"כל שבוע יש עוד שיפור" ועדיין קצב ההתאוששות של רמלה איטי מדי

טקסט זה הינו חלק מפרויקט מיוחד של "גלובס" שבמסגרתו יצאו כתבי העיתון למסע מיוחד בין ערי פריפריה, מרביתן מוכות אבטלה, בניסיון להתחקות אחר השלכות הקורונה הכלכלית. בשבוע האחרון ביקרנו (מדרום לצפון) באילת, דימונה, ערד, בית שמש, רמלה, סחנין וטבריה. אלו הסיפורים של הערים והאנשים שהיו בין הראשונים להיפגע ועשויים להיות האחרונים להתאושש.

"אנחנו האנשים הכי פשוטים", אמר חזי שכבר 15 שנה מוכר אבטיחים ומלונים בשוק ברמלה. האנשים שפגשנו ביום שלישי השבוע, בשוק ובמסעדות של רמלה, שמחים בחלקם. העיקר שהפרנסה חזרה. בחודשיים שבהם כולם ישבו בבית, אפילו לקובות של חזי לא היה טעם טוב, "כי צריך לעבוד ולפרנס כדי שהקובה תהיה טעימה".

ימים ספורים לפני שהגענו לעיר, רמלה עלתה לכותרות בגלל חיסול משולש בשכונת ג'ואריש וירי לעבר ניידת משטרה. "אבל אל תכתבי על זה בעיתון", מבקשת תושבת ג'ואריש. "זה רק מדליק את המלחמה בין הצדדים". בעודה מדברת היא מציעה לנו לשתות, "תרצו מים? תה? משהו?".

הגענו לשוק בשעת בוקר מוקדמת. אברהם, שבבעלותו דוכן אבטיחים מזה 50 שנה ("לא כל הזמן עבדתי בדוכן, היו שנים שעבדתי במפעלים והבן שלי עבד פה. עכשיו הוא פתח עסק, אני פה") מחייך כשאנחנו מפריעים לו ללגום קפה. "אני אוהב את החיים, אני לא עצלן. בקורונה לא עבדתי ועכשיו מתחילים מחדש. הרבה אנשים בכו שלא הייתה להם פרנסה אבל אני יודע שהקורונה היא בלוף אחד גדול. אם היו מתים בארץ כמו שאמר הפרופסור ההוא לא היינו פה. הנה את רואה כולם פה בלי מסכות. זו מחלה מדבקת, זה נכון אבל אז מה? באו והמציאו לה שם קורונה ותראי מה נהיה".

 השוק ברמלה / צילום: שלומי יוסף, גלובס

בדוכן לידו עומד דוד. הוא רוצה לוודא שאנחנו לא ממס הכנסה, מהדוכן ממול צועקים לו שייזהר. "הבעיה עם הקורונה זה שאנחנו לא יודעים במי אנחנו נלחמים. לא היה כיף למרות שיש לי סוסה ואני גר במושב אז רכבתי בתקופה שהיינו בבית. אנחנו עדיין רחוקים מהחזרה לשגרה ואנשים כבר בלי מסכות. את בטוחה שאתם לא ממס הכנסה?".

מלקקים את הפצעים

"אנשים עוד מפחדים. ישבנו בבית 40 ימים"

משה יצחק מדוכן הבננות הסמוך פחות חשדן כלפינו. "עוד לא חזרנו למה שהיה. אנשים פוחדים לצאת. מי שבכה לאורך התקופה זה אלה שיש להם עסקים גדולים, אלה שמרוויחים 100 אלף שקל בשבוע. מי שהרוויח 5,000-6,000 שקל ישב בבית בשקט", הוא אומר.

 משה מדוכן הבננות בשוק ברמלה / צילום: שלומי יוסף, גלובס

החיוך המקסים של דניאל אלמליח שמוכר בננות ולימונים ו"גם אתרוגים בעונה" משך אותנו אליו. הוא עובד בדוכן המשפחתי שפועל כבר 30 שנה. "המבוגרים עוד נרתעים ולא חזרו לשוק אבל כל שבוע יש עוד שיפור", הוא מודה לשם ומחייך ומוודא שיצא טוב בצילומים.

העוברים והשבים מעמיסים פירות וירקות. רובם עוטים מסכה על פניהם, חלקם מתמקחים על המחירים ("גברת זה אפרסק בחמישה שקלים לא יכול לעשות לך בפחות") והיה גם מי שהעיר לנו שהורדנו את המסכות כדי לראיין. מבקר אחר בשוק עוצר אותנו - "אתם מהעיתון? לכו לבריכת הקשתות וצלמו שם. זה המקום הכי יפה בעיר. אל תשכחו לאכול משהו בדרך".

 קונים בשוק ברמלה / צילום: שלומי יוסף, גלובס

מגיעים לדוכן הדגים של אליקו. מוטי מגדיר את עצמו "כמנהל הלוגיסטיקה", של החנות. "אנחנו מקווים שלא יגיע גל שני, אם יגיע אני לא יודע מה יעשו בממשלה בקשר לכל המשק שקרס. אנשים באים פחות לשווקים. אני הוצאתי לחל"ת וכשהחנות נפתחה - החזירו אותי. המשלוחים שהיו בקורונה ירדו כי אנשים התחילו ללכת לסופרים ולקניונים. אנחנו מקווים לטוב", הוא אומר.

 דוכן הדגים של אליקו / צילום: שלומי יוסף, גלובס

עצרנו להתרענן בדוכן המיצים של רוג'ה, נצר למשפחה מירדן, שכבר עשר שנים מוכר בשוק. "אנשים עוד מפחדים. ישבנו בבית 40 ימים. קיבלנו סיוע סמלי מהמדינה אבל זה עזר לסגור את ההוצאות", הוא לא מתלונן ומקבל הזמנות בטלפון לשייק שמישהו תיכף יבוא לאסוף. בתו בת ה-8 אתו בדוכן היום. בית הספר שבו היא לומדת בג'ואריש נסגר בעקבות החיסול. "מחר היא תמכור עם בת הדודה שלה מיץ לימון מיוחד שאנחנו מכינים לשוק של יום רביעי. עכשיו בואו לטעום כנאפה מהבן דוד שלי".

 דוכן מיץ פירות / צילום: שלומי יוסף, גלובס

מהפלאפל ממול, שבו כל מנה עולה 10 שקלים יוצאת נדיה עם צלחת ובה כדורים חמים ופריכים. "בבקשה", היא מושיטה לנו. "בואי נגיד שחזרנו ב-60%-70% מהפעילות. התחיל חלש אבל זה משתפר". כמו לאחרים, לנדיה אין תלונות על הסיוע מהמדינה. "קיבלנו עזרה. יהיה בסדר". היא גובה רק 10 שקלים למנה כדי שגם מי שאין לו או משפחות ברוכות ילדים יוכלו לקנות.

שעת צהריים מתקרבת. השוק מתמלא באנשים. נעים בפנים, קרני השמש חודרות את התקרה השקופה והצבעים של הפירות והירקות מוארים באור מיוחד.

 נדיה מדוכן הפלאפל בשוק רמלה / צילום: שלומי יוסף, גלובס

חנות התכשיטים שנסגרה: "אין מה לעשות, זה המצב"

יצאנו לשוטט ברחוב הרצל בעיר. רוב החנויות פתוחות, סטנדים עם בגדים במבצע מקשטים את הרחוב. על חנות תכשיטים קטנה נתלו שלטים "סוגרים את החנות, חיסול כללי. הכול חצי מחיר", עוברת אורח מחווה לעברי תנועה של "אין מה לעשות, זה המצב", כשאני מצלמת את חלון הראווה.

צעדנו משם לבית העירייה לפגישה עם ראש העירייה מיכאל וידל שמגדיר את רמלה כ"עיר ירוקה". "זה הודות להחלטות שקיבלנו מוקדם. סגרנו בתי כנסת, כנסיות ומסגדים עוד לפני שהתקבלה החלטה כזו. שוחחתי עם ראשי הקהילות שהבינו אותי. סגירת בתי כנסת הייתה החלטה קשה עבורי. נעלנו וכיבינו את האורות במגרשי ספורט בעיר. אם הייתי מקבל הודעה שיש ילדים שמשחקים איפשהו הוצאנו ניידת שיפנו אותם הביתה. גם אני הפכתי לניידת עם מערכת הכריזה שיש לי באוטו. עברתי בשכונות וכרזתי לאנשים לעלות לבתים. אנשים שמעו את הקול שלי וכיבדו את הבקשה.

 הרחוב ברמלה / צילום: שלומי יוסף, גלובס

"יש ראשי ערים שפעלו אחרת אבל אני החלטתי להחמיר. השכרנו משאיות לשמח את התושבים ביום העצמאות, עשינו אירועים בזום, חילקנו ערכות יצירה לילדים ולקשישים שגם קיבלו ערכות מזון. שלחנו בני נוער לעזור לקשישים ולהוריד עבורם את הזבל. ביצענו בכל בתי האבות בדיקות, לא בגלל שהייתי גאון גדול אלא בגלל שהבנתי שפה אסור לוותר. כולם יצאו שליליים. כבר עכשיו בבתי ספר חזרנו ללימוד בקפסולות, לא מחכים שתבוא הוראה כזו ממשרד החינוך".

מה עם העסקים והעצמאיים שנאלצו לשבת בבית לאורך התקופה?
"נתנו פטור מארנונה בהיקף של 28 מיליון שקל לעסקים. ברמלה עסקים עובדים יפה ועובדה שהשכירויות פה יותר גבוהות מראשון לציון. יש עסקים שנפגעו כמו בכל מקום בארץ, אבל היה לי חשוב להיזהר. את שוק רמלה פתחנו שלושה שבועות אחרי השוק בלוד. רבים מהתושבים פה עובדים ברשות שדות התעופה, בתעשייה אווירית ובנשר, גם הם לאט לאט חוזרים מחל"ת".

 ראש עיריית רמלה, מיכאל וידל / צילום: שלומי יוסף, גלובס

מהעירייה המשכנו לשני אייקונים בעיר. התחנה הראשונה: הכריך הטוניסאי של אלי. "נועדנו לתת שירות. אני 'וורקוהוליק' לא יכול לשבת בבית. היה קצת הרבה קשה בבית אבל חזרנו ואנחנו נהנים לעשות את מה שאנחנו יודעים. להכין סנדביצ'ים טוניסאים ופריקסה טעים. פעלנו לפי ההנחיות, שאפשרו לעשות טייק אווי עשינו אבל רמלה זה לא תל אביב. פה אנשים רוצים לראות את הסנדביץ' מול העיניים". אלי עובד במסעדה "היחידה שעליה המליצו אהרוני וגיל חובב" מאז שהשתחרר מהצבא, הוא דור שלישי בעסק שנפתח ב-1950. אז לא היה לחם בריאות אבל היום יש דרישה.

 השוק ברמלה / צילום: שלומי יוסף, גלובס

משם המשכנו למסעדת החומוס המיתולוגית של חליל. שלט בכניסה מזהיר מחיקויים ומזייפנים של המוסד הידוע. תשעת העובדים במסעדה שמנהל מיכאל הוצאו לחל"ת, כעת חזרו. "אני מקווה שכל המדינה תחזור לא רק אנחנו. מספיק מה שעבר עלינו. הציבור צריך להיות ממושמע, לא להיות שאנן. אני לא רוצה לחשוב מה יקרה אם זה יחזור. אנחנו מבוססים אז יכולנו לנשום בשעה שעסקים אחרים קרסו. אם יהיה חס וחלילה יהיה גל שני, אנחנו ניעלם". הוא אומר ומשפיל עיניו בעצב. המסעדה פועלת מאז 1973. "כשפתחנו מחדש באו במכה. חיכו לנו בחוץ. בקיץ חלש יותר בשבתות כי אנשים הולכים לים אבל בשבתות הרגילות המסעדות ברמלה בונות עלינו. אם אין לאנשים זמן לעמוד בתור אלינו הם הולכים לאחרים. זה טוב. הכי חשוב הבריאות", סיכם מיכאל. 

רמלה

תושבים: 76 אלף / אשכול סוציו אקונומי: 4 / שכר חודשי ממוצע (ברוטו): 8,407 שקל / שכר חודשי ממוצע ארצי (ברוטו): 10,593 שקל / מספר חולי קורונה: 80 (משרד הבריאות, חולים מאומתים נכון ל־9.6.20) / תמיכה ממשלתית ב־2020: 36.3 מיליון שקל / שיעור אבטלה באפריל 2019: 3.2% / שיעור אבטלה בשיא המשבר: 28.6% - גידול: 794% / ממוצע ארצי: 26%