בדרך להנפקה: למונייד צריכה את הבורסה כדי לשנות את עולם הביטוח

חברת הביטוח הדיגיטלי למונייד פרסמה תשקיף פומבי לקראת הנפקה ראשונית לציבור שתיערך בשבועות הקרובים. החברה הישראלית, שהוקמה ב-2015 ושהחלה לפעול בסוף 2016, גייסה מאז ועד היום סכום של 480 מיליון דולר.

הפרט היותר מעניין הוא זהות המשקיעה הגבוה בה - סופטבנק היפנית, שהייתה ועודה מושקעת בגדול ב-WeWork, שלרגע היה נראה כי נגעה בשמיים ומבטיחה לשנות את עולם הנדל"ן לעסקים עם ניחוח טכנולוגי שהביאה, עד שהנפקתה התפוצצה בקול גדול.

ההווה: עדיין ללא קבלות, כצפוי

על פי דיווחים, למונייד מבקשת לגייס לפחות 100 מיליון דולר שנדרשים להמשך צמיחה ופעילות, אולם ייתכן כי בסיכום תצא עם סכום גבוה פי שלושה.

למונייד הוא סטארט-אפ פיננסי מהמעניינים בתחום הביטוח. החברה זוכה לתג מחיר אדיר, שמוערך ב-2 מיליארד דולר, שמשקף לה שווי שמוצמד לחברות ביטוח מבוססות ומרוויחות בשווקים גדולים ובשלים בארה"ב.

מדובר בשווי שעל פניו נמוך אך במקצת מהשווי של שתי קבוצות הביטוח הגדולות והרווחיות בישראל, הראל והפניקס, שיחדיו שוות היום כ-2.4 מיליארד דולר, כששתיהן יחדיו רשמו ב-2019 פרמיות בהיקף כולל של יותר מ-7.6 מיליארד דולר, בשלל תחומי הביטוח.

איפה למונייד מולן? ברבעון הראשון של 2020 רשמה חברת הביטוח הדיגיטלי פרמיות בהיקף כולל של כ-38 מיליון דולר, שמשקפות קצב שנתי גבוה ב-30% מ-2019, וזאת בצל משבר הקורונה. ב-2019 רשמה למונייד פרמיות שנתיות של 116 מיליון דולר, שהיוו גידול של כ-150% ביחס ל-2018. כלומר, למונייד שהניבה ב-2019 כ-1.5% בלבד מהפרמיות של הראל והפניקס ביחד, שווה לכאורה כמותן. האם יש בזה היגיון? ימים יגידו, אך ברור ששוקי ההון נותנים פרמיה אדירה, לעתים מדי, לחברות טכנולוגיה.

מדובר עדיין בחברה שלא רשמה רווח מהיווסדה, כשמהתשקיף (ר’ הרחבה בצד) עולה כי בסוף הרבעון הראשון של השנה היא מחזיקה בגירעון של 234.8 מיליון דולר, לעומת 198.3 מיליון בסוף 2019, במקביל לשיפור במדדי הרווחיות החיתומית בביטוח.

היתרון: ממשק חווייתי וייחודי

אלא שבניגוד לחברות ביטוח מסורתיות, בלמונייד ישנו חלום - שהוא בהחלט ניתן להשגה, כל עוד יצליחו בחברה להגיע למצב שבו הלקוח לבדו, מיוזמתו, יקנה מהם ביטוח. זה אפשרי בעולם האינטרנטי שמשנה סדרי עולם ויוצר ממשקים חדשים עם לקוחות, לא בהכרח עם יתרון לגודל.

או אז תבוא לידי ביטוי היעילות הרבה שיש לחברה שמושתתת באופן משמעותי יותר על טכנולוגיה בהשוואה לחברת ביטוח מסורתית "רגילה".

כדי להגיע ליעד הזה בלמונייד הולכים על מוצרי ביטוח פשוטים, ולא על מוצרי "דחיפה" שמטבעם כוללים לא אחת שולי רווח גבוהים יותר. המודל של למונייד מצריך את החברה להיות נישתית, לפחות לפי שעה.

האם המודל של למונייד יכול לעבוד? כאן עולה הדוגמה של WeWork. למונייד בדומה ל-WeWork הצליחה ליצור לעצמה תדמית של סטארט-אפ טכנולוגי, ולכן מתייחסים אליה אחרת מחברות אחרות בשוק הביטוח. העניין הזה נותן לה פרמיה אדירה, גם בצל הפסדים גדולים וצפויים (ואף מתבקשים) בפעילותה עד כה.

אולם, על פניו הייחודיות הטכנולוגית של למונייד אינה משקפת את כל המציאות העסקית שלה, משום שבסופו של יום מדובר בחברת ביטוח שמוכרת ביטוח ושנסמכת על שכיחות תביעות, על התנהגות לקוחות וחברות ביטוח מתחרות, על עלות סילוק התביעות, ועל ביטוחי משנה, כמו ששאר הענף עושה. לצד כל אלו היא מביאה עמה ניסיון לשנות את הממשק עם לקוח הקצה, תוך רתימת ביג דאטה למערכות התמחור שלה, וייעול המערכת.

במלים אחרות, ללמונייד ו-WeWork יש קצת מן המשותף והוא מתמקד בכך ששתיהן נכנסו לפעילות בתחומים מסורתיים רוויים במתחרים מנוסים ומבוססים, עם מחירי שוק מוכרים, מתוך זווית שמדגישה את ההקשר הטכנולוגיה.

אבל בעוד שב-WeWork זה ממש לא עבד, בלמונייד יש אמת במיצוב הטכנולוגי. היא חברה עם בשורה טכנולוגית אמיתית, שמייצרת לה מעמד עצמאי וקונקרטי בשוק התחרותי ושנותן סיכוי להבטחה שטמונה בשווי שמוצמד לה. זאת, גם אם לפי שעה, אין לה פרמיות שמעידות או מרמזות על כך שהיא כבר מייצרת מהפיכה בעולם הביטוח. וכאמור, היא עדיין הפסדית ותלויה בהמשך השקעות מבחוץ.

למונייד היא חברת ביטוח דיגיטלית עם ממשק מיידי לדאטה נרחב וסטטיסטיקות שלא קיימות בישראל. היא מאפשרת שימוש ייחודי במידע, ופועלת בנישה של ביטוחי דירות לקהלים ספציפיים בשווקים גדולים.

המודל מדבר על מכירת ביטוח שכל כולו מושתת על הצעה אינטרנטית. המודל קורץ לא רק לסטודנטים ומיליניאלז ללא נכסים, אלא גם ללקוחות מבוססים ובוגרים יותר המחזיקים בנכסים, ושבהשגתם היא תלויה - כשהיא טרם הגיעה למסה קריטית דיו כדי להרוויח עצמאית.

 כך מנסה למונייד לייצר שינוי בעולם הביטוח

סימני השאלה: התגובה של המתחרים

אלא שהבשורה שלמונייד מביאה לא מבטיחה שתישאר ייחודית רק לה. למעשה, כל חברות הביטוח הגדולות בעולם, וגם בישראל, עמלות על שינוי בהפצה ובממשק מול הלקוח, תוך יצירת פלטפורמות לדילוג על המפיצים החיצוניים, בעיקר סוכני ביטוח, והגדלת המכירה הישירה בהסתמך על מערכי ביג דאטה וייעול פנימי.

לחברות המסורתיות יש גם יתרון של רווחיות מהבית והון אדיר, שמאפשר השקעות עתק תוך הסתמכות על דאטה ייחודית להן שנצברה לאורך שנים.

בנוסף, בענף הביטוח בכללותו ישנה חשיבות רבה למשך החיים של הלקוח בחברה, עד שהיא מחזירה את הוצאות הרכישה בגינו. במובן זה למונייד צריכה להראות שהלקוחות נשארים מספיק זמן - הגם שהיא מציינת כי חיי הלקוח גבוה משמעותית מהוצאות השיווק שלהם, וכי בחברה מאמינים כי הם יחזירו את הוצאות רכישת הלקוח בתוך שנתיים.
יחד עם זאת, בביטוחי רכב ודירות הביטוח מתחדש מדי שנה כשלא אחת הלקוחות מבצעים סקר שוק כדי להיטיב את תנאיהם.

בהקשר זה מדגישים בלמונייד בתשקיף, כי על כל דולר שהחברה מוציאה היא רושמת הכנסה בפרמיות בהיקף 2 דולר - כך שהמגמה טובה והעתיד ורוד. ואולם, החברה עצמה מדגישה שהיא עדיין נזקקת להשקעות ניכרות כדי להמשיך ולצמוח, ושהיא חייבת להגדיל את היקף לקוחותיה כדי לבסס את המודל העסקי. בינתיים היא מציגה כי מספר לקוחותיה גדל, הגם שהוא עדיין מינורי ונישתי: על-פי התשקיף היו לחברה 729.3 אלף לקוחות בסוף הרבעון הראשון השנה, גידול של כ-13.4% ביחס לסוף 2019.

ומה לגבי ישראל? ישראל לא מעניינת את למונייד בשלב זה - השוק פה תחרותי מאוד אך בעיקר קטן, כשנישה לבדה לא מאפשרת להרוויח מספיק. בנוסף, בישראל חסר הרבה מהמידע הסטטיסטי הנגיש שלמונייד שואבת לצרכיה בארה"ב, כשרוב המידע הרלבנטי בישראל שמור בידי החברות המסורתיות. 

למונייד

החברה הוקמה בשנת 2015 על ידי שי וינינגר ודניאל שרייבר, ועובדים בה נכון להיום 329 איש, מתוכם 130 בישראל והיתר בניו יורק, פיניקס, ואמסטרדם ● עד היום גייסה החברה 480 מיליון דולר, מרשימת משקיעים הכוללת בין היתר את סופטבנק