עבירות בנייה? חוסר חוקיות חמור? איך קרה שאיקאה שוב מסמנת ניצחון

שופט בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים אלכסנדר רון ביטל את צו הסגירה הזמני שהוציא לסניף איקאה באשתאול, רק לפני מספר ימים. זאת במסגרת עתירת מתכננת מחוז ירושלים, שירה תלמי באבאי, שהוגשה לפני כשבועיים נגד הוועדה המקומית של מועצת מטה יהודה והחברה שהקימה את המבנה בו פועלת החנות, תוך דרישה לסגירתה. המשמעות היא שלצד ההתקדמות בעתירה, החנות תפעל כרגיל, דבר שעלול להפתיע מול האמירות הנוקבות שנכללו בעתירה לפיהן מדובר ב"תוכנית שחוסר החוקיות שלה חמור". איך ניתן להסביר את הפער הזה, ומה המסר שניתן להבין מההחלטה? ומה יהיה בהמשך הדרך? "גלובס" עושה סדר.

1. המדינה תוקפת, אך לאיקאה קלפים חזקים

בעתירה טוענת המדינה שני דברים: שהוועדה המקומית מטה יהודה אישרה תוכנית להגדלת הסניף ללא סמכות, וששליש מהשטחים שעליהם משתרע הסניף הוקמו בחריגות. ואולם לצדדים מנגד - איקאה, חברת פארק אשתאול שהיא בעלת השטחים, ומטה יהודה - יש קלף חזק, והוא החלטת ועדת הערר המחוזית ירושלים. זו דנה בסוגיות הללו בהליך קודם, והכריעה בחודש שעבר, כי הוועדה המקומית התנהלה כראוי ופעלה בסמכות. לגבי חריגות הבנייה ועדת הערר קבעה כי אכן בוצעו חריגות בנייה במקום, ואולם הטיפול בהן אינו יכול לבוא בצורה של סנקציות שרירותיות מצד גופי התכנון, משום שאין זה תפקידם. לצורך הפעלת סנקציות כאלה, יש גופי אכיפה.

לכן, אף שהמדינה מכבירה מילים על חומרת עבירות הבנייה בסניף, אין מדובר בהתנהגות עבריינית שכיחה של עסקים שמתנהלים ללא היתרי בנייה ומנסים לאחר מכן לקבלים אישורים בדיעבד. לאיקאה יש ביד היתר בנייה, ואישורי טופס איכלוס ואף החלטה תומכת מצד ועדת הערר המחוזית.

2. ומי לא נכלל בעתירה? איקאה

כיצד יתכן שרוצים לסגור עסק, או חלק מעסק, ובעל העסק כלל לא משולב בדיון? הצו הזמני שהוציא השופט לסניף לפני כשבועיים, כלול בעתירה למתן צו ביניים, שבה שכחה הפרקליטות לשלב משיבה אחת: את איקאה (או יותר נכון את חברת ליבנה צפוני של קבוצת פישר-ברונפמן, שמתפעלת את הסניף).

התוצאה של טעות זו הייתה קשה מההיבטים הפרקטיים והמשפטיים. מההיבט הפרקטי, איקאה הודיעה מייד עם הוצאת הצו, כי מכיוון שהיא אינה צד לו, היא אינה מתכוונת לכבדו. באי כוחם של היזמים, הוועדה המקומית ואיקאה ביקשו מבית המשפט לדחות לאלתר את הבקשה, כי לא יתכן להוציא צו מינהלי, מבלי שהצד הנפגע יהיה שותף לדיונים. השופט כעס על באי כוח המדינה והורה להם לצרף מייד את איקאה כצד לעתירה. "אמנם צורפה המשיבה 4 (החברה המתפעלת את איקאה בסניף אשתאול, א"מ) באיחור בהוראתי, אך למעשה די היה בכך כדי לגזור את גורלה של בקשה זו", כתב השופט רון בהחלטתו להסיר את צו המניעה הזמני.

3. הנזק שבסגירה גדול מהתועלת הציבורית

כזכור מתכננת המחוז השתמשה בעתירתה במילים נוקבות, והבקשה לסגירת כשליש מהחנות מדברת בעד עצמה. אלא שימים ספורים לאחר הגשת העתירה, וכחלק מהדיון בנוגע לצו הזמני, בוועדה המחוזית הסכימו לפשרה לפיה ייסגרו 3,000 מ"ר בלבד (במקום 8,500 מ"ר שכלולים בצו הזמני). מדוע? בין הצדדים התעורר ויכוח, מה המשמעות של סגירת שליש מהחנות כולה. תלמי באבאי טענה, כי החנות תוכל להמשיך לתפקד, אך באיקאה תהו האם היא מומחית לתפעול חנויות איקאה? השופט רון לא רצה להיכנס לעומק השאלה, דבר שככל הנראה "סימן" לבאי כוחה לאן נוטה ליבו של השופט. מכאן ועד ההסכמה לפשרה הדרך הייתה מהירה, אלא שזו הגיעה מאוחר מדי. "המבקשת עומדת על סגירת למעלה מ-3,000 מ"ר, לפחות. ההיתכנות לפגיעה ממשית, לא תיגרם רק בשל צמצום שטחו, אלא במידה לא מבוטלת בשל ההד הציבורי השלילי שיקרין הדבר על ציבור הלקוחות ויצנן את שאיפתם להגיע למקום. ספק בידי אם זו העת לכך", כתב השופט רון בהחלטתו.

4. איקאה ניצחה בקרב אך לא במערכה כולה

המדינה אמנם הפסידה בקרב על הצו הזמני, אך לא במלחמה, המתנהלת בתיק העיקרי, שעיקרה סמכות הוועדה המקומית לתת את האישורים לאיקאה, חריגות הבנייה שבוצעו במקום, ונכונות החלטת ועדת הערר המחוזית להחליט כפי שהחליטה.

באמירה כללית כתב השופט, שחלק ניכר מהקשיים באכיפת החוק על עברייני בנייה נובע מכך, שהרשויות השונות פועלות באיחור ניכר וככל שהאיחור רב יותר - קשה ומורכב יותר לנקוט בפעולות בעניין.

ככל הנראה השופט רון חש, שלהחלטתו מהיום תינתן פרשנות שתחרוג פרופורציות ועל כן מצא לנכון לכתוב בסוף ההחלטה כי "מובהר, שאין לפרש להחלטתי זו דבר ממה שאין בה. החלטתי לדחות את הבקשה לצו ביניים ואין לפרשה בכל דרך ביחס לשאלות שבליבת ההליך, ששעתן לקראת הכרעה עוד תגיע".