ג'ורג' פלויד המת גויס לקמפיין של טראמפ לנשיאות

זה היה רגע של פארסה, בשיאו של אחד השבועות הדרמטיים ביותר בהיסטוריה האמריקאית של חצי המאה האחרונה. הנשיא טראמפ, מטופל בסדרה של משברים קוסמיים, ניסה לפתוח לרווחה את פיהן של "החדשות הטובות", כדי שהן יועילו לבלוע את החדשות הרעות.

הטובות היו שהאבטלה בארה"ב ירדה ל־12.4%. הכול יחסי, כמובן. 12.4% הם נתון מזעזע. אבל הכלכלנים והעיתונות חזו שהנתונים החדשים מלשכת הסטטיסטיקה של משרד העבודה הפדרלי יעמידו את האבטלה על 20%, עלייה של כמעט 6% לעומת החודש שעבר. תחת זאת היא ירדה ב־1.8%.

האם זו סיבה למסיבה? ספק. האבטלה פחתה מפני שהכלכלה חזרה ונפתחה, ואנשים חזרו ונשכרו למשרות שאבדו זמנית בחודשיים הקודמים. סוף סוף , זו היתה מטרתה של הפתיחה־מחדש. אבל הנשיא, מהיותו זקוק עד ייאוש לחדשות טובות, תיאר את הנתון הזה כ"תחייה הכלכלית הדרמטית ביותר מאז ומעולם". הוא אמון על סימני קריאה.

דונלד טראמפ הוא פוליטיקאי, העומד חמישה חודשים ופחות לפני בחירות, ומותר לו לצבוע בוורוד גם חדשות אפורות. הוא לא הראשון ולא האחרון שעשה ספין לעובדות. אבל זה לא הספיק לו. הוא היה זקוק לברכתו של ג׳ורג׳ פלויד, הגבר השחור שנחנק עד מוות לפני כשבועיים תחת ברכו הכורעת של שוטר לבן.

"אני מקווה שג׳ורג׳ צופה בנו מלמעלה, ואומר שמשהו גדול קורה בארצנו", אמר הנשיא. "זה יום גדול בשבילו. זה יום גדול בשביל כולנו".

 איור של טראמפ עם הכיתוב "בורות" בהפגנה במיאמי, ביום שבת / צילום: Lynne Sladky, Associated Press

הקיקיונים לשלטון

ב־26 במאי התפשט כמאכולת אש סרט וידיאו, שהנציח את מעמד ייסוריו ומותו של פלויד במיניאפוליס, שבמדינת מינסוטה. פלויד נעצר דקות אחדות קודם בנסיבות שלא מכבדות את אופיו או חייו: הוא השתמש בשטר כסף מזויף. אילו הגיע לבית המשפט מותר להניח שהוא היה מורשע, ונשלח לכלא.

אבל הוא לא הגיע לבית המשפט. שוטר לבן כרע ברך על צווארו במשך כמעט תשע דקות. פלויד שבק חיים. מותו תחת הברך היה שווה ערך של הוצאה להורג ללא משפט. הוא נעשה אלגוריה על ייסוריהם של שחורי אמריקה. שחורים, בערך 13% של האוכלוסייה, לא היו זקוקים לווידיאו כדי לזכור איפה הם עומדים. אבל הלבנים, בערך 60% של האוכלוסייה, היו זקוקים גם זקוקים.

במותו, ג׳ורג׳ פלויד ציווה לגיטימיות לקבוצות פוליטיות שעד אותו הזמן נידונו לשוליות ולקיקיוניות. הקריאה "חיי שחורים חשובים" (Black Lives Matter) הוזמנה להתייצב במרכז חייה של אמריקה. שמו של פלויד נעשה כתב אישום נגד חברה, שלא נחלצה מן המלכודות המוסריות של גזענותה זה 150 שנה ויותר.

הנחיתות הנמשכת

טראמפ לא ניסה לעשות מה שכל קודמיו היו מנסים: להרגיע, לנחם, לחבק ולאמץ. תחת זאת הוא הודיע שהוא "נשיא החוק והסדר", וגינה את המתפרעים בערי אמריקה, בהכללה גורפת, כ"טרוריסטים מבית" ו"שמאל קיצוני".

אבל ראו זה פלא, ביום שישי בבוקר, בהיוודע "החדשות הטובות" של האבטלה, הוא ראה צורך לגייס את רוחו של ג׳ורג׳ פלויד, ולהכריז כי "זה יום גדול בשבילו".

ב"גדול" הוא התכוון לכרסום באבטלת ההמונים. הנשיא ויועציו פסחו לרוע המזל על פרטי הסטטיסטיקה של משרד העבודה. אמנם האבטלה פחתה במישור הארצי, אבל היא גדלה בין שחורים.

יעידו המספרים: בין לבנים היא עמדה על 12.4% (לעומת 14.2% בחודש שעבר); בין שחורים היא עמדה על 16.8% (לעומת 16.7%). אם בכלל, מספרי יום שישי בבוקר היו תזכורת על נחיתותם הנמשכת של שחורים בסולם הכלכלי והחברתי.

הנשיא היה יכול להשתמש בנתונים האלה כדי לגלות הבנה למחאתם של שחורים. תחת זאת הוא חזר וגילה את קהות החושים הרגילה שלו. בעצם היום שבו נערך טקס אזכרה לפלויד במיניאפוליס, הנשיא הכריז ש"ג׳ורג׳ מאושר היום".

"הנשיא הראשון שאינו מנסה לאחד"

המהירות שבה טראמפ איבד גובה בדעת הקהל בימים האחרונים אינה עניין לניחושים או לתקוות יריביו. כמעט כל סקרי דעת הקהל משקפים אותה. הוא סובל עכשיו מגרעון אהדה ממוצע של 13־14 אחוז. זה שיעור המשתווה לימים הקודרים ביותר של נשיאותו, והוא אינו מבשר טובות לסיכוייו האלקטורליים.

לפחות חלק מן ההידרדרות היא מעשה ידיו. האמריקאים היו להוטים להעניק לו אשראי על טיפולו במשבר הקורונה, ואמנם עשו כן בשלבים הראשונים של המשבר ־־ אבל חדלו לעשות כן תחת הרושם של תדרוכיו היומיים בטלוויזיה. אמריקאים תמיד מעריכים נשיאים, המנסים ללכד אותם בימי משבר, אבל טראמפ הצליח להעמיק את השסעים.

זו אינה פרשנות עיתונאית. שני גנרלים בדימוס, אשר שירתו בקבינט של טראמפ, אמרו כן בסוף השבוע. הפותח היה שר ההגנה הראשון של טראמפ, גנרל ג׳יימס מאטיס (ארבעה כוכבים, דרגה אחת מעל רב־אלוף). הוא התפטר מן הקבינט בסוף 2018, במחאה על הסגתם החפוזה של כוחות אמריקאיים מסוריה.

"דונלד טראמפ הוא הנשיא הראשון בימי חיי שאינו מנסה לאחד את העם האמריקאי - ואינו מעמיד אפילו פנים שהוא מנסה. תחת זאת, הוא מנסה לפלג אותנו", כתב מאטיס.
הוא הוסיף: "אנחנו מתבוננים בתוצאות שלוש שנים של מאמץ מכוון. אנחנו מתבוננים בתוצאות של שלוש שנים ללא מנהיגות בוגרת. אנחנו יכולים להתלכד בלעדיו, על יסוד העוצמות הנתונות לחברת האזרחים שלנו. זה לא יהיה קל, כפי שהראו הימים האחרונים, אבל זו חובתנו".

קשה לחשוב על גינוי יותר דרמטי של נשיא אמריקאי, בייחוד כאשר הוא בוקע מפיו של מי שמילא את אחת הכהונות הבכירות ביותר בממשלו. מאטיס לא עצר שם. הוא הוקיע את רצונו המובע של הנשיא להשתמש בחוק בן 213 שנה (׳פקודת החתרנות׳), כדי לשלוח את הצבא אל רחובות הערים.

"כאשר התגייסתי לצבא, לפני כ־50 שנה, נשבעתי לשמור אמונים לחוקה ולהגן עליה. מעולם לא העליתי בדעתי כי חיילים, אשר יישבעו לשמור אותם האמונים, יצטוו בנסיבות כלשהן להפר את זכויותיהם החוקתיות של עמיתיהם האזרחים".

למחרת הצטרף אל מאטיס גנרל ג׳ון קלי, אף הוא ארבעה כוכבים, אשר שימש תחילה שר לביטחון פנים בממשל טראמפ, ואחר כך היה ראש הסגל של הבית הלבן.

"אני חושב שעלינו להקדיש מחשבה עמוקה לזהותם של האנשים שאנחנו בוחרים", אמר קלי. "עלינו להתבונן באנשים המתמודדים על כהונה, ולהעמיד אותם במבחן של סינון: מהו אופיים? מה היא האתיקה שלהם?"

"לפרק את המשטרה"

אלה שני גנרלים הידועים בחוסר להיטותם לטבול בקלחת הפוליטית, או להתבטא בפומבי. מהיותם אנשי צבא, נראה שאת הסאה גדשה להיטותו של הנשיא לפרוס דיוויזיות מוטסות בערי אמריקה, כדי "להשתלט" על הרחובות (10,000 חיילים בסך הכול, על פי דיווח של רשת סי.בי.אס במוצ"ש). מהלך כזה היה עלול לחולל התנגשויות דמים בחוצות הערים בין מפגינים אלימים לחיילים חמושים מכף רגל ועד ראש, שמעולם לא אומנו בפיזור הפגנות או בשליטה על קהל. שימוש כזה היה יכול להטיל את אמריקה אל משבר היסטורי.

היא ממילא סמוכה אל משבר כזה, ואחד מביטוייו החמורים ביותר הוא התערערות האמון הציבורי במשטרה. עד השבוע שעבר, קריאות תקופתיות "לפרק את המשטרה", או לבטל את תקציביה, היו שייכות לשוליים הסהרוריים של הוויכוח הפוליטי. מדהים להיווכח באיזו מהירות טראומה ציבורית יכולה להעביר את השולי אל מרכז הבמה.

ביום שישי, נשיאת מועצת העיר של מיניאפוליס, ליסה בנדר, הודיעה בחשבון הטוויטר שלה: "אנחנו עומדים לפרק את מחלקת המשטרה, ולהחליף אותה בדגם חדש ומחולל תמורה של בטחון הציבור".

פירוק משטרה בעיר של 425 אלף בני אדם אינו מהלך "מחולל תמורה". הוא שקול כנגד מהפכה. החלתו בערים אחרות בארה"ב תשנה את משוואת הכוחות. הפקעת השיטור מידי הממשלה והעברתו לידי הקהילה שייכת לקטלוג חלומותיהם של הורסי הסדר הישן באשר הם. (השליטה במשטרה בארה"ב מסורה לידי העיריות. ממילא אין צורך בחקיקה ארצית כדי לחולל רפורמות כאלה).

ביסוד ההתפתחות הזו עומדת הטענה שהמשטרה כמות שהיא אינה ניתנת עוד לתיקון, והחלפתה מחייבת את הריסתה. קשה להעלות על הדעת שקריאה כזאת תתפוס תאוצה ותגיע לכלל מימוש, אפילו במיניאפוליס. אחת הסיבות היא כוחם המיוחד במינו של איגודי שוטרים, שספק אם יש דומה לו בארצות אחרות, אבל בהיעדר "מנהיגות בוגרת" בוושינגטון, אמות הסיפים של אמריקה רועדות.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב"גלובס" https://tinyurl.com/yoavkarny
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny