הוויתור של פוקס על המענק מהמדינה הוא טעות וכניעה להתלהמות

הסערה סביב הכוונה של חברת פוקס לחלק דיבידנד לאחר שקיבלה מהמדינה פיצויים בגין נזקי הקורונה, היא תוצאה ישירה של התלהמות מצד נבחרי ציבור ופובליציסטים מסוימים כנגד החלטה עסקית לגיטימית של החברה.

אל לאותם פוליטיקאים, אשר כושלים בימים אלה באופן מחפיר במתן עזרה מסיבית לעסקים קטנים ובינוניים הקורסים במהלך משבר הקורונה, להפוך חברות ציבוריות מוצלחות לשק החבטות של הציבור בניסיון לכפר על אוזלת ידם.

חברת פוקס הרוויחה כ-241 מיליון שקל בשנת 2019 והחליטה לשמר את מדיניות חלוקת הדיבידנד השנתית שלה. לפיכך דיווחה ביום חמישי כי תחלק 49 מיליון שקל - מחצית מרווחיה במחצית השנייה של 2019 - לבעלי המניות.

חטאה הגדול היה בכך שדרשה וקיבלה מהמדינה פיצויים על נזקי הקורונה שספגה במחצית השנייה של חודש מרץ ובמהלך אפריל השנה. סמיכות האירועים בין חלוקת הרווחים לבעלי המניות לבין קבלת המענקים מידי המדינה, היא שהציתה את האש הציבורית.

אולם, מעבר לבעיית התזמון ונראות בעייתית של החלוקה, הרי שבפוקס לא עשו שום דבר פסול. בעולם שבו הנראות מכתיבה את הדיון הציבורי והמהות תופסת מקום משני בשיח, קל היה להפוך את הנהלת פוקס לעדר חזירים שעשקו את קופת המדינה וגזרו קופון על חשבון משלמי המסים.

פרזנטור בעייתי לזעקת הקמעונאים 

דיבידנד לבעלי המניות הוא ברכה ולא קללה, כל זמן שהחוסן הפיננסי של החברה אינו נפגע מכך. מבט על המבנה המאזני של פוקס אינו מלמד על חשש לפגיעה בחוסנה הפיננסי עקב החלוקה הנוכחית, כך שהמהלך סביר בהיבט זה.

חברה המשתפת את בעלי המניות שלה ברווחיה היא חברה אשר ראויה להערכה ולא לגנאי. אחרי הכול, הציבור הוא בעל המניות הגדול בחברה - הן באמצעות ההחזקה הישיר ה שלו במניותיה והן דרך החסכונות ארוכי הטווח. יתר על כן, המדינה מקבלת את חלקה באמצעות המס המשולם על דיבידנד, כך שהיא אמורה לעודד חלוקת רווחים ולא לגנות אותה בטוויטר.

פוקס שילמה מחיר של עמידתו של בעל השליטה והמנכ"ל הראל ויזל בחזית המאבק של הקמעונאים לקבלת פיצוי מהמדינה בגין נזקי הקורונה. ויזל הוא מנהל מוצלח במיוחד, אך דמות שנויה במחלוקת, ולפיכך הבולטות הציבורית שלו במאבק על המענקים לקמעונאים הייתה לרועץ עבור החברה.  בחוכמה שבדיעבד, עדיף היה לפוקס ולוויזל עצמו להוריד פרופיל תקשורתי ולחכות לקבלת הצ'ק בתיבת הדואר.

האינטרס של המדינה היה ונותר להקדים את שובם של העובדים לחנויות, כדי לחסוך בדמי אבטלה ובתשלומי חל"ת, ולשם כך היא הייתה חייבת לייצר ודאות גבוהה ככל הניתן למעסיקים, על מנת שאלו יפעלו באופן מהיר להשבת העובדים לעבודה, ולא יגררו רגליים וינסו למזער עלויות שכר כדי לצלוח את התקופה.

פוקס, המעסיקה כ-8,000 עובדים, העריכה בדוחות הכספיים לרבעון הראשון כי היא צפויה לקבל מענקים בטווח שבין 13-18 מיליון שקל. אילו היו ניתנים, מענקים כאלו היו מהווים 10%-7% מעלות שכר העובדים ברבעון. כך, שמספיק שהחברה הייתה משאירה בבית אחד מעשרה עובדים מטעמי שמרנות עסקית, היא הייתה יכולה לחסוך את המענק, וזאת עוד מבלי להביא בחשבון את אפקט המס שיוטל עליו.

איש לא היה מעלה בדעתו להשתלח בחקלאי מצליח בעוטף עזה אשר קיבל פיצוי בגין נזקי מבצע "צוק איתן", וחילק דיבידנד בחברה פרטית שלו. איש לא עשה זאת כאשר חברת אינרום הציבורית חילקה דיבידנד גדול בשנת 2014 לאחר שקיבלה פיצוי בגין נזקי אותו מבצע צבאי.

אבל כאשר מדובר בפוקס, שעתידה הייתה לקבל פיצוי סביר בגין נזקיה, הארץ רעדה מכעס. למיטב ידיעתי, אין חוק אחד לחברות מצליחות וחוק אחר לחברות כושלות, ויש לעודד הצלחות עסקיות. מכאן, שפסטיבל השיימינג לפוקס הוא עוול.

הוויתור על מענקים יכול להיגמר בפיטורים

הפליק-פלאק שביצעה פוקס בסוף השבוע - כשהודיעה כי היא מוותרת על המענקים מהמדינה - הוא לדעתי טעות וכניעה להתלהמות, בבחינת "לאכול את הדגים המסריחים של הפגיעה התדמיתית, ועדיין להיות מגורש מהעיר".

פוקס נימקה את הוויתור האמור בכך שעסקיה חזרו לתפקד בצורה טובה, אולם כל מי שעיניו בראשו מבין כי הכעס הציבורי שהגיע כמו ל בה רותחת הוא שהביא את פוקס לוותר על מה שמגיע לה, וזאת על מנת לא "לשרוף" את המותג בתודעה הציבורית. החשש שלי הוא כי כעת, לאחר שוויתרה על המענקים, תוביל פוקס תוכנית התייעלות שקטה אשר תעלה למאות עובדים במשרתם. אחרי הכול, התייעלות היא צו השעה.

הכי קל לקחת את תפקיד שומר הקופה הציבורית ומגן החלכאים והנדכאים. קשה יותר לצייר לציבור תמונה מאוזנת שבה גם לחברות רווחיות יש זכות לפיצוי בגין נזקים. מנהיגים מתלהמים צריכים לדאוג טוב יותר לעסקים המתקשים, ולא לשסות את החלשים בחזקים. 

הכותב הוא יועץ כלכלי, דירקטור וחבר ועדות השקעה בגופים מוסדיים. כותב המאמר ו/או החברה עשויים להחזיק או לסחור בני"ע המצוינים בכתוב. האמור בכתבה אינו מהווה תחליף לשיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם