הטרייה, זועקת לשמיים, בדומה לזעקתן של הנשים שקולן לא נשמע.

הממשלה החדשה כוללת מספר שרים וסגני שרים ששוברים שיאים, אך אין אף לא אחד או אחת שדורשים טיפול מיידי בטיפול באלימות וברצח נשים.

 מדברים רבות על טיפול ומיגור, בפועל לא מיישמים כלום

מגפת הקורונה העלתה את אחוז האלימות נגד נשים ב-16 אחוז. אלימות הפכה להיות מכת מדינה. הממשלה היוצאת הקצתה מיליונים, ליתר דיוק 20 מיליון שקל עבור תוכנית שתתמקד בטיפול בגברים תוקפניים. תוכנית הכוללת מגוון פעולות למיגור, עד כמה שניתן, את הטרור נגד נשים; החל מהרחבת מענה במרכזי היום לטיפול בגברים אלימים, הקמת דירות לגברים שסיימו טיפול ועד תוספת עובדים סוציאליים. אך התוכנית הוקפאה כי התקציב לא עבר למשרד הרווחה בזמן, למרות הבטחות ואישור הממשלה. גם אחרי שאושר בוועדת הכספים בנובמבר האחרון ועבר למשרד הרווחה, לא הספיקו לממשו עד לסוף השנה והכסף נלקח בחזרה. הסיבה לכל היא כאוס פוליטי.

כן, ביטחונן, שלומן וחייהן של נשים רבות מופקר בגלל ביורוקרטיה. אלימות נגד נשים במשפחה היא טרור לכל דבר ועניין אך לא מוגדר ומטופל כך על-ידי המדינה. כמעט בכל המקרים ניתן לראות דפוס חוזר בפגיעה בחיי נשים עם סימנים רבים לכך. לא תמיד הסביבה הקרובה רואה זאת וגם כאשר כן, לא תמיד יודעת כיצד לפעול אם בכלל. לעתים הנשים עצמן פונות לעזרה, בין אם לגורמי הרווחה, המשטרה או בתי המשפט ולרוב המענה דל, לא מספיק ולוקה בחסר. הנשים שנשארות לא פעם לבד במערכה, מיואשות מהטיפול הדל וחלקן חוזרות לבעלים המתעללים. חלקן מצליחות להתרומם ולצאת ממעגל האלימות אך נאלצות כל חייהן להסתכל מעבר לכתף בחשש. כולן מנסות להגן על ילדיהם שהפכו בשנים האחרונות להיות בקו האש ולהיפגע ולהירצח.

כעורכת דין שמטפלת בלא מעט תיקי אלימות במשפחה אני נאלצת לא פעם לצאת נגד החלטות בתי המשפט, ונגד המלצות הרווחה והמשטרה כאשר כולם למעשה מפקירים את שלומן של אותן נשים. דוגמאות על נשים שהתגרשו ונאלצו, לאחר הגירושים, להיכנס למקלט לנשים מוכות כי לא נמצא פתרון מפני הגרוש אשר לא חדל מאובססיביות כלפיה לא חסר. חלקן נאלצות, גם כיום, להמשיך לחיות בחששות ובפחד מפניו בכל רגע נתון.

"מעגל הקסמים" המשוגע הזה של אלימות נגד נשים, והמשך עלייה במספרם של הנפגעות והנרצחות חייב להפסק.

למרות כל האירועים המזעזעים של פגיעה בנשים וילדים על-ידי בעלים ואבות, המדינה טרם הגדירה זאת כטרור לכל דבר ועניין. למרות הקצבת הכספים, שלא מומשו לבסוף, אין מענה לנשים רבות המאוימות בכל רגע נתון. התחושה היא כי רק מחכים לזעזוע הבא ולא מקדמים פתרונות שיוכלו להוות רשת ביטחון מרגיעה לאותן נשים וילדים שנמצאים במעגל אלימות אכזרי.

המדינה אחראית למגר את הטרור נגד נשים ולהפעיל את התוכנית של משרד הרווחה באופן מיידי, לרבות העברת תקציבים לכך, לשם צמצום ככל האפשר בכמות היתומים והיתומות והמשפחות שנהרסות בן רגע. כמו כן, יש צורך רב להחמיר בענישה בבתי המשפט במקרים של אלימות נגד נשים. במקביל להחמרת הענישה, ישנם כלים נוספים בהתמודדות עם אלימות זו, לרבות; ריכוז הנושא תחת משרד אחד ותוך העברת תוכניות ופתרונות נוספים למיגור הטרור, הקמת מקלטים לגברים מכים, העלאת המודעות וההסברה לקהילה, מתן פתרונות לתמיכה נפשית בנפגעות באופן מידי ותוך ליווי בתהליך עד שיקום המשפחה ועוד פתרונות רבים.

לצערנו, עבור הצעירה שנרצחה לאחרונה ברמת גן, טיטאנה חייקין, ולמאסטוואל אלאזה ומירפת דסוקי זיכרונן לברכה ועבור נשים רבות נוספות אשר נרצחו אין זה יעזור, אבל לרבות אחרות בהחלט כן. 

הכותבת מתמחה בעריכת דין בדיני משפחה וייצוג נפגעי עבירה