האם כל הדעות ראויות לדפוס ב"ניו יורק טיימס"? בתקשורת העולמית סוערות הרוחות סביב התפטרות העורך הוותיק של מדור הדעות של העיתון, ג'יימס בנט: האם נטל אחריות על טעות באי-בדיקה מקצועית של טור דעה, או שהסיבה היא שהכעיס את קוראי העיתון שביטלו בהמוניהם את המינוי ל"טיימס"?
התפטרות העורך הוותיק באה אחרי שפרסם טור של הסנאטור הרפובליקאי טום קוטון, שצידד בהכנסת כוחות צבא והפעלת כוח ברחובות הערים הגדולות נגד הניהיליסטים והאנרכיסטים במהומות המתחוללות אחרי רציחתו של ג'ורג' פלויד. כל זאת, בעוד שהקו הכמעט-מערכתי של העיתון, המזוהה עם חוגים פרוגרסיביים וקוראים מהמעמד הגבוה ובעלי השפעה, התייצב נגד אלימות המשטרה ולצד המפגינים.
במבט היסטורי, "ניו יורק טיימס", דוגל בבדיקה מעמיקה והצלבה של עובדות המייצרת אמינות ובכתיבה אובייקטיבית תוך הפרדה ברורה בין "חדשות" ל"דעות". חברי המערכת תקפו את בנט על כי טור הדעה, שאישר לפרסם במדור הדעות, עלול לשחוק את אמון הקוראים בעיתון. לדוגמה, בכך שכלל את טענתו של קוטון על שארגון השמאל הרדיקלי "אנטיפה" עומד מאחורי המהומות, וזאת בסתירה לכתבה שהתפרסמה מוקדם יותר בעיתון והפריכה טענה זאת מכל וכל.
יתר על כן, טענה כתבת בעיתון, טור דעה זה עלול להוות "כתם היסטורי" על עיתון שתופס את תפקידו בחברה האמריקאית, כמתעד למען ההיסטוריה ולא רק מביא חדשות ומספר סיפורים סנסציוניים גורפי רייטינג.
הסלוגן שמלווה את העיתון מראשיתו הוא היותו בית "לכל החדשות הראויות לדפוס", כלומר, הוא לא יפרסם כל שביב של שמועה או הגיג לא ראוי. עוד טען המייסד אדולף הוקס, שהמו"ל הנוכחי א"ג סלצברגר הוא מצאצאיו, כי העיתון שלו "לא יכתים את מפית ארוחת הבוקר" - כלומר הוא יהיה עיתון "נקי" ומכובד. החשש שעורר מחאה בקרב חברי המערכת הוא שמא טור הדעה של קוטון יפגע ב"מורשת" שה"טיימס" מנסה לייצר לאורך למעלה ממאה שנות קיומו.
ועדיין צריכה להישאל השאלה, מה ניצב מאחורי אי-הסובלנות המופגנת של עיתון רב מוניטין שמצופה ממנו לפרסם בשם חופש הביטוי, מגוון דעות. היינו מצפים מעיתון אמריקאי כה חשוב ומרכזי לתת מקום לדעות שונות, גם אלה השנויות במחלוקת. האם מה שעומד מאחורי החלטת העיתון הוא רק הדאגה לשימור קהל היעד של העיתון? הפחד מבריחת קוראים וביטול מינויים?
או שנכון יותר, להערכתי, לראות בכך - בזהירות המתבקשת - התרחבות משמעותית של שיח הדה-לגיטימציה כלפי הנשיא דונלד טראמפ והקו הקשוח שלו כלפי מחאת האפרו-אמריקאים והמפגינים שהוא מוביל. כאשר ההתנגדות למדיניות הנשיא הרפובליקני צומחת לממדים עצומים וחוצה קווים, נולד מצב חדש שבו מתן במה לטור דעה של תומך בוטה שלה, נתפס כלא לגיטימי ומודר מדפי העיתון היוקרתי.
מדינת ישראל מצויה עתה בקיטוב פוליטי וחברתי, לא פחות מארה"ב, ידידתה הגדולה. אם ננסה לבצע השוואה מתבקשת בין ההתנהלות של ה"טיימס" למצב השורר בעיתונות בישראל, מעודד להיווכח כי עדיין, אלה מאפשרים ביטוי ומפרסמים דעות הנוגדות את הקו המערכתי. עובדה זו נכונה הן לגבי עיתונים המזוהים עם המרכז-שמאל או אלה המזוהים עם הימין. ברובם, מתפרסמות דעות לפרקים, ואף כותבים בהם בקביעות בעלי טורים המציגים דעות מגוונות. כל זאת, כאמור - עדיין.
הכותבת היא חוקרת ומרצה להיסטוריה של התקשורת, המכללה למינהל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
