שלמה רודב | ניתוח

לשחק שחמט עם רב אומן: מה עומד מאחורי העזיבה החפוזה של רודב את בזק

שלמה רודב, שהתפטר מתפקיד יו"ר בזק, נחשב לאחד מבכירי המנהלים במשק - יסודי, דעתן וישיר, שלא תמיד "סופר" את בעלי השליטה בחברות הענק שהוא נקרא לנהל • ההתנגשות בינו ובין בעלת השליטה החדשה בבזק, קרן סרצ'לייט, הייתה כנראה בלתי נמנעת

שלמה רודב / צילום: תמר מצפי
שלמה רודב / צילום: תמר מצפי

"כשמתחילים להתערב לו בניהול", אומר גורם המכיר היטב את שלמה רודב, "הוא הולך. הוא אדם לא קל כלפי האנשים שהוא עובד מולם, אבל הוא לא יעשה הנחות לאף אחד ולא ישקול שיקולים זרים. וכשהוא מרגיש שמתחילים לעשות דברים לא תקינים, הוא לא מוכן להיות שם".

קשה לומר שההודעה על התפטרותו של רודב מתפקיד יו"ר בזק התקבלה בהפתעה גדולה בסביבת קבוצת התקשורת ובעלת השליטה בה, חברת ביקום. למעשה, מי שנפגשו עם רודב בתקופה האחרונה יודעים לספר, בדיעבד, שהם ראו את זה קורה.

"מצדו של רודב לא ישמעו מילה רעה על בעלי השליטה בבזק, הוא גם מכבד את זכותם לחשוב אחרת. אבל הוא אוהב לנהל בדרך שלו, כשחובת הנאמנות שלו היא לחברה ולא לבעלי השליטה. הוא לא תלוי באף אחד. הוא מספיק עשיר, כך שאם מתחילים להתערב לו, מבחינתו כבר אין עניין", אומר אותו גורם.

אז למה הוא עזב? בעיקר הבדלי סגנון כנראה. בין רודב, הידוע כאיש ישיר מאוד, נטול גינונים חברתיים, שרואה את החיים בשחור ולבן, ובין נציגי בעלת השליטה החדשה בבזק, הקרן האמריקאית סרצ'לייט, שמתנהלת על פי קודים שונים של פוליטיקה ארגונית, כשאלו רואים אחרת לגמרי את המשמעות של בעל שליטה בחברה. המודל העסקי של סרצ'לייט - בבזק כמו גם בחברות אחרות בעולם שבהן היא משקיעה, מבוסס על האפסייד בחברות כתוצאה מכניסתה כמשקיעה אסטרטגית.

אחת המחלוקות המשמעותיות שהתגלעו בין הצדדים לאחרונה היה שינוי תקנון בזק, במה שנוגע למינוי דירקטורים. בתמצית, ביקום (בה שולטת סרצ'לייט) טענה כי היא מחויבת לדרישת משרד התקשורת לשנות את תקנון בזק, כך שכוחו של הרגולטור בכל הנוגע למינוי דירקטורים - הן בבזק והן בחברות הבנות, יגבר על זה של הדירקטוריון (כך שיוכל להטיל וטו על מינוי דירקטור).

מנגד, ועדה בדירקטוריון, בראשות הדח"צ אמנון דיק, שהסתמכה על חוות דעת של פרופ' אסף חמדני, מומחה לחוק החברות, גרסה ששינוי התקנון יפגע בבעלי המניות שאינם מקרב גרעין השליטה, וטובתם היא שגוברת. עמדה זו אף זכתה לתמיכה באסיפה הכללית של בזק.

בסביבת סרצ'לייט טוענים כי "עניין התקנון הוא 'נון אישיו', וממילא ההתחייבות לרגולטור מסתכמת ב'בסט אפורטס' שההחלטה בנושא תעבור באסיפה הכלליתאך מה לעשות שלסרצ'לייט ולשותפה הישראלי, דוד פורר, יש רק 26% במניות בזק, ולא רוב?!".

והיו עוד עניינים. למשל התעקשותו של רודב שלא לתרגם את ישיבות הדירקטוריון לאנגלית, עבור האמריקאים. מה שברור הוא שרודב חייב מבחינתו להיות עצמאי בשטח, וכשבעלי שליטה מתחילים "לנהל אותו", זה לא בשבילו.

את תגובתו של רודב לכתבה לא ניתן היה לקבל עד סגירת הגיליון. מבזק סירבו להגיב.

"לא יודע להיות שכיר, ורוצה לשלוט"?

"רודב הוא מנהל הגון, ישר, ורק טובת החברה שהוא מנהל עומדת לנגד עיניו", כתב עמי ברלב, מנכ"ל ביקום לשעבר, שפוטר מתפקידו על ידי בעלי השליטה החדשים, לטובת בנקאי ההשקעות של הקבוצה, תומר ראב"ד - בעמוד הלינקדין שלו.

"רודב אף פעם לא בחר בדרך הפופולרית או בזו המובילה לתוצאות מיידיות וקצרות טווח. לרוב, האדם שהלך בדרך הישרה וההגונה, ופעל באמת לשרת נטו את החברה ואת כל מחזיקי העניין בה, ללא יוצא מן הכלל, לא זוכה לעדנה רבה".

בסביבת סרצ'לייט, מנגד, מסבירים זאת לגמרי אחרת: היתה להם ביקורת כלפי רודב, ולא רק להם, על סדרי עדיפויות - על התעסקות יתר בביורוקרטיה על חשבון אסטרטגיה. והוא עצמו הבין, כך טוענים שם, שהגיע הזמן "לרענן את השורות".

יש גם מי שמשערים שרודב עזב כדי להפנות יותר משאבים לטובת עסקיו הפרטיים בתקופה של משבר הקורונה. לצד שותפו הוותיק רוני גת, רודב הוא בעל השליטה בחברת ההשקעות הבורסאית קרור, הנסחרת בשווי של כ-1.2 מיליארד שקל. קרור שולטת ביפאורה, יצרנית ומשווקת מובילה של משקאות קלים בישראל, וכן ביצרנית הצ'יפס הקפואים תפוגן. 

בדוחות קרור שפורסמו לאחרונה נכתב כי הקורונה "השפיעה באופן שלילי על חלק מלקוחות חברות הקבוצה, דבר שהוביל לירידה בביקושים והגביר את סיכוני הגבייה.... עיקר הפגיעה בביקושים היא במכירות למסעדות ומפעלי הסעדה, בעקבות ההנחיות על סגירת מרביתם". 

ויש גם המעלים אפשרות נוספת, מרחיקת לכת יש לומר. הללו טוענים כי רודב, "לא יודע להיות שכיר ומתנהג כבעל בית" בבזק, כמו בחברות ענק אחרות שבהן שימש בעבר כיו"ר (תנובה ופרטנר), וכי הוא בעצם מבקש לשלוט בחברה.

"מרגע שגיבש דעה הוא דבק בה, וקשה מאוד לשנות אותה"

על אף שהוא נחשב מנהל מוכשר מאוד שנקרא לדגל פעם אחר פעם כדי להציל חברות גדולות במשבר, לא כולם תמימי דעות לגבי כישורי הניהול של רודב, בוודאי שלא כישוריו החברתיים. באחת החברות בהן כיהן בעבר זוכרים איך באירוע הרמת כוסית לרגל אחד החגים בחברה, התבקש לשאת דברים כמקובל מצד היו"ר, וסירב בתוקף.

מקורבי רודב טוענים מנגד ש"בכל עסק שהוא יבוא לנהל, כולל בזק, יגידו עליו שהוא רוצה להשתלט על החברה, כי הוא שולט ביפאורה, שמחזיקה מאות מיליונים בקופה, מה שמאפשר לו להיות חלק מקבוצת רכישה של כל חברה גדולה. אבל הוא בחור ישר, מאוד דעתן. נכון שהוא לא מ'המתחברים', אבל הוא יודע לעבוד בשיתוף פעולה עם מנהלים אחרים ועם בעלי מניות. מה שכן, הוא חזק יותר בניהול מאשר באסטרטגיה".

אדם שעבד איתו בעבר רואה בו "אדם מאוד חכם, יסודי מאוד, מאוד דעתן ולא במיוחד פתוח לדעות אחרות, למרות שלא הייתי מכנה אותו דיקטטור. אבל הוא בהחלט אדם שמגבש דעה ודבק בה, ואז קשה מאוד לשנות אותה. הוא לא איש שיח להתרועע בעבודה, מאוד סולידי, אפילו יבש קצת. הוא עושה רושם של אדם קשוח אבל יש לו גם צדדים אישיים יותר רגשיים".

"עם כל הברק של רודב" מנתח אחר, "הוא עסוק בלריב על דקויות, מתוך עקשנות. לא שאדם לא צריך להילחם על העקרונות, אבל צריך לדעת איך לעשות את זה. הוא הולך ראש בראש בצורה לא נכונה, ובסוף הולך הביתה. יש כאלה שיגידו שהוא האדם הכי מדהים שפגשו בחייהם, ויש כאלה שיגידו שהוא מבזבז את האנרגיה שלו על שטויות - גם אלה צודקים וגם אלה".

"המחלץ והמושיע" של חברות מרכזיות במשק

רודב,71, נולד בתל אביב. אחרי שסיים לימודי כלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, הובילה אותו היכרות עם יונתן זוכוביצקי, חתנו של שאול אייזנברג המנוח, לקבוצת החברה לישראל, בה נחשב לאחד מ"נערי אייזנברג" שהיו חביבי הבוס הגדול, לצד חברו ושותפו לעסקים עד היום, רוני גת, אשר שניהם שימשו החל משנות ה-80 כמנהלים בקבוצה.

לימים, בשנת 1996 רכשו השניים מידי החברה לישראל (שאז כבר הובלה בידי הבן ארווין אייזנברג) את השליטה בחברת ספנות והספקה (החברה האם של קרור הבורסאית) תמורת 134 מיליון שקל. לצד הפעילויות הקיימות בקבוצה גם כיום - יפאורה, תפוגן וקירור בשר ודגים, היה בידי ספנות גם "מטמון" חבוי - חבילת מניות של החברה לישראל.

שלוש שנים לאחר מכן, בשנת 99', לאחר שאייזנברג מכר את החברה לישראל לאחים עופר, מימשו רודב וגת את מניות החברה לישראל שהוחזקו בידי ספנות (לאחר שהגדילו את ההחזקה לכ-18% מההון) תמורת יותר מ-500 מיליון שקל, וברווח הון גדול  שאיפשר את הגדלת הדיבידנדים לצמד בעלי השליטה, שהחזירו בזמן קצר את השקעתם במניות ספנות.

בשנים הבאות המשיכו רודב וגת להתעניין ברכישת שליטה בחברות שונות, כמו פז שהיתה בבעלות צדיק בינו. בד בבד החלה הקריירה של רודב כיו"ר של חברות בקשיים לנסוק. בשנת 2003 הוא נקרא להושיע כאשר חברת התקשורת גילת לוויינים קרסה. שניים מהנושים העיקריים של גילת - אליעזר פישמן ומאיר שמיר, הם שהביאו את רודב לחברה כיו"ר, לצד המנכ"ל שגויס, אורן מוסט. הצלתה של גילת יצרה לרודב את הילת "מנהל העל". לאחר שהחברה התאוששה היא נמכרה לקרן יורק ולמבטח שמיר שבשליטת שמיר. כיום היא נמצאת בבעלות קרן פימי ומבטח שמיר, ובקרוב צפויה השלמת מכירתה לקומטק האמריקאית תמורת כחצי מיליארד דולר.

אגב שמיר, לימים, ב-2006, כאשר משפחת בורוביץ' העמידה למכירה את גרנית הכרמל (בעלת סונול וטמבור בזמנו), התמודדו שמיר ורודב על רכישתה מול משפחת עזריאלי שהציעה מחיר גבוה יותר וניצחה. בפעם הבאה שחברו, זה היה כדי לנסות לחלץ את ידידם של גת ורודב, אליעזר פישמן, באחד הסיבובים הלחוצים שלו, ולקנות ממנו את חברת התקשורת 012 - מהלך שגם הוא לא יצא לפועל.

כמה שנים קדימה, שמיר, שבינתיים רכש עם קרן אייפקס את השליטה בתנובה, הציע לאנשי אייפקס לקחת את רודב כיו"ר בזק (שבה שלטה אז יחד עם חיים סבן ומורי ארקין).  זה היה ב-2007, ובזק חוותה אז משבר גדול לאחר שנחשפו בה דפוסים של ממשל תאגידי קלוקל. רודב עשה סדר בחברה, וכשפרש שלוש שנים לאחר מכן, כשהשליטה נמכרה לשאול אלוביץ, הוא השאיר אחריו חברה חזקה, רווחית מאוד ומסודרת.

"אייפקס, סבן וארקין קנו את בזק באיקס כסף", מספר מקורב לרודב, "הם נתנו לרודב לנהל, ורודב הביא אותה לשלושה איקס". כשאלוביץ רכש את השליטה בחברה, רודב עזב.

ב-2012 הגיע רודב לשמש כיו"ר תנובה, לאחר שהחברה הסתבכה ב"מחאת הקוטג'" (במסגרת מחאת יוקר המחיה בארץ), הידרדרה ברווחיה, והיו"רית זהבית כהן, נציגת קרן אייפקס בישראל, היתה תחת חקירת הגבלים עסקיים ונאלצה לעזוב את התפקיד.

זה החזיק מעמד חודשים ספורים בלבד. מקורב לרודב טוען כי "כשאייפקס ביקשו ממנו לנהל את זה בדרך מסוימת שלא התאימה לערכים שלו, הוא שם את המפתחות והלך". מנגד יש הטוענים כי רודב עזב לאחר ש"לא הצליח לייצר יחסים תקינים עם בעלי השליטה"

ב-2013 ביקש סבן, שרכש את השליטה בפרטנר מידי אילן בן-דב, ליהנות שוב מכישוריו הניהוליים של רודב, ומינה אותו ליו"ר פרטנר, עם אופציות בחברה. ואולם, גם כאן כהונתו כיו"ר לא התארכה מדי.

ההסבר הרווח הוא שרודב עזב לאחר שהבין כי תחום הסלולר, אחרי מהפכת המחירים של  שר התקשורת אז כחלון, יתקשה מאוד לצמוח, והתנגד לכניסתה של פרטנר לשוק הטלוויזיה. מאידך גורמים בשוק התקשורת יודעים לספר כי רודב נכנס ביהירות לחברה,  ומערכת היחסים שלו עם אדם צ'זנוף, נציגו של  סבן, נעכרה. כך או כך, פחות משנה לאחר כניסתו לתפקיד, רודב עזב אותו ואף ויתר על האופציות שקיבל בפרטנר.

סיבוב שני בבזק

ב-2018, שמונה שנים אחרי ששיקם ועזב את בזק, התבקש רודב לעשות זאת שוב. בזק היתה בכאוס מוחלט, לאחר הסתבכותו של בעל השליטה הקודם, אלוביץ', באירועים פליליים ובראשם פרשת בזק-יס, שבמרכזה הטענה כי בזק רכשה מידי אלוביץ' את מניותיו ביס במחיר מופקע - עסקה העומדת במרכז תיק 4000 שבו מואשמים אלוביץ' וראש הממשלה נתניהו. 

גורם בשוק התקשורת מעריך את הקדנציה השנייה שלו בבזק כבעלת "ביצועים פחות טובים מאשר בפעם הראשונה. הוא לא עשה מהלכים שהראו שלבזק יש קברניט שמנתב ומנווט, והוא לא השכיל לטפל ב'ירושה' מימי אלוביץ' - עימותים קשים עם משרד התקשורת, ולעבוד יד ביד עם הרגולטורים.

הוא כן קידם מאוד את המבנה הארגוני של החברות שתחת בזק - בזק הרי דוחפת שנים לכך שירשו לה למזג תשתיות של חברות בקבוצה - בזק בינלאומי, פלאפון ויס - והרגולציה לא מאשרת זאת. רודב מצא פתרון יצירתי שהתאפשר במסגרת הזו: מנכ"ל אחד לבזק בינלאומי, פלאפון ויס - רן גוראון. 

כיו"ר, הוביל אשתקד רודב את מכירת השליטה בבזק (דרך הסדר חוב בביקום ובחברה האם אינטרנט זהב). כשסרצ'לייט ושותפה פורר בחנו את החברה, הם התרשמו מאוד מהיו"ר הדומיננטי ואף הבהירו שבכוונתם להשאירו בתפקידו. שנה לאחר שרכשו את השליטה בבזק, האידיליה כנראה הגיעה לסיום.

מביקום נמסר היום בתגובה כי "לקרן סרצ'לייט ניסיון מוצלח ומוכח בהשקעות גלובליות בתחום התקשורת, תוך קידום תהליכים בתחומי שדרוג תשתיות וטכנולוגיות. סרצ'לייט משקיעה בבזק לטווח הארוך, במטרה ליצור ערך אמיתי לצרכנים ולעסקים בישראל, באמצעות פרויקט הסיבים והדור החמישי, תוך שיתוף פעולה מיטבי עם הרגולטור וצמצום העיסוק בבירוקרטיה. אנו מודים לשלמה רודב על השנתיים שהוא הקדיש לחברה ומאחלים לו בהצלחה בהמשך. סרצ'לייט ופורר ימשיכו לתמוך בהנהלה המקצועית של החברה, כדי לקדם את בזק כחברה המובילה לתקשורת בישראל". 

הסכסוכים העסקיים באימפריה הפרטית

"זה היה לשחק שחמט עם רב אומן"

בעוד רודב מקבל על עצמו לאורך השנים אתגרים ניהוליים בחברות הגדולות במשק, יש מי שעושה עבורו את "העבודה השחורה" ביפאורה, חברת המשקאות הקלים השנייה בגודלה בישראל. רוני גת, שותפו, ממשיך להגיע לעבודה כל יום בשבע בבוקר ולתפעל את האימפריה שלהם, המוחזקת תחת החברה הציבורית קרור.

השניים היו מעדיפים שאימפריית העסקים שלהם תישאר כמה שיותר מתחת לרדאר, אלא שסכסוכים עסקיים בחברות הבנות גררו אותה בשנים האחרונות אל אור הזרקורים.

באופן היסטורי, 30% ממניות יפאורה הוחזקו בידי כלל תעשיות, וזו, תחת הבעלות של לן בלווטניק ובהובלת אבי פישר, רצתה גט מכובד, לאחר שנואשה מסיכוייה ליהנות מדיבידנדים תחת ניהולם של צמד בעלי השליטה הנוקשים. כלל תעשיות ביקשה 600 מיליון שקל תמורת החזקותיה, בעוד רודב וגת הציעו 375 מיליון שקל בלבד, הצעה  ששיקפה את הערכתם כי אף אחד חוץ מהם לא ירצה לקנות את המניות במצב כזה.

רגע לפני שפנתה לבית המשפט, מצאה כלל תעשיות דרך יצירתית יותר: היא יצקה את ההחזקות שלה ביפאורה לחברה חדשה, כלל משקאות, ומכרה 46% ממניותיה בבורסה  תמורת 230 מיליון שקל. קרור פנתה לבית המשפט בטענה שההנפקה מקפחת את זכויותיה, והמחלוקת הסתיימה בפשרה שקבעה הסכמות בנוגע לזכויות כלל משקאות למינוי דירקטורים ביפאורה.

"סבלנות של בדואי"

בסביבות כלל תעשיות אומרים היום בהערכה, כי "זה היה לשחק שחמט עם רב אומן. הם עשו תרגילים, כלל ענתה בתרגיל משלה, זה היה מאבק מוחות עסקי לגיטימי ואפיזודה מרתקת בשוק ההון. אין ספק שרודב הוא יריב שראוי להתכבד בו. לא נשארו שום משקעים, הכול ענייני. מיד אחרי זה הם השתתפו במצגות לשוק ההון, וכולם מרוצים".

גם עם שותפיה לשליטה בחברת ייצור טוגני תפוח אדמה, תפוגן, הגיעה קרור של רודב וגת לסכסוך משפטי, בגין כוונת השותפים למכור את החזקותיהם (לפי שווי חברה של כרבע מיליארד שקל). גם כאן הסכסוך הסתיים בפשרה. נראה, אם כך, שהדבר האחרון שאפשר לומר על רודב זה שהוא נמנע מעימותים.

"קרור זו חברה שאין לה קשרי משקיעים, והמניה שלה מדשדשת", אומר גורם המכיר את הנושא, והמעריך כי ביום מן הימים רודב וגת מתכננים לקנות את החזקות הציבור בקרור ולהפכה לפרטית. "מבחינתו של רודב - להמשיך לשבת על מאות המיליונים בקופה של יפאורה מבלי לחלק דיבידנדים", אומר הגורם, "יש לו סבלנות של בדואי". 

שלמה רודב

בן 71. נולד בתל אביב. בצבא שירת כקצין בסיירת גולני ● מתגורר בסביון; נשוי בשנית פלוס ארבעה ילדים; רעייתו הנוכחית היא מירב מזרחי, אשת יחסי ציבור ובעברה דוברת מקורות ● הוא בעל תואר ראשון בכלכלה מאוניברסיטת תל אביב, תואר שני מאוני' קולומביה בניו יורק. את הקריירה התחיל אחרי הלימודים ב-1977 כמנהל תכנון בק.א.ל, הובלת מטענים ● עוד משהו: הוא וורקוהוליק, אך פעמיים בשנה הוא "שם את המפתחות על השולחן" ונוסע לאתרים אקזוטיים, כמו ניו זילנד ואיסלנד

תחנות בחיי שלמה רודב

1996
רוכש עם רוני גת את השליטה בחברת ספנות והספקה מידי החברה לישראל. ספנות מחזיקה בין היתר בחברת המשקאות יפאורה וביצרנית הצ'יפס תפוגן

1999
ספנות מוכרת את מניות החברה לישראל שבידיה לבנק לאומי במעל 500 מיליון שקל; רודב וגת מחזירים את עיקר השקעתם בחברה

2003
מתמנה ליו"ר גילת לוויינים ע"י נושיה, כדי לחלץ את מי שהייתה אחת החברות המפוארות בישראל ממשבר קשה. מבצע החילוץ זוכה להצלחה

2007
הקדנציה הראשונה שלו כיו"ר בזק. בעלי השליטה חיפשו מנהל ש"ינקה את האורוות" לאחר גילוי תקלות חמורות בממשל התאגידי. כיהן שלוש שנים ועזב לאחר שבזק נמכרה לשאול אלוביץ'

2011
הופך ליו"ר תנובה לאחר שזהבית כהן, מנכ"לית קרן אייפקס ישראל, נאלצה לפרוש. חצי שנה לאחר מכן הוא מתפטר, בעקבות סכסוכים עם העובדים ובעיקר עם בעלת השליטה

2013
מתבקש ע"י חיים סבן לשמש כיו"ר פרטנר שאותה רכש. הכהונה נמשכת חודשים ספורים בלבד, לאחר תקופה של יחסים לא טובים עם המנכ"ל חיים רומנו ועם נציגו של סבן

2015
סכסוך בתפוגן בין קרור של רודב וגת לשותפיה, משפחות שרון ופורת, סביב ניסיון המשפחות למכור את חלקן לקרן קדמה, שלו התנגדה קרור נמרצות, ותביעתן לחלוקת דיבידנד בתפוגן

2018
הפעם סכסוך ביפאורה, בין קרור לבעלת מניות המיעוט כלל תעשיות, המבקשת למכור את חלקה. בסופו של דבר מנפיקה כת"ש בבורסה את חלקה ביפאורה תחת השם כלל משקאות

2018
מתמנה שוב להיות יו"ר בזק, לאחר הסתבכות בעל השליטה אלוביץ' באירועים פליליים. בתחילת דצמבר 2019 רוכשת קרן סרצ'לייט, בשיתוף עם איש העסקים דוד פורר, את השליטה בבזק. היחסים עולים על שרטון

יוני 2020
רודב מתפטר מבזק