בדרך לשוויון זכויות לקהילה הלהט"בית עוברים בבית המשפט

מערכת המשפט הישראלית, כך נראה, החליטה לציין את חודש הגאווה בדרך מקורית משלה. שני פסקי דין שניתנו בימים האחרונים מכירים בזכויות בסיסיות של הורים גאים וילדיהם, וזוהי אבן דרך נוספת במסע הארוך אל שוויון מלא בין זוגות הטרוסקסואליים והומוסקסואליים.

מקרה אחד היה של בני זוג גברים שהביאו לעולם שלוש בנות באמצעות הליך פונדקאות במזרח הרחוק. שתיים מהבנות היו קשורות גנטית לאחד מבני הזוג והאחרת לאב השני, אולם בינן לבין עצמן היה קשר גנטי, משום שנולדו בסיוע אותה תורמת ביציות אנונימית. בני הזוג פתחו בהליכים להכרה בהורות המשותפת, גם זו של האב הלא-גנטי, לכל אחת מהילדות, אולם ההליכים נסחבו מסיבות בירוקרטיות. בראותם שההכרה מתעכבת, ביקשו בני הזוג להצהיר על קשר אחאות בין הבנות. המדינה, כמובן, התנגדה.

בפסק דינה, שנפתח בפסוק "הִנֵּה מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים שֶׁבֶת אַחִים גַּם יָחַד", דחתה השופטת איריס אילוטוביץ' סגל מבית המשפט לענייני משפחה בתל אביב את עמדת המדינה. "התקופה האחרונה שפקדה את העולם כולו, 'ימי הקורונה', לימדה אותנו שיעור חשוב על חשיבותה של המשפחה", נכתב בפתח פסק הדין. "...טובת הבנות שלפניי, שהובאו כולן באותה מסגרת משפחתית עם רקע וסיפור חיים זהה, מאותה תרומת ביצית, מחייבת לאפשר להן עתיד משותף המשקף נאמנה את המציאות בה הן חיות 'שותפות הגורל' - הכרה בכך שהן אחיות גם מבחינה משפטית על כל המשתמע מכך", כתבה.

לגופו של עניין, קבעה השופטת כי קשרי אחאות הם חלק מזהות האדם, ולמרות שבעבר נבעו כחלק ישיר מקשרי הורה-ילד, כיום הם מחייבים הכרה בפני עצמה. "הזיקה הגנטית, אף שהיא אינה חזות הכל, היא נקודת מוצא לקשר. היא כר לרקימת יחסים עם ילד או אדם אחר שעימו חולקים יסוד פיזי בעל השלכות רגשיות משמעותיות... המדובר בהכרה משפטית נפרדת, שמקנה לבנות זכויות וחובות עצמאיות באופן שיאפשר שמירה על קשר ביניהן גם אם למשל מי מההורים יתנגד לו, כגון במקרה של פרידה בין ההורים".

פסק דין נוסף עסק במקרה מורכב, בו שני גברים ניהלו זוגיות במשך 9 שנים, שבמהלכן התגלעו ביניהם חילוקי דעות בנוגע להבאת ילד בהליך פונדקאות. האחד רצה מאוד והשני "לא היה בעניין". בן הזוג שרצה החל את ההליך בעצמו, ובעיצומו של ההיריון שינה בן זוגו את דעתו לחיוב והפך לחלק אינטגרלי מההיריון, הלידה וגידול הילד. שנתיים לאחר הלידה נפרדו בני הזוג, והמדינה סירבה להכיר באבהותו של האב השני, הלא-גנטי, משום שתכנון ההורות לא נעשה במשותף ולא הייתה "כוונת הולדה משותפת". הדבר מנע ממנו קבלת משמורת משותפת ושאר זכויות בסיסיות של הורה כלפי ילדו.

אחרי תביעה משפטית וערעורים הדדיים, קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים, כי יש "לעגן את ההורות של המשיב 2 כלפי הקטין, את אבהותו כלפיו, בדרך של צו הורות, משום טובתו". הסיבה העיקרית הייתה ש"אין מחלוקת שהקטין נולד לתוך מציאות חיים זו של שני אבות. מציאות זו חיה ונושמת".

סגן הנשיא, השופט שאול שוחט, כתב בפסק דינו דברים נוקבים. "ניתן לשער שלו היו המשיבים נישאים זה לזה, במדינה שעל פי חוקיה נישואין בין בני זוג מאותו מין מוכרים, ונישואיהם אף היו נרשמים במנהל האוכלוסין, שאלת מתן צו ההורות, גם נוכח הספיקות שהתלוו מצד המשיב 2 לתהליך, בתחילתו, לא הייתה מתעוררת, בוודאי אילו הבקשה למתן הצו הייתה מוגשת בסמוך לאחר הלידה. האם התוצאה צריכה להיות שונה רק בגלל שהזוגיות לא באה 'בברית הנישואין'?", תהה.

התהייה הזו צריכה לעמוד עתה בפני כל נבחר ציבור, פקיד או שופט שעוסק בשאלת זכויותיהם של בני זוג גאים. אבן הבוחן פשוטה וברורה: האם בני זוג הטרוסקסואלים היו מקבלים יחס דומה או שונה? התשובה לשאלה הזו חייבת להיות אחת. 

הכותבת היא עורכת דין מומחית בדיני משפחה ובזכויות הלהט"ב בישראל