אני: יודע להפעיל היטב מערכות, יורד לפרטי פרטים. נכון, קשה לחיות עם זה, אבל זה טוב למלונות.
משפחה: משפחתו של אבא הגיעה לארץ מפולין לפני המלחמה. סבא פתח מספרה וסבתא הייתה הבשלנית הכי טובה. לסבא מצד אמא היו ברומניה עסקים גדולים. אמא נולדה תוך כדי טיול באוסטריה, וכשמלאו לה כמה חודשים, סבא וסבתא הגיעו איתה לישראל לבדוק אפשרות לעבור לכאן, נתקעו פה כשפרצה המלחמה וגרו בירושלים. אחות של אמא, שהייתה בת שנתיים ונשארה אצל ההורים שלהם, הגיעה לארץ שבע שנים אחר כך. ההורים נפגשו בצבא. אבא היה טייס קרב בחיל האוויר ואמא שירתה בחיל והייתה מורה מיתולוגית.
ילדות: גרנו כמה שנים ברמת דוד, אבל רוב הילדות גרנו בשיכון הטייסים בשכונת נווה רום ברמת השרון. כשהייתי בן 13 עברנו ללונדון, כשאבא היה שם נספח צבאי. כשחזרנו לארץ, הוא חזר לצבא, וכשהשתחרר, הקים את רשות שדות התעופה והיה המנכ"ל הראשון שלה, והפך לאיש עסקים.
החזרה לארץ לא הייתה פשוטה. למדתי במגמת פיזיקה ומתמטיקה בתיכון רוטברג ולא היה לי מושג קלוש מה הכיוון שלי בחיים. התגייסתי לצנחנים ומיד אחרי השחרור התחלתי קורס מאבטחים באל על שנקטע באמצע, בגלל שהקפיצו אותנו למילואים של חצי שנה במלחמת לבנון.
מלונאות: הגעתי לתחום במקרה, כשחבר ביקש שאצטרף אליו למבחנים למגמת מנהל בתי מלון בתדמור.
קריירה: במקביל ללימודים עבדתי כמלצר במסעדת 12 השבטים בשרתון. התקדמתי לניהול המסעדה, ואז הציעו לי להיכנס לתוכנית התמחות בניהול של שרתון הבינלאומית. כשסיימתי אותה עברתי לעבוד כסגן מנהל אירועים בשרתון פארק טאואר בלונדון. אחרי שנה, חבר התקשר ואמר שישרוטל פותחים מלון ספורט באילת ומחפשים מנהל מזון ומשקאות. באתי לראיון אצל המנכ"ל וככה התחלתי את דרכי ברשת. בגיל 31 מוניתי למנכ"ל מלון ספורט. בהמשך נבחרתי לפתוח את הרויאל ביץ’ על-ידי המנכ"ל רפי שדה שמינה אותי לממונה על אזור הדרום וסמנכ"ל התפעול. כשהוא עזב בסוף 2010, מוניתי למנכ"ל במקומו.
אדל: נפגשנו כשעבדנו בשרתון תל-אביב, והתגרשנו אחרי תשע שנים. יש לנו שלושה ילדים משותפים.
רווית: אשתי, מנהלת שבעה מלונות של רשת פתאל, אישה מדהימה. אנחנו נשואים 21 שנים, יש לנו ילדה בת 16 ואנחנו גרים ברמת אביב.
ישרוטל: רפי הקפיץ את הרשת מ-3 מלונות ל-12, ובתקופתי הכפלנו את המחזור ופתחנו 10 בתי מלון. אנחנו בתהליך הקמה של 12 מלונות חדשים. החברה נכנסה חזקה כלכלית למשבר ויש מאחוריה בעלות חזקה של משפחת לואיס.
קורונה: מעולם לא היינו קרובים למשבר כזה, ירידה ממאה לכמעט אפס תוך שבועיים. פעלנו במהירות שיא להוציא 5,000 עובדים לחל"ת, כי רק לפתוח את השלטר ברשת עולה 100 מיליון שקל בחודש. הפחתנו 20% בשכר ההנהלה, כשההפחתה שלי עומדת על 50%.
פתיחה מחדש: הכי קשה זה לגייס כ-700 עובדים צעירים - מלצרים, פקידי קבלה וחדרנים, שלא חזרו. פחדתי שהעובדים לא יהיו מאופסים אחרי שלושה חודשים בבית, והתבדיתי. אנחנו מרגישים בחסרונם של עובדי משק הבית שהיו מגיעים כל יום מירדן, ונמצאים בדיונים עם המל"ל, עיריית אילת ומשרד התיירות כדי להחזיר אותם לעבודה.
פיצוי: לתוכנית פיצוי מעסיקים על החזרת עובדים מחל"ת שכחו להכניס פרמטר של ירידה במחזור. אנחנו נפגענו ב-100% במחזור, מ-450 מיליון שקל במרץ-יוני 2019, לכמעט אפס, ואנחנו הענף שנכנס למשבר ראשון ויצא ממנו אחרון. אצלנו מדובר בהחזרת 3,500 עובדים מחל"ת, והפיצוי קריטי בשבילנו. אנחנו עובדים מול האוצר לגיבוש מתווה שלפיו נקבל כהלוואה את הדלתא בין המחזורים של 2019 ו-2020, אבל לא נראה שזה יקרה.
שדה דב: דיברתי עם ארנון בר דוד, יו"ר ההסתדרות, על החזרת השדה לפעולה והוא פנה לרה"מ, שהביע עניין. אני יודע שזה כמעט חסר סיכוי, אבל אפשר להשמיש מחדש את השדה, שסגירתו הלא מוצדקת נתנה מכה אנושה לאילת ולאילתים. הרי הוא יישאר נטוש בעשור הקרוב, אז למה לא להפעיל אותו בינתיים, עד שתיבנה רכבת מהירה לאילת?
חו"ל: לפני הקורונה היינו ערב קבלת החלטות באשר להתרחבות בחו"ל, אבל בינתיים זה בהקפאה.
פנאי: רוכב על אופני שטח, רץ ועושה כוח בחדר כושר.
תפיסת עתיד: מה אעשה אחרי ישרוטל? אלוהים גדול.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
