סגר בשילוב אוכלוסייה חלשה מכים בבית שמש

טקסט זה הינו חלק מפרויקט מיוחד של "גלובס" שבמסגרתו יצאו כתבי העיתון למסע מיוחד בין ערי פריפריה, מרביתן מוכות אבטלה, בניסיון להתחקות אחר השלכות הקורונה הכלכלית. בשבוע האחרון ביקרנו (מדרום לצפון) באילת, דימונה, ערד, בית שמש, רמלה, סחנין וטבריה. אלו הסיפורים של הערים והאנשים שהיו בין הראשונים להיפגע ועשויים להיות האחרונים להתאושש.

כמה קילומטרים לפני הפנייה בכביש לבית שמש, חולפים על פני איקאה אשתאול, הסניף החדש של הענקית השבדית. הדגלים התלויים לאורך המבנה התנופפו לאיטם ברוח הצהריים העייפה, כביש הגישה היה ריק, כמו גם מגרש החניה. איקאה הייתה צריכה להיות השמש של בית שמש. גרם השמיים שסביבו היו אמורים לחוג אלפי צרכנים נלהבים, חובבי קופסאות אחסון שקופות ושולחנות LUCK, ולהזרים חיים וכסף לעיר המונה 124 אלף תושבים. לחלץ אותה מהאשכול הסוציו-אקונומי 2, שבו היא שקועה שנים, אל עבר השגשוג האינסופי.

שבועיים אחרי הפתיחה החגיגית, ובסניף באשתאול יכולים רק לחלום על הדחיסות נוגדת ההנחיות בתור של איקאה נתניה. בית שמש צופה על השממה האנושית מלמעלה, בעצב.

המכה לעסקים: "בעלי עסקים התפרקו"

אווירת הסגר העגמומית זולגת לעיר. הדרך לרחוב הראשי מתפתלת בין בניינים לבנים, הכול נקי מאוד, אסתטי, כמעט נטוש. מדי פעם חוצה את הרחוב גבר מזוקן בחליפה וציצית, שתי נשים בשביס, אחת מהן דוחפת עגלת תינוק. כל מוסדות החינוך חזרו סוף-סוף לפעול לפני שבוע, ואלה שיש להם עבודה ייצאו עוד מעט לאכול.

הקורונה נתנה לבית שמש מכה קשה. לפני הנגיף, 2% מהתושבים מובטלים. אחריו, מעל ל-30% אבטלה, נכון לאפריל. ראשת העיר עליזה בלוך אומרת שלא כולם יוצאים לחתום אבטלה, כך שסביר להניח שהמספר גבוה הרבה יותר.

 כיכר מרכזית ריקה בבית שמש / צילום: רפי קוץ

בלוך מנסה לקדם החלטת ממשלה לתעדוף בית שמש, כמו באזורי עדיפות לאומית. הצעד אמור לכלול, בין היתר, גם הקלות בארנונה ובנייה. "בשנים האחרונות היתה פה תנופת בנייה עצומה, 10,000 יחידות כבר נבנו ועוד 10,000 נמצאות בבנייה, אבל לא נפתחו מספיק מקומות עבודה. כל שקל שיושקע בעיר יעזור לנו לרדת מהקביים ולהיות יצרניים בכוחות עצמנו. ואנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לסייע לעסקים הקטנים, כמו הקמת קניון וירטואלי עבור אלה שלא יכלו לפתוח. צריך לומר את האמת, הקורונה היא פגיעה קשה. בעלי עסקים התפרקו. אנשים שאף פעם לא ראינו אצלנו ביקשו הנחה בארנונה, הגיעו לרווחה".

השעה כבר כמעט 13:00 בצהריים וחם בחוץ ברחוב יצחק רבין, הרחוב הראשי. אין פה מצוקת חניה וגם אין כמעט תנועה של אנשים. שקט שצובט בלב. מימין, קניון נעימי הפתוח, שמעליו מתנשא בניין העירייה, הגדה ממול שייכת לעסקים הקטנים. למשל "הבית של הפיסטוק", הפיצוצייה של לידור, "מנכ"ל הרחוב", שמכיר את תולדות החיים של כל עסק ובעליו. הוא דווקא לא מתלונן, ברוך השם, כי היה פתוח כל הסגר, יש ירידה לא קטנה בעבודה, אבל מחזיקים מעמד. אנשים קונים יותר סיגריות, לחוצים. "אני עוד בסדר. לכי לחנות לידי", הוא אומר, "היא באמת סובלת".

 חנויות ריקות / צילום: רפי קוץ

בפתח "עיצובים", בוטיק הלבשה לנשים, ששתי האותיות האחרונות מהשלט המעוצב בכתב יד נפלו ועכשיו היא רק "עיצו", עומדת איילת. היא אמא לארבעה, שפתחה מחדש את החנות הקטנה ביום שבו הממשלה נתנה את ההיתר. "קשה מאוד", היא אומרת ונאנחת, "שקט מאוד. אין תנועת קונים. צריך אירועים, מסיבות, שיהיה חשק לצאת, שאנשים ירצו להתחדש, לקנות בגד. בעלי יצא לחל"ת, שרדנו והייתי חייבת לפתוח. שאני אשב בבית?! ארנונה משלמים כרגיל, שכירות כרגיל".

קיבלת פיצויים?
"5,700 שקל, פעמיים. זה כלום. הכול הלך לעסק, אולי צ’ק אחד לסוכן. בית שמש היא עיר קשה. אנשים קשיי יום. דתיים לא נכנסים לחנות שלי, לאחרים אין כסף. כולם חיים פה מהעשירי לעשירי בחודש, אין עודפים".

בסניף של רשת "משכן התכלת", שמוכרת כל מה שאדם דתי צריך, מכיפה, דרך בשמים להבדלה ועד לכיסוי מהודר לפלטת שבת, עשו משלוחים כשאסור היה לפתוח. לפני פסח אנשים נתקעו בלי קערת סדר, כיסוי למצות, אז הם סיפקו סחורה בכמויות מסביב לשעון. גם טליתות, ציציות וכיפות הלכו מעולה. ובכל זאת, המחזורים ירדו.

 חנות משכן התכלת, בית שמש / צילום: רפי קוץ

"הפתיחה היתה מנומנמת, אבל הסניף פחות או יותר חזר לשגרה, מאי היה אפילו יותר טוב משנה שעברה", אומר מנהל החנות, שלא מחשיב את עצמו כחרדי. "חרדים, הוא מסביר, לא באים לחנויות כמו שלנו כי זה יקר בשבילם, קונים בבתים פרטיים. אחד מוכר לשני. אי אפשר להתחרות איתם. הם לא צריכים לשלם ארנונה, שכירות, אז בטח שהסחורה שלהם יותר זולה.

"הקליינטים שלנו הם המסורתיים כי אין כמעט חילונים בעיר, והדתיים הלאומיים, הדתיים האמריקאים הם אלה שיש להם הרבה כסף, אבל גם עכשיו הם מעדיפים להישאר בבית. 'בוא ינון', הוא קורא לעובד של 'משכן', 'תספר לה על הבחור ההוא שהיה כאן, לא הכול שחור'.

"נכנס לחנות בחור צעיר, שאפתן, חילוני, לקנות מזוזה", מוסר ינון את הגרסה המקומית לאגדה האורבנית, על החכמולוג שהביס כלכלית את הקורונה, "הוא אמר שלפני הקורונה לא היה לו שקל בכיס. איך שהתחילה המגפה הוא קנה כמות של מסיכות N95 ב1.3 שקלים, ומכר אותן ב-35 שקל ואפילו יותר. הוא פתח שתי חנויות ושם מקדמה על דירה".

 בעלי חנות כלי בית בבית שמש / צילום: רפי קוץ

היזם הצעיר: "מסובכים כלכלית"

אם כבר אגדות, אז אריאל ווקס בן ה-16 וחצי, הבעלים של "ווקס קופי", שצמוד לפתח עירייה, הוא אגדת יזמות עסקית. לפני שנה עזב את הלימודים והחליט לממש את הפוטנציאל העסקי שלו עם אחיו הגדול, בן ה-19, שנמצא בדחיית גיוס.הם פתחו עסק באינטרנט, הרוויחו יפה והחליטו להשקיע את הכסף בבית הקפה. אחרי כמה חודשים פתחו את "אל טוקיו", מסעדה חלבית ואסייתית. הסגר סגר להם את המקום והם נכנסו למערבולת כלכלית שמאיימת למוטט אותם. את "אל טוקיו" לא פתחו מחדש כדי לצמצם הפסדים, למרות ששכר הדירה, 16 אלף שקל בחודש, ירד לאורך התקופה כמו שעון. זאת, בנוסף לשכירות של בית הקפה.

ווקס, ילד אסרטיבי ושובה לב, אומר שעד היום אחיו והוא לא קיבלו אגורה מהמדינה. "לא הסכימו לתת לנו גם הלוואה מהקרן בערבות המדינה, כי העסקים שלנו נחשבים לעסקים בסיכון וגם בגלל שהגיל שלי הוא 16 וחצי. אבל, בשביל לקחת מאיתנו עשרות אלפי שקלים בחודש מסים אנחנו מספיק מבוגרים. אחרי שסגרנו את המסעדה, חזרנו לעבודה באינטרנט מחוסר ברירה. זה מכעיס שהמדינה לא חושבת לתת לנו כלום. אני מבין שאני במצב קיצוני. גם כשפתחתי את העסק לא רצו לתת לנו הלוואות כי אני צעיר, עכשיו גם אין הלוואות רגילות בבנק.

"אנחנו בתקופה בעייתית, נמצאים במינוס ממש גבוה. אם אני מפחד להסתבך? צריך להישאר אופטימיים, זה הדבר הראשון שלמדנו כשהפכנו לעצמאים. אנחנו מנסים לשרוד ולראות איך מתקדמים בלי העזרה של המדינה וההורים. ולא, אני לא מתכוון לוותר".

 פיצוצייה בבית שמש / צילום: רפי קוץ

בית שמש

תושבים:  124 אלף / אשכול סוציו אקונומי: 2 / שכר חודשי ממוצע (ברוטו): 8,278 שקל / שכר חודשי ממוצע ארצי (ברוטו): 10,593 שקל / מספר חולי קורונה: 566 (משרד הבריאות, חולים מאומתים נכון ל־9.6.20) / תמיכה ממשלתית ב־2020: 54.7 מיליון שקל / שיעור אבטלה באפריל 2019: 2.7% / שיעור אבטלה בשיא המשבר: 32.7% - גידול: 1,111% / ממוצע ארצי:  26%