מיזוג סלקום-גולן טלקום: חוקי הכלכלה ניצחו את הרגולטור

לאחר שנים של מאבק, רשות התחרות אישרה לבסוף את מיזוגן של חברות הסלולר גולן טלקום וסלקום. האישור הצפוי של משרד התקשורת יסלול את הדרך להקטנת התחרות ועליית מחירים בשוק.

ההסכמה למיזוג לא נעשית בשמחה רבה: מאז רפורמת הסלולר הגדולה של 2011, פעלה הממשלה ללא לאות להגדלת מספר השחקנים בתחום, מתוך אמונה שהתחרות תוריד את המחירים לצרכן. הבקשה המקורית למיזוג החברות ב-2017 נדחתה על הסף, ואכן, מאז רפורמת הסלולר מחירי הסלולר למשפחה ממוצעת ירדו במעל 70%. מהיכן, אם כך, נובע שינוי הכיוון?

תחרות היא מחוללת מצטיינת של מחירים נמוכים ומועילה מאוד לצרכן. אך צמיחה כלכלית ברת-קיימא בנויה על כמה יסודות, ובעוד שרפורמת הסלולר חיזקה את יסוד התחרות והכניסה שחקנים חדשים לשוק, היא החלישה יסוד אחר וחשוב לא פחות - זכויות קניין.

זכויות קניין הן הבסיס לכל השקעה משמעותית. השקעה מעצם הגדרתה היא הקרבה של הנאה בהווה למען תמורה עתידית. ללא ביטחון כי בעתיד נוכל ליהנות מפירות השקעתנו, לא נרצה להשקיע בהווה כלל. ההבטחה כי גם בעתיד אנו אלה שנהנה מפרות ההשקעה, היא זו שמתמרצת אותנו להקריב משאבים היום.

המחקר הכלכלי מצא קשר חזק בין זכויות קניין פרטיות וצמיחה כלכלית. דוגמה אחת מיני רבות היא תחום הקרקעות: כשממשלת אתיופיה העניקה לתושבי מחוז טיגריי זכויות קניין פרטיות על אדמות נטושות, התפוקה החקלאית באזור עלתה במעל 40% והקטינה משמעותית את בעיית הרעב במחוז. רישוי אדמות מסודר במדינת בנין העלה את התפוקה בשיעור דומה.

בהתאם, החלשת זכויות קניין גוררת תגובה הפוכה. באוגנדה, שטחים ללא מבנה בעלות ברור הניבו 20% פחות תבואה משטחים דומים עם בעלות מסודרת. בבורקינה פאסו, הפריון החקלאי מאדמות שהתעורר לגביהן מחלוקת בטאבו צנח ב-40%.

בכדי לאפשר כניסה מהירה של מתחרים לשוק, ממשלת ישראל הכריחה את חברות הסלולר הוותיקות, בעלות רשתות התקשורת, למכור זמן שימוש ברשתותיהן במחיר נמוך במיוחד. המחירים אפשרו למפעילות הווירטואליות להציע חבילות זולות במיוחד, ואילצו את המפעילות הוותיקות להתיישר עם המחירים החדשים. שיטה זו הכניסה את החברות הוותיקות למלכוד: לא רק שהכסף הפנוי לשדרוג הרשתות קטן משמעותית, אלה עתה כל שקל אשר הן ישקיעו בתשתיות התקשורת שברשותן, יועיל באופן ישיר גם למתחרות שלהן. מעשית, הממשלה תמרצה אותן להזניח את תשתיות הסלולר שכולנו תלויים בהן, זאת בזמן שנפח התעבורה הסלולרית עולה בכל העולם בקצב הולך וגובר.

התוצאה? חברות הסלולר הוותיקות קיצצו באגרסיביות את תקציבי הפיתוח והאחזקה שלהן, ומהירות הגלישה הסלולרית בישראל חוותה הידרדרות מפחידה: מהטופ העולמי בימים שלפני הרפורמה, למקום 58 בשנת 2014, 63 בשנת 2018, ועד למקום ה-77 בעולם בשנת 2019, מאחורי מעצמות כתוניסיה ופיג'י.

עם כל שנה שעוברת, העולם מתבסס יותר ויותר על תעבורת נתונים סלולרית, עבור פנאי ועסקים כאחד: מאז שנת 2014, בה תעבורת הנתונים הסלולרית העולמית הוערכה ב-2.5 מיליארד גיגה-בייט, כמות הנתונים המועברים נסקה ביותר מ-1,000%, ל-28.5 מיליארד ב-2019. המגמה לא צפויה להשתנות בקרוב. מדינות ללא תשתית מתאימה יישארו מאחור, ויכולתן להתחרות במסגרת תעשיית ההייטק העולמית תיפגע קשות.

הרפורמה בסלולר הכניסה מתחרים לשוק והורידה משמעותית את מחירי השירות, אך במחיר פגיעה חמורה באיכות התשתיות שאנו נאלצים לשלם ובגדול. למשרד התקשורת ולרשות התחרות לא נותרה ברירה אלה לאשר צעדים מפחיתי תחרות, אשר יעודדו השקעה ארוכת-טווח בתשתיות שלנו, בתקווה לשקם את מעמדה הטכנולוגי של ישראל.

ניתן רק לקוות שהממשלה הפנימה את החשיבות של זכויות קניין עבור שגשוגה של החברה הישראלית. 

הכותב הוא ראש תחום כלכלה במכון ארגמן, מבית קרן תקווה