פסק דין תנובה: לא כל מחיר הוא הוגן, גם אם מישהו מוכן לשלם אותו

מה למחאה החברתית מקיץ 2011 ולשוק הקמעונאות בישראל כמעט עשור לאחר מכן ב-2020? פסק הדין של השופטת אסתר שטמר מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד מתעסקת באירועים שקרו בין 2009 למחצית 2011, אך היא קובעת כללי משחק חדשים ומחייבים לכל קמעונאיות המזון - ולמעשה לכל החברות שמוכרות מוצרים לצרכן הקצה הפרטי.

בית המשפט פסק נגד חברת המזון הגדולה בישראל וקבע כי תנובה עשתה "רווח לא הוגן" על גב הציבור, כשניצלה את כוחה והעלתה את מחירי גבינת הקוטג' שלה על-מנת למקסם רוווחים.

אומנם בעולם הקפיטליסטי מותר לחברה להעלות את מחיר מוצריה, ושהציבור יפסוק לציבור אם הוא מוכן לשלם על כך או לא, על-פי כללי היצע וביקוש. אלא שכעת בית המשפט קובע בפסיקה כי אכן קיימת בדין הישראלי עילה לתביעה בגין גביית מחיר גבוה שאינו הוגן.

מה זה אומר? שיש גבולות למשחק הקפיטליסטי, ושזה שהציבור מוכן לשלם יותר, לא אומר שזה בסדר לגבות ממנו יותר ויותר עבור אותו מוצר.

בהיבט הצר של תנובה ושל שוק המזון, יהיו לפסק הדין השלכות על מאזן הכוחות בין יצרניות המזון לבין עצמן ובממשק שלהן מול הציבור הרחב. למעשה, לקחי המחאה החברתית והתביעה שפסק הדין בגינה התקבל עתה, הורגשו בשוק לאורך שנים, כשהיצרניות נמנעו מהעלאות מחירים במחירי המזון שרשמו יציבות, ובכללם גם גבינת הקוטג', במשך שנים.

זה היה נכון עד שב-2018 החלה מורגשת מגמת ייקור מחירי המזון. המגמה החדשה הזו נמשכת עד היום, והיא מיוחסת במידה רבה לעלייה בהוצאות הייצור. נראה כי הפסיקה החדשה תסמן ליצרניות המזון, ולא רק לתנובה, שהייקור שנעשה עתה צריך להיות מידתי ו"הוגן". זאת, גם אם ההגדרה להוגנות נעשית בדיעבד ואינה מציבה כללים ברורים שיאפשרו לחברות לבחון מראש האם הן עומדות בהם או לא.