להעתיק או לסגור? דוח מקינזי בנושא בזן פורסם ומעורר סערה

שנתיים לאחר שנמסר לידי המועצה הלאומית לכלכלה, ולאחר מאבק ציבורי לפרסומו, אתמול לקראת חצות פורסם לעיון הציבור דוח מקינזי העוסק בעתיד התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה. הדוח נפרס על פני כ-60 עמודים, אולם, חלקו הניכר מושחר.

חלק א' של הדוח 

חלק ב' של הדוח

לפי משרד ראש הממשלה, "מידע סודי בטחוני של מדינת ישראל, מידע מסחרי ועסקי הנוגע לצדדים שלישיים שהתנגדו למסירתו, וכן מידע שאי גילויו היה תנאי למסירתו", לא מופיע בגרסה שנמסרה לציבור.

כך למשל, הדוח מציג ניתוח כלכלי של 4 חלופות לעתיד התעשייה הפטרוכימית - שימור בזן במפרץ; העתקת בזן למיקום חדש; סגירה חלקית של המתחם או סגירה מוחלטת.

הפירוט בנוגע לאפשרות של סגירת בזן - מושחר כמעט לחלוטין, למרות שהמתחם הינו מוקד של מאבק סביבתי ארוך שנים, הדורש את סגירת התעשייה במפרץ. לפני פחות משנה, הודלפו לתקשורת פרטים מהדוח שכעת נראה כי הושחרו, ובהם הטענה כי החלופה הכדאית ביותר למשק הישראלי היא סגירת מתחם בזן עד שנת 2030, בשל הערכות שווי הקרקע כפי שמוערך בתחזית של קידום תוכנית רמ"י במתחם (פינוי המתחם ישחרר קרקעות בהיקף של 2130 דונם, ובשווי של כ-20 מיליארד שקל), ומפני שהרווחיות של בז"ן צפויה לרדת משמעותית החל משנת 2025, בהסתמך על התחזיות בשוק האירופי.

 דף מתוך דוח מקינזי / צילום: צילום מסך

יחד עם זאת, המועצה הלאומית לכלכלה העריכה כי לבית הזיקוק אין אינטרס כלכלי לסגור את האתר בחיפה ביוזמתו, גם בהינתן ירידה בביקוש לתזקיקים ורווחיות עתידית נמוכה.

כעת, מן הדוח שפורסם אמש, ניתן להסיק כי אפשרות פינוי מלא תאפשר שחרור קרקעות לכ-50-100 אלף דירות חדשות, וכי אין כדאיות כלכלית בהעתקת המפעלים למיקום אחר - שכן העברת המתקנים עשויה להיערך עשור ולגרור עלויות בגובה 18 מיליארד שקל. הדוח לא נוקב בהמלצה מפורשת באשר לעתיד התעשייה הפטרוכימית בחיפה, ומחבריו מדגישים כי מדובר בהחלטה מורכבת, שדורשת איזונים בין משתנים שונים שלא נלקחו בחשבון בדוח.

בדיווח בנושא שהעבירה בזן עצמה לבורסה ב-16 בספטמבר 2019 עם קבלת הדוח, פירטה החברה למשקיעים את מבנה הדוח והנושאים אשר בהם הוא עוסק. בדומה לפרטים שפורסמו בדוח אתמול, מבהירה החברה כי העתקת המתחם מתבררת כלא כלכלית. ואמנם, בניגוד לדוח המושחר שפורסם כעת, החברה מסרה פירוט גם על אפשרות הסגירה המוחלטת, וכתבה כי "בהסתמך על ההנחות בדוח, החלופה של סגירה מלאה של הפעילות במתחם בזן, אשר נבחנה במועדים שונים שהמאוחר ביותר שבהם הינו שנת 2030, תניב את הערך הכלכלי הגבוה ביותר אם תתבצע בשנה הרחוקה ביותר שנבדקה, דהיינו שנת 2030. זאת, לאחר הבאה בחשבון של כלל ההכנסות והעלויות הרלוונטיות, לרבות פיצוי לבעלי המניות של בזן המבוסס על הערך נוכחי נקי של רווחי החברה במועד הסגירה".

המשרד להגנת הסביבה קיבל את הדוח המלא לעיון כשהונח על שולחן המועצה הלאומית לכלכלה, ובחודש נובמבר האחרון פנה בעקבותיו מנכ"ל המשרד היוצא, גיא סמט, למשרד ראש הממשלה, ודרש כי תקודם סגירת המתחם כך שהוא יפונה עד שנת 2030. ואולם, עד כה לא נערך דיון בין-משרדי בנושא.

הסחבת הממשלתית בעניין בזן אף הייתה מוקד לביקורת בדוח חריף של מבקר המדינה שפורסם ביוני אשתקד; המבקר העביר ביקורת נוקבת על המשרד להגנת הסביבה ומשרדי הממשלה האחרים, וטען כי הם לא עושים די בכדי לצמצם את היקפי הזיהום - בזמן שכמיליון וחצי תושבי מפרץ חיפה משלמים מחיר בריאותי כבד.

הדיון בין משרדי הממשלה בנושא הדוח ועתיד בזן איננו שקוף לציבור. אך בדוח התקופתי שפרסמה בזן במרץ האחרון, הציגה החברה את המחלוקת בין משרדי הממשלה בנושא.

בעוד שהמשרד להגנת הסביבה מבקש לפנות את התעשייה הפטרוכימית בחיפה, לפי בזן, בראשית דצמבר שלח משרד הכלכלה מכתב למנכ"ל משרד ראש הממשלה המתייחס למכתב המשרד להגנת הסביבה בו צוין כי משרד הכלכלה ביחד עם משרד האנרגיה ואגף התקציבים במשרד האוצר טענו בפני הצוות הבין משרדי העוסק בנושא כי "הדוח אינו מבוסס וכי חלו בו כשלים מהותיים".

עוד צוין במכתב כי מימוש התוכנית של סגירת מתחם המפעלים הפטרוכימיים כוללת סיכונים רבים למשק הדלק, לכלכלת ישראל ולאיכות האוויר, בדגש על אזור מפרץ חיפה. במכתב מבקש משרד הכלכלה לסיים את תהליך העבודה הבין משרדי תוך מתן מענה על הכשלים המהותיים שנמצאו בדוח "לפני שמסיקים מסקנות והמלצות עם משמעויות משקיות כה גדולות ובלתי הפיכות".

גם השרה הנכנסת, גילה גמליאל, סימנה לעצמה את פינוי התעשיות המזהמות ממפרץ חיפה כיעד לקדנציה הקרובה, והכריזה ביום שישי האחרון, לאחר התמוטטות הלבנייה במתחם, כי "זהו סמל משמעותי של תחילת הסוף. הפעם הקריסה התרחשה בטעות, הפעם הבאה תהיה מכוונת. לתושבי חיפה מגיע לחיות בסביבה בריאה".

מחברת בזן נמסר בתגובה: "בזן לומדת את הדוח והשלכותיו. קבוצת בזן תנהל את השיח בנושא מול כל הגורמים הממשלתיים הרלוונטיים, על מנת לאפשר את קיומה של תעשייה חיונית ובת-קיימא, המהווה עוגן למשק אנרגיה עצמאי".

הדוח איננו כולל החצנת עלויות ואספקטים דוגמת נזקים סביבתיים ובריאותיים, ועוסק בחלופות כלכליות לפעילות החברה. ואמנם, גם ההערכות בו, כאמור, אינן עדכניות לעת הזו ומתבססות בחלקן על פעילות כספית עד שנת 2017. הן אינן כוללות גורמי סיכון הנשקפים גם מהדוח השנתי שפרסמה החברה במרץ - ובהם שינויים, אם יתרחשו, בתקנות ותקנים בנושא איכות הסביבה, בריאות ובטיחות, מעבר לחלופות למוצרי נפט ולמיחזור פלסטיק, ואישור ומימוש תוכנית לאיסור יבוא לישראל של כלי רכב מונעים בבנזין ובסולר.

ארגוני הסביבה הנאבקים למען פינוי מפרץ חיפה עדיין לומדים את הדוח והמשמעויות שלו. עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, אמר הבוקר כי "לא ייתכן שהמדינה תתן פרס למפעלים המזהמים כבר עשרות שנים את מפרץ חיפה תוך סיכון בריאותם של חצי מיליון תושבים ולא תאפשר לציבור לקבל את מלוא המידע הנוגע לעתיד המפעלים וחיי התושבים. אנו שוקלים לעתור בשנית לבית המשפט בכדי לחייב את המדינה להפסיק להסתתר מאחורי תירוצים חסרי תוכן על חשבון בריאות הציבור ולחשוף את הדוח במלואו".

הארגונים הסביבתיים באזור חיפה הגיבו במשותף ואמרו כי "היינו רוצים לברך על כך שדוח מקינזי רואה אור. בשל ההשחרות הרבות אנו תוהים אם הוא רואה אור או עדיין שרוי בחושך. כפי שעולה מן החלק שלא הושחר, העתקת המפעלים למיקום חדש איננה כלכלית, סגירה חלקית אינה רווחית לבזן והחמרת הפיקוח לא תחולל שינוי משמעותי.

"במילים אחרות, אין חלופה אחרת מלבד סגירת המתחם. הסגירה תניב ערך כלכלי למדינה ותתרום לפיתוח המטרופולין. הגיע הזמן להחלטת ממשלה שתתווה מדיניות לעבודה משותפת ולסגירת הפערים. בשנת 2020 לא מתקבל על הדעת שבאומת הסטארט-אפ ממשיכים להשקיע בתעשיית דלקים פוסיליים מזהמים על חשבון אנרגיות מתחדשות ותעשיות קלינטק".