מחירות לקיבעון: שקיעת הליברליזם המערבי מתחילה באקדמיה

עורך מדור הדעות של ה"ניו-יורק טיימס", ג'יימס בנט, נאלץ להתפטר אחרי שפרסם מאמר של הסנטור הרפובליקני טום קוטון, שסבר כי הצבא צריך לסייע בהשתלטות על המהומות האלימות שפרצו בארה"ב. הדעה הזו איננה רדיקלית; יש להתערבות הצבא תקדימים בעבר וגיבוי בדעת הקהל האמריקאית. אבל בטיימס, שפרסם בעבר מאמרים של בכיר מבוקש בטאליבן (חקאני), מרוואן ברגותי וולדימיר פוטין, החליטו שדווקא הפעם בנט חצה את הגבול.

ובזמן שבעיתון "מתפוטר" העורך, המפגינים ברחוב משחיתים פסלים של צ'רצ'יל, קולומבוס, ואפילו אברהם לינקולן, הנשיא שבכהונתו בוטלה העבדות ב-1865. מה מקור התרבות האנטי-ליברלית הזו?

חלק ניכר מן ההצלחה של המערב - שחלחלה לעולם שחווה היום שפע ושגשוג בממדים שנחשבו לדמיוניים רק לפני כמה עשרות שנים - נובעת מפריצת הדרך שעשה מחשיבה מיתית ודוֹגמטית, שאפיינה את רוב ההיסטוריה האנושית (כולל במערב עצמו) לחשיבה פתוחה, ביקורתית ומדעית. גיבורי הרנסנס, המודרניות המוקדמת, ההשכלה, המהפכה המדעית והעידן הליברלי שאנו חיים בו, נאבקו על הדרישה והזכות לחשוב, להתבטא, לחקור בחופשיות, לאתגר דעות מקובלות, להתווכח ולהעמיד תיאוריות חליפיות.

במידה רבה, מי שנשאו את לפיד חירות המחשבה וחופש המחקר, בוודאי מאז הקמת המדינות המודרניות, היו האוניברסיטאות. האקדמיה - הקרויה על שם בית הספר שהקים אפלטון ביוון העתיקה - הלכה והתמסדה במערב כמעוז המחקר והחיפוש הלא מתפשר אחר האמת, כשהיא נישאת על גבי האידאה הליברלית של הדיון החופשי. האוניברסיטאות שאבו את מיטב המוחות, והישגיהן המדעיים והאינטלקטואליים היו יוצאי דופן.

כך עד 1968, כאשר גלי המהפכה של תנועת "השמאל החדש" שטפו את העולם המערבי. מהומות הסטודנטים שהתחוללו ברחבי המערב, שבחלקן היו אלימות והשביתו אוניברסיטאות רבות, שיקפו שינוי תודעתי רדיקלי שעמד להתרגש על העולם האקדמי. הסטודנטים דרשו לשנות את תוכניות הלימודים כך שישקפו את תפיסותיהם, שהיו במידה רבה אנטי-מערביות, ולעזאזל המסורת של הסובלנות, הדיון הפתוח והוויכוח בין השקפות.

האוניברסיטאות הפכו לקהילה סגורה, אחידה ורדיקלית

הסטודנטים של סוף שנות ה-60 הצליחו מעבר למשוער בדרישותיהם, ואלו מהם שנותרו באקדמיה הפכו בשנות ה-90 למובילה. ואמנם, הנתונים מראים כי בשנים הללו חל מפנה מובהק באקדמיה, שקיבל בימינו ממדים מדאיגים מאוד. למשל, שלושה חוקרים אמריקאים פרסמו ב-2016 מחקר מקיף שבחן את הסגל האקדמי בחמישה חוגים, ב-40 האוניברסיטאות המובילות בארה"ב. ההטיה שמצאו לטובת השמאל הייתה מוחלטת. בחוגים לכלכלה היו 4.5 דמוקרטים על כל רפובליקני, במשפטים היחס היה 8.6 ל-1; בפסיכולוגיה 17.4 ל-1; בתקשורת 20 ל-1; ובהיסטוריה 33.5 ל-1. פילוח לפי גיל הראה ככל שהסגל היה צעיר יותר, כך ההטיה הלכה וגדלה. האוניברסיטאות הפכו לקהילה סגורה, אחידה ורדיקלית.

כולנו סובלים מתופעה קוגניטיבית הידועה כ"הטיית אישוש" (confirmation bias) - אנו נוטים לראות את מה שמחזק את דעותינו ולהתעלם ממה שמאתגר אותן. הוסיפו לנטיה טבעית זו סביבה אנושית הומוגנית, שבה כולם מאמינים באותם דברים, וכוח לצנזר דעות אחרות - ותקבלו דוֹגמה עם מאפיינים דתיים.

באירוניה היסטורית, האקדמיה הפכה ממעוז של חירות, הבעה ומודרניות למוסד מסוגר ועריץ מחשבה, שבו אין יותר מקום למחלוקת, וכל דעה שחורגת מהדוֹגמה הפרוגרסיבית נחשבת לכפירה. חופש הדעה והמחקר גדולים היום הרבה יותר בחברה האזרחית ובפוליטיקה, בעוד שהאקדמיה הפכה למוסד שמפעיל צנזורה, אינדוקטרינציה, חשיבה קבוצתית, והתופעה האנטי-ליברלית ביותר: השתקה. וכמו כל קהילה סגורה שמתחרים בה על "וירצ'ו סיגנלינג", גם היא עוברת הקצנה ניכרת.

התרבות הקנאית הזו מוקנית למיליוני סטודנטים מדי שנה. הם נדרשים להפנים שאסור להשמיע דעות "לא נכונות", שחופש הביטוי הוא "מסוכן" ו"פוגעני", ושהעמדות הרדיקליות של מרציהם הן אמת בלתי מעורערת. במקום דיון פתוח, רציונלי ועובדתי, שמטרתו חתירה לאמת, הם חווים מלחמה בין טובים לרעים, שיש חובה מוסרית לנצח בה.

איך מנצחים במלחמה הזו? כבר בשיעורים הראשונים באוניברסיטה הסטודנטים לומדים את עיקרי הדת החדשה: מצנזרים את היריב ומחריבים את סמליו. כשהם מסיימים את התואר, הסטודנטים החרוצים הולכים לעבוד, בין השאר, בניו-יורק טיימס, וכמו אינקוויזיטורים מצטיינים הם מעלים על המוקד את עורך הדעות שהעז לתת ליריב פתחון פה, או שועטים לרחוב בבולמוס של זעם מוסרני כדי לנתץ את סמלי העבר של האומה האמריקאית והמערב.

אסור להקל ראש בתרבות הימי-ביניימית שהתפתחה באקדמיה המערבית. ממקור של פתיחות, סובלנות ומחקר היא הופכת לסמל של סגירות מחשבה, צדקנות דתית-פרוגרסיבית ואלימות נגד בעלי דעה שונה. המערב שומט את יתרונותיו העיקריים ואת הישגיו ההיסטוריים של מחקר חופשי ותרבות של חירות, שעוצבו במאבק ממושך נגד מוסדות מדכאים. דווקא בשל מרכזיות האקדמיה, ההידרדרות המוסרית והאינטלקטואלית הזו מסוכנת. "לא לעולם חוסן" נכתב בספר מִשְלֵי, אבל הלקח הזה כנראה שמרני מדי מכדי לשרוד את הצנזורה של ה"פרוגרס" האקדמי. 

הכותב כיהן כראש מערך ההסברה הלאומי ומייסד אתר "מידה"