יד ביד: לבסס את מקום העבודה על יחסי אמון ושיתוף

"מתחת לאלונקה" הפך לאחד הביטויים השגורים ביותר בתקופת הקורונה. כולם נדרשו להיכנס "מתחת לאלונקה". מצד אחד, כל-כך צפוי, כשהאתוס הצבאי הופך להיות הכול במשך הרבה שנים; ומצד שני, כל-כך לא שייך לעניין במדינה שהפכה לקפיטליסטית, לליברטריאנית, שבה כל דאלים גבר, ללא חמלה ורווחה, כשאין חשיבות למי הפוגע, מי הפצוּע, מי סוחב את האלונקה, ומי צריך לרפא.

במדינה שיש בה מצב חירום משנת 1948, אפשר היה לצפות שהקורונה לא תתפוס אותנו לא מוכנים. ובכל זאת כך קרה, ולמען העתיד של כולנו, כדאי לחשוב למה ומדוע.

מגפת הקורונה, ואולי בעיקר ההחלטות שהחליטו גורמי ממשל בעת התפשטותה, השפיעו בדרך קיצונית על שוק העבודה. כמיליון שכירים הוצאו לחל"ת או איבדו את מקום עבודתם. עסקים קטנים נסגרו, ועצמאים איבדו את יכולתם להשתכר. עוד לא ספגנו את מרב הפגיעה, ומועד ההתאוששות עדיין לא ידוע.

כל אלה החזירו, לרגע, את השיח על ערבות הדדית ושיתוף. כי כשרע - כנראה כולנו צריכים להיות שותפים.

תידרש חשיבה מחודשת ומשותפת

לפתע כולם נזכרו ש"עבודה" היא כן ערך חשוב. גם במגזר הציבורי וגם במגזר הפרטי, מעסיקים, עובדים וארגוני עובדים, נאלצו להתמודד עם חשש מהיעדר עבודה, עם הפחתות שכר ניכרות, שינויים בתנאי עבודה ובמגזר הציבורי - עם כפייה של נורמה כללית נוקשה על כל העובדים ללא הבחנה באינטרסים המיוחדים של כל מקום עבודה.

ועדי העובדים וארגוני העובדים הבינו את המצב, קראו את המציאות, ונכנסו "מתחת לאלונקה". גם המעסיקים אולי הבינו את הצורך המיידי בסיוע מהשותפים ליחסי עבודה, כדי למצוא פתרונות יצירתיים למשבר.

המדינה, כמו אומות אחרות, הזדרזה (לפי מושגיה), להבטיח סיוע. אבל דווקא המעסיקים שהצליחו, תוך השקעת מאמצים ומשאבים, להימנע מפיטורים, לא יפוצו על-ידה, וכך גם העובדים שלהם, שאולי לא פוטרו אבל כבר שילמו מחיר.

בהיעדר סיוע (מספק) מבחוץ, ברורה יותר החשיבות של שיתופי הפעולה במקומות העבודה. "תדע כל אמא עברייה", שלא מספיק לסמוך על המדינה, גם לא על המזל ולא על מה שהצליח לנו עד עכשיו. חשוב להבין, להפנים ולאמץ, את הכוח המשותף של מעסיק-עובד-ארגון עובדים, כדי לא להזדקק לחילוץ מבחוץ, שלא יגיע.

ייתכן, כי בשוק העבודה של המחר הכוח עדיין יהיה בידי המעסיק. ההיצע קטן, הביקוש בלתי נגמר. גם עובדים שהם בבירור over qualified (בעלי כישורי יתר) למשרה, יקפצו על כל הזדמנות באופן שייצור תגובת שרשרת גם על המשרות שהיום כמעט לא נפגעו, כמו בענפי ההייטק.

מעסיק שירצה, יוכל לנצל את ההזדמנות להתייעלות ולהתאמה של סדרי העבודה שלו. אבל כדי להישאר אטרקטיבי ולצלוח את המעבר לעולם חדש רווי איומים לא מוכרים, צריך לבנות מחדש את מקום העבודה על בסיס רחב של יחסי אמון ושיתוף, ולהתאים אותו למציאות שבה לא ניתן לסחוב את האלונקה לבד.

כך, תידרש חשיבה מחודשת ומשותפת. עבודה מהבית ומדדי תפוקה - In, החזקת רכב ונופשים - Out. וכך גם, תבניות העסקה חדשות, שינוי במדדי ערך שעת עבודה, תגמול מיוחד על מאמץ - In, בזבוז זמן עבודה על נסיעה מהבית למקום העבודה ובחזרה - Out. איזון בין זמן משפחה לזמן עבודה, חלוקה שוויונית של נטל גידול הילדים - In. דאגה לעולם של רפואה ורווחה - In.

אנחנו, מעסיקים, ארגוני עובדים, עובדים - נעבוד בשיתוף; ואת, המדינה - תיתני לנו סוף-סוף את מה שאת צריכה לתת לנו כאזרחים וכאזרחיות שומרי חוק ומשלמי מסים. 

הכותבת היא שותפה-מייסדת - ארנה לין משרד עורכות דין - מומחית לדיני עבודה