דימונה כבר יצאה לדרך חדשה. עכשיו המשבר הכלכלי מאיים לעצור אותה

טקסט זה הינו חלק מפרויקט מיוחד של "גלובס" שבמסגרתו יצאו כתבי העיתון למסע מיוחד בין ערי פריפריה, מרביתן מוכות אבטלה, בניסיון להתחקות אחר השלכות הקורונה הכלכלית. בשבוע האחרון ביקרנו (מדרום לצפון) באילת, דימונה, ערד, בית שמש, רמלה, סחנין וטבריה. אלו הסיפורים של הערים והאנשים שהיו בין הראשונים להיפגע ועשויים להיות האחרונים להתאושש.

במרכז המסחרי שבסמוך לעיריית דימונה הסתובבו ביום שלישי האחרון מעט אנשים. פה ושם רואים קונים בחנויות, אך במסעדות התפוסה נמוכה והמספרות ריקות. למרות זאת, רוב בעלי העסקים לא מוכנים לספר איך הם מתמודדים עם משבר הקורונה. "אנחנו לא רוצים להצטייר כדימונאים בכיינים", אמרו שני מוכרים שונים, מביעים את מה שנראה כמו בון טון דימונאי - לא צריך להביע חולשה, כי התמונה שתצטייר כלפי חוץ לא תייצג את דימונה האמיתית.

למען האמת, עד שהחל משבר הקורונה, לדימונאים באמת היה פחות על מה להתלונן - באופן יחסי לפחות. שיעור האבטלה בעיר, הממוקמת באשכול סוציו אקונומי 4, נחתך בשנים האחרונות מ-12% ל-7%, נבנו תשתיות ושכונות חדשות בהשקעה של מיליארדי שקלים, מפעלים חדשים הוקמו ובאופן כללי, נראה כי נכנסה לעיר רוח חדשה. מאחורי הצעדים הללו עומד ראש העיר בשבע השנים האחרונות בני ביטון, הנחשב מקורב יחסית לראש הממשלה בנימין נתניהו, שהצליח להגדיל את ההכנסות מארנונה מקריית המחקר הגרעינית ומנבטים, וכן לחתום על הסכם גג שמגדיל את העיר משמעותית (ראו תיבה). כיום חיים בה, לפי נתוני משרד הפנים, 39.8 אלף בני אדם, 22 אלף מהם בגילאי עבודה (18-65).

 רחובות דימונה הריקים / צילום: עמרי זרחוביץ', גלובס

דימונה כאמור נכנסה למשבר במצב הכי טוב שלה בשנים האחרונות, אך מצאה את עצמה עם 27% אבטלה בחודש אפריל, הנתון העדכני ביותר של שירות התעסוקה. מאז חזרו רבים לעבודה וראש העיר טוען כי שיעור האבטלה עומד כיום על 10%. כך או כך, המשבר הכלכלי נותן אותותיו גם בעיר הדרומית. "אנשים מנסים לחסוך והיקף העבודה ירד ב-50%", מספר יורם ברגיל, בעל מספרה מזה 30 שנה. הוא מעסיק כעת רק עובדת אחת ושני עובדים נוספים נמצאים בחופשה ללא תשלום (חל"ת). "אף ספק לא בא לקראתי. המדינה הייתה צריכה לתת יותר כסף, למשל להאריך את תקופת הארנונה. אי אפשר לבנות על הלוואות, כי הלוואות צריך להחזיר - זה כמו פלסטר לסרטן".

גל אזולאי, שותף ב"מסעודה בפיתה", דוכן שבו מגישים נתחי בשר בפיתה, הוציא את העובדים לחל"ת ומי שמפעיל את הדוכן הם השותפים. הדוכן לא ריק, אך אזולאי מספר שהעבודה ירדה משמעותית, וכדי לחסוך בכסף הם הוציאו מהתפריט נתחי בשר יקרים כמו אנטריקוט. העסק נפתח בשנה שעברה ולכן לא זכאי למענק, וגל מספר כי השותפים - שחלקם מחזיקים בבעלות של שתי מסעדות נוספות בעיר - שוקלים לסגור את הדוכן. "אני מאמין שבסוף זה לא יקרה, אבל זאת אפשרות שקיימת".

 מסעדת מסעודה בפיתה, דימונה / צילום: עמרי זרחוביץ', גלובס

בחנות הבגדים "Paris Paris" דווקא מספרים כי המכירות בחודש מאי היו לא רעות. "כשפתחתי את החנות לאחר כמה שבועות קלטתי שיש בחנות בגדי ערב וסריגים, אבל אין אירועים והחורף נגמר", מספר שי ויצמן, בעל החנות. "במשך כמה ימים נכנסו לפה נשים וישר הסתובבו ויצאו. אז החלטתי לנסוע לתל אביב להביא מהספקים בגדים קיציים, והמכירות השתפרו - חודש מאי היה חודש טוב. בדרך כלל יש בחודש יוני הרבה אירועים, אבל כעת יש סימני שאלה לגביהם ויש פחות מכירות של בגדי ערב".

ומה עם העירייה? ראש העיר אומר ל"גלובס" כי הממשלה צריכה להכניס את היד לכיס, ולא הרשויות המקומיות. "אני לא מסוגל לשפות עסקים קטנים. יש 194 רשויות שמקבלות מענקי איזון. הרשויות היו שנה וחודשיים מתחת לאלונקה, ראשי הרשויות ניהלו את המדינה".

נטגב, גוף שהוקם ביוזמת ובמימון חלקי של העירייה, המופעל על ידי ארץעיר ונתמך בידי JNF USA - סייע לעסקים באמצעות הקמת פורטל שכלל אינדקס של מרבית העסקים בעיר, במטרה למשוך אליהם לקוחות פוטנציאליים, וכן תימרץ אותם להקים חנויות אונליין (באמצעות קופון הנחה). בנטגב השקיעו כסף בפרסום אונליין וטירגטו עסקים כדי שיירשמו לאינדקס ולקוחות כדי שירכשו מהם. הם מספרים כי הייתה התעוררות דיגיטלית. אין להם גישה לנתונים על מספר החנויות שנפתחו אונליין, אך הם יודעים על 12 חנויות לפחות. המטרה, כך הם אומרים, היא שחנויות פה ייפתחו לאפשרות של משלוחים לכל הארץ (עוד על נטגב בהמשך).

 חלונות ראווה במרכז המסחרי, דימונה / צילום: עמרי זרחוביץ', גלובס

"מה שלא שתו אתמול, לא ישתו מחר"

פסי הייצור במפעל פניציה בירוחם פעלו השבוע במתכונת מצומצמת - רק רבע מכוח הייצור. המפעל מייצר בקבוקי זכוכית, אך בהיעדרם של מסעדות, אירועים ובתי מלון - הביקוש למוצרי החברה יורד. "יש לנו משפט שאומר - מה שלא שתו אתמול, לא ישתו מחר", אומר מיכאל שוורץ, המשנה למנכ"ל פניציה, כדי להראות שלא ניתן לפצות על התקופה האבודה. לדבריו, מכירות החברה ירדו בתקופה הזו ב-80%, ובכל חודש רשמה החברה הפסד של 5 מיליון שקל. המפעל מתמודד עם קשיים גם בשגרה - תחרות ממדינות כמו טורקיה למשל, והעובדה כי אין מספיק זכוכית ממוחזרת בישראל שיכולה לשמש לו כחומר גלם זול יחסית - שמקשה על החברה להשיג חוסן פיננסי. גם התוכנית לייצא בקבוקי יין באיטליה הוקפאה בשל המשבר. מפעל פניציה מעסיק כ-230 עובדים, כשליש מהם מדימונה. מרביתם עדיין בחל"ת.

 מיכאל שוורץ, המשנה למנכ"ל פניציה / צילום: עמרי זרחוביץ', גלובס

ביום שלישי השבוע הגיע מנכ"ל משרד הכלכלה החדש, דוד לפלר, לביקור במפעל. הוא נפגש עם שוורץ ונציגים נוספים של החברה, ובפגישה נכחו גם ראשי העיר של דימונה וירוחם, בני ביטון וטל אוחנה. במצבה של הפריפריה, בעיריות נלחמים על כל עובד. "אני מאמין בשוק חופשי, אבל המדינה צריכה לעזור לפניציה כדי לא לשלוח הביתה את העובדים. צריך לחייב את החברות הישראליות לקנות רק בקבוקים תוצרת ישראל במשך שנתיים לפחות. אפשר גם לבטל להם היטלים, אבל זה צעד שיעזור יותר בטווח הארוך. בינתיים הניתוח יצליח והחולה ימות", אומר ביטון ל"גלובס".

 מפעל פניציה הסגור, דימונה / צילום: עמרי זרחוביץ', גלובס

אי אפשר לנתק את דימונה מהמפעלים שסביבה, שמפרנסים חלק לא מבוטל מהעובדים בעיר. כיל, למשל, מעסיקה כ-5,000 עובדים בדרום, מתוכם 40% מגיעים מדימונה. מדובר בקרוב ל-10% מכלל עובדי העיר. במהלך השנים רבים מהמפעלים נסגרו, לאחר שלא הצליחו לשרוד במציאות הכלכלית שבה יותר זול לייצר פריטים מסוימים בחו"ל. בשנים האחרונות המגמה דווקא הפוכה - שורה של מפעלים נבנו בדימונה, בהם של חברות אבגול, על בד ועוד. ביטון מספר כי הוא מעורב בכך באופן אינטנסיבי, ומפרגן גם לשר הכלכלה הקודם אלי כהן על תרומתו למאמץ. "אני המאכער שלהם, הלוביסט והיועץ. אני מביא אותם עד לשוקת", אומר ביטון. "הקצנו 2,000 דונם למפעלים והשטח התמלא, עכשיו אנחנו רוצים להקצות 2,000 דונם נוספים".

ביטון עושה מאמץ משולש כדי למשוך אוכלוסייה להתגורר בעיר: הגדלת מקומות התעסוקה באמצעות משיכת מפעלים, שיפור החינוך באמצעות תקציבים גבוהים ("כול תלמיד מקבל פה 28 אלף שקל בשנה - הכי גבוה בארץ", הוא אומר), והעלאת רמת החיים. כדי להשיג את המטרה האחרונה, העירייה אף בנתה באמצעות החברה הכלכלית שלה קאנטרי קלאב חדש, שכולל שתי בריכות, חדר כושר, סאונה וחדרים לחוגים. הרשות מסבסדת בעבור התושבים את המינויים.

אולם סימן השאלה העיקרי סביב העיר הוא נושא התעסוקה - שיעור האבטלה אומנם ירד בשנים האחרונות (טרום הקורונה), אך לא בטוח שזה מספיק. גם ביטון יודע שכדי למשוך לפה זוגות צעירים צריך לגוון את מקומות התעסוקה, ובעיקר למשוך לפה משרות טכנולוגיות להן נלווים שכר גבוה ותנאים טובים. זאת לא רק בעיה של דימונה - חברות ההייטק מרוכזות במרכז הארץ וערי הפריפריה צריכות להתמודד עם בעיית הביצה והתרנגולת - החברות ממעטות לפתוח שלוחות בצפון ובדרום בגלל מחסור בעובדים בעלי מיומנות גבוהה באזורים הללו, ואילו העובדים הפוטנציאליים לא מעתיקים את מקום מגוריהם מבלי שיש מקומות עבודה זמינים.

 המרכז המסחרי בדימונה / צילום: עמרי זרחוביץ', גלובס

הפתרון של המדינה היה העברת היחידות הטכנולוגיות של צה"ל לדרום, בתקווה שהוא יחשוף בפני אוכלוסייה חזקה את היתרונות של מגורים בנגב, וישפר את ההגירה לאזור. אולם המהלך תקוע, בין השאר בגלל חשש כי יוביל לנטישה של אנשי קבע את היחידות האלו, ואלו יפנו לאלטרנטיבות קורצות בתעשיית ההייטק.

"יש קומבינה עם 8200 - שמור לי ואשמור לך. הם רוצים להישאר במרכז הארץ, בנוחות שלהם. אבל הם לא מבינים שהדרום זה מרכז הארץ. אני רוצה שהם יגורו פה, אני יכול לשכנע את הילדים הצעירים עם חינוך טוב, איכות חיים ועלויות מחיה נמוכות יותר", אומר ביטון. "אנחנו נילחם כדי שהיחידות יעברו לפה. לצערי רק כוח פוליטי עובד במשרדים הממשלתיים ולדעתי יש לובי מאוד חזק, בניגוד ללובי הצבאי. הם טוענים שהבעיה היא שאין רכבת מהירה, אבל אנחנו פותרים את זה - אנחנו מפקידים בשבוע הבא תוכנית לבניית תחנת רכבת בכניסה לעיר, וזמן הנסיעה לתל אביב יתקצר. עם זאת, שיפור התחבורה זה חרב פיפיות בשבילנו - אם בן אדם יידע שהנסיעה קצרה, למה שהוא יעתיק את החיים שלו?".

לחבר את עיר המפעלים להייטק

מתחת לבניין העירייה שוכן חלל עבודה משותף בשם נטגב, שמנוהל על ידי ירדן בן לולו, צעיר בן 26 שגדל ומתגורר בדימונה. בגיל 16 כבר הקים את העסק הראשון שלו, חברה המתמחה באחסון אתרים. לאחר הצבא פתח עסק בתחום השיווק ועיריית דימונה הייתה אחד הלקוחות שלו. כך הכיר את ראש העיר הנוכחי. כשעלה רעיון להקים חלל עבודה שגם יחבר בין אנשים וייתן להם מידע והכשרות - בן לולו לקח על עצמו את התפקיד הניהולי. "אני נחשפתי לעולם החדש דרך האינטרנט, אבל לא היה סביבי שום בניין שקשור להייטק, אפילו גב ים בבאר שבע היה רק בתחילת דרכו", מספר בן לולו. "לי לא היה מודל ללמוד ממנו, וזה מה שאנחנו רוצים לספק לאנשים. המפעלים הם גם המזל של דימונה וגם הצרה שלה. הם מאפשרים להביא שכר גבוה בלי תואר. אין לי משהו אישי נגדם, אבל בלי להתכוון זה יצר חינוך שוק לקוי. התנאים שם טובים וזה מה שהילדים נחשפים אליו", הוא אומר. במתחם יש כרגע 14 עמדות, כולן מאוישות על ידי תושבי העיר, שעובדים בתחומים כמו מכירות ופרסום אונליין.

כעת פועלים בדימונה להקמת מרכז חדשנות גדול, שבנייתו תהיה בעלות של 20 מיליון שקל. כחלק ממיזם ישראל 2040 של קק"ל, בעירייה ובמרכז משתפים פעולה עם הקריה למחקר גרעיני, חברות כיל, חיפה כימיקלים ועוד. המרכז ישלב בין הכשרות, חלל עבודה גדול יותר, השקעות בסטארט-אפים וחיבור לאותן חברות עסקיות. "ברגע שיהיה מרכז כזה אז זה יהיה אפקט מראה. העיניים של התלמידים יהיו נשואות למרכז", אומר בן לולו.

הרעיון המרכזי של המיזם הוא להתמקד בתעשייה 4.0, תחום מתפתח בתעשיית ההייטק שכולל את החברות שמפתחות טכנולוגיות בעבור חברות תעשייתיות ומפעלים. הטכנולוגיות האלו אמורות לסייע בהגדלת התפוקה, איתור תקלות, שיפור היעילות ובאיסוף דאטה על הפעילות, שמטרתו הפקת תובנות עסקיות ותפעוליות. למעשה, הרבה אזורים בפריפריה סימנו את התחום הזה כפוטנציאל למשיכת חברות הייטק אליהם, וכך גם דימונה.

ראש העיר מספר כי בעיר גם מתכננים להקים מכללת סייבר, בשיתוף אחת האוניברסיטאות. במכללה מתוכננים גם לימודי הנדסיים, הרלוונטיים למפעלים באזור - למשל הנדסה גרעינית והנדסה כימית. אז למה דווקא סייבר? נשמע שזה בעיקר מיתוג. 

האם דימונה מסוגלת להכיל 100 אלף תושבים?

"אני חושב שדימונה צריכה לכלול 100 אלף תושבים, אנחנו נהיה בירת הנגב", אומר ראש העיר בני ביטון ל"גלובס". כיום יש בעיר כ-40 אלף תושבים, אבל לפני כשנתיים וחצי חתם ביטון על הסכם גג לבניית 26 אלף יחידות נוספות בשנים הקרובות - חלקן כבר נבנה. לדברי ביטון, בשנים האחרונות נבנו 4,000 דירות בעיר שיכולות לאכלס יותר אנשים מאשר בירוחם השכנה - ואין אף דירה ריקה. "אם ממשלת ישראל תלך איתי ותיתן מענק לזוגות הצעירים, אני אבנה 26 אלף יחידות נוספות", הוא אומר. בינתיים תושבים בעיר סיפרו לנו כי רבים מרוכשי הדירות הם משקיעים. "ברחוב שלי, מתוך 24 בעלי דירות, 22 מהם הם משקיעים מחוץ לעיר, למשל מתל אביב", מספרת תושבת העיר.

ביטון מביע ביטחון באטרקטיביות של העיר ובכך שאנשים ירצו לעבור לגור בה, אך יש גם סימן שאלה נוסף - האם דימונה מסוגלת להתמודד מבחינה תקציבית עם כמות גדולה של תושבים, שצורכים שירותים מהעירייה או שביטון לוקח פה הימור מסוכן?

 ראש עיריית דימונה, בני ביטון / צילום: עמרי זרחוביץ', גלובס

"דימונה עיר חזקה, אם אני חפץ שיבואו אוכלוסייה חדשה אני צריך שיהיו דירות טובות. לולא היה את הסכמי הגג לא הייתה את תנופת הבנייה, את גני הילדים, את בתי הספר, את הפארקים, את מעונות היום. לא היה לי את כל התשתיות שעכשיו סיימתי לבנות. כמו כן, במסגרת הסכם הגג, נקבל 5,000 שקל בשנה על כל יחידת דיור", אמר ביטון שציין גם כי המשקל של הארנונה למגורים צומצם בשנים האחרונות מ-70% ל-35%. השינוי הזה הוא בזכות ההצלחה שלו להשיג כסף נוסף בגין ארנונה מקריית המחקר הגרעינית (17 מיליון שקל נוספים), ממועצה אזורית תמר (6 מיליון שקל) וממקורות נוספים כמו בסיס נבטים. בסך הכל, לדברי ביטון, הסכום הגיע ל-48 מיליון שקל בשנה. "אם אני מקבל את הארנונה הנכונה בנבטים ובקמ"ג אני מוותר על מענקי האיזון. אני מקבל 41 מיליון שקל בשנה מענקים ואני עוד נחשב לעיר חזקה", הוא אומר.

ביטון כבר מסמן מטרה נוספת: "היעלה על הדעת שמועצה אזורית תמר תקבל 110 מיליון שקל בשנה ל-6,000 איש? צריך לפרק את המועצה ולתת את הכסף והניהול לערד, ירוחם, דימונה וכו'".  

ראש המועצה האזורית תמר, ניר ונגר, מסר בתגובה על דברי ביטון כי צריך לפרק את המועצה: "מצער לקרוא שמי שמתיימר להיות ראש בירת הנגב זורק לכלבים, בדבריו, את תושבי המועצה המהווים חלק חשוב בחגורת הביטחון האזרחית על גבולה המזרחי של המדינה, חקלאים ואנשי עבודה המפתחים את המדינה והנגב. אותם ואת כל עם ישראל, הנהנה מרמת שירות יוצאת דופן באתרי התיירות הציבוריים בתמר - משרתת המועצה בנאמנות וביעילות. תושבי דימונה היקרים נהנים בעצמם כל השנה הן משירותי התיירות שמספקת המועצה והן מפירות השקעותיה של המועצה במישור רותם. טוב יעשה מר ביטון אם יתרכז בפיתוח מקורות עצמיים במקום לפגוע בשכניו, אף הם תושבי הנגב. מעניין מהיכן מקבל ביטון את עזות-המצח לנהוג כך?".

דימונה

תושבים: 34 אלף / אשכול סוציו אקונומי: 4 / שכר חודשי ממוצע (ברוטו): 10,317 שקל / שכר חודשי ממוצע ארצי (ברוטו): 10,593 שקל / מספר חולי קורונה: 30 (משרד הבריאות, חולים מאומתים נכון ל־9.6.20) / תמיכה ממשלתית ב־2020: 39.5 מיליון שקל / שיעור אבטלה באפריל 2019: 7.1% / שיעור אבטלה בשיא המשבר: 27.4% - גידול של 285% / ממוצע ארצי: 26%