המגזר הציבורי יכול להיות חדשני? אלו האתגרים

מה המצב של המגזר הציבורי?

אלון חיימוביץ, סמנכ"ל המגזר הציבורי, מיקרוסופט ישראל: "ממשלות מאמצות חדשנות באיחור בהשוואה למגזר הציבורי. זה נובע ממגוון סיבות - רגולטוריות, תקציביות, חוסר ידע. רק צריך להיזהר, כי כשכל הסיבות האלו משתלבות ביחד, הן יכולות לגרום להיעדר גמישות ארגונית ולכך שלא ניתן לבצע שינויים מהותיים, כמו טרנספורמציה דיגיטלית. אחד החסמים העיקריים לאימוץ של הממשל המקוון, זה אוריינות דיגיטלית של הציבור ושל העובדים.

"זה מסע, זה לא קורה ביום אחד. זה תהליך, וברגע שמערכות נבנות במשך שנים טלאי על טלאי, עם ההון האנושי והתקציבים הקיימים, אז ארגון צריך לבחור במה הוא מתמקד קודם. זה לוקח זמן, אנחנו רואים את זה כספק, ולנו כגוף עסקי עוד יש הכי פחות סבלנות, אבל בשלושת-ארבעת החודשים האחרונים ראינו שינוי אדיר".

האם ההון האנושי הוא חסם לחדשנות?

ענבר אלמגור, ראש תחום דיגיטציה, ג'וינט אלכא: "עשינו תוכניות הכשרה ליותר מ-200 בכירים במגזר הציבורי. הרבה פעמים אנשים באים אלינו להכשרות ויוצאים בתחושה שהם רוצים לשנות את העולם. אבל אז הם חוזרים למערכת הארגונית, למשרד הממשלתי, לרשות המקומות, ומרגישים שהארגון מתייחס לחדשנות כמו לציוד משרדי.

"הרבה פעמים בארגון לא מבינים על מה מדובר וזאת תחושה של מלחמה בין דיסציפלינות. כשרוצים להניע תהליכי חדשנות, לעבוד בצורה גמישה ולהתקשר עם סטארט-אפים, מי שלא רגיל לעבוד ככה, זאת יציקה על הראש. לכן אנחנו רוצים לאפשר גם לכפופים להם לעבור הכשרות".

האזרחים מסוגלים לצרוך שירותים דיגיטליים?

אלמגור: "יש לנו את בועת ההייטק ויחידות כמו 8200, אבל השונות בתוך החברה הישראלית היא מאוד גדולה. אם אתה תושב ביישוב מרוחק בפריפריה, או מהחברה הערבית או החרדית, הסיכוי שלך ליהנות מהפירות הוא נמוך. יותר קל לייצר שירותים דיגיטליים לאוכלוסיה הומוגנית, כמו במדינות הסקנדינביות. שירות צריך להיות מוכוון אדם - הוא צריך להיות דיגיטלי, אך גם לעורר אמון ושיהיה קל לצרוך אותו. לכן הוא צריך להתאים לתושב בערערה ולתושב בבני ברק. בנוסף, יש מחסור בתשתיות אינטרנט בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית, כך שלא משנה איזה שינוי תעשה במגזר הציבורי, לא יהיה ניתן לשפר את המצב".

לאן העיר החכמה מתקדמת?

ליאורה שכטר, מנהלת מערכות המידע בעיריית תל אביב-יפו: "אנחנו הולכים רחוק. הערים שמספקות את רוב השירותים בפועל, הן אלו שיובילו את השינוי. אנחנו לא מדברים רק על השירותים המקוונים, זה ברור מאליו, אלא על מודל אחר של שותפות בין עירייה לתושב, של שיפור השירות, כך שיהיה אישי ופרו-אקטיבי. כך אנחנו עושים עם מועדון "דיגיתל", ש-70% מהתושבים חברים בו. הרעיון הוא להציע להם שירותים לא טריוויאלים.

"החלק השני של ערים חכמות זה איך אנחנו מנהלים את העיר, כך שיהיה כמה שיותר אוטומטי. הרעיון הוא שנדע אם יש פח גולש, עמוד תאורה לא דולק או עבירת חנייה שמפריעה מאוד לסדר הציבורי. כמובן שבסוף אדם יילך לתקן את זה, אבל נדע כמה שיותר מהר מה קורה בעיר. יש לנו דאשבורד שניזון על ידי דיווחי תושבים באפליקציה, סנסורים ודיווחי פקחים שלנו. החזון שלנו הוא שהמצלמות שנמצאות ברחבי העיר - ונולדו מהיבטי ביטחון - יתפתחו למצלמות שיעזרו לנו לנהל את העיר, תוך נטרול בעיות הפרטיות. בעתיד לא נצטרך את הדיווחים של התושבים. אבל ערים חכמות זה יותר מזה - אנחנו מדברים על רכבים אוטונומיים, שינוי סדרי העדיפויות, כך שהולכי רגל יקבלו עדיפות, ויהיה ניתן לצמצם כבישים ולהגדיל את הפארקים".

מה האתגרים של הרשויות המקומיות?

ד"ר מישל אורן, ראש המעבדה לעתידים אורבניים, אוניברסיטת בר-אילן: "עד לפני שנתיים ניהלתי מחלקה באחת הרשויות המקומיות. הרווחתי 4,500 שקל נטו, לא כולל החזרי נסיעות, והחלפתי אדם שהיה 30 שנה בתפקיד. הוא לקח איתו 90% מהזיכרון הארגוני. 10% הנותרים היו תוכניות מקופלות בתוך הארון שהיינו צריכים ללמוד. מבחינת כוח אדם - הרשויות המקומיות לא מצליחות לשמר אנשים איכותיים, בכל התחומים, כי השכר לא מתגמל וקשה לקדם תהליכים. בהקשר של הזיכרון הארגוני, פנה אלינו תושב עם בקשה לקבל מידע על פרויקט שהרשות ביצעה, כולל נתונים עשור אחורה. לקח לנו שלושה חודשים, שבהם היה אדם אחד שישב והקדיש את זמנו רק לזה כדי לנסות לחלץ את המידע. צריך לבנות מאגרי מידע שיאפשרו לשלוף את המידע בקלות ולנהל טוב יותר את העיר".

האם רשויות חלשות יכולות לחשוב על חדשנות?

אורן: "יש תפיסה שאומרת: 'Wi-Fi but no water', שרואים אותה במדינות מתפתחות. פעם דיברתי באיזשהו פורום על רכבים מעופפים ואמרו לי שאי אפשר לדבר על זה, כי עוד לא הצלחנו לנהל את המדרכות של הולכי הרגל כמו שצריך. אני אומרת שאין קשר, צריך לנהל את הדברים במקביל, ויכול להיות שנגיע קודם גם לרכבים מעופפים".

שכטר: "צריך להקצות תקציבים לרשויות בינוניות וקטנות. היום התמיכות לא מספיקות, וגם כשהן מקבלות קצת כסף, הן לא יודעות מה לעשות עם זה. השיטה הממשלתית צריכה להשתנות. צריך להקים גוף שיספק פתרונות בפועל, ולא כסף, והרשות תוכל לבחור. הרשויות אמנם נתנו קפיצה, במיוחד בקורונה, אבל עדיין הפערים הם בלתי נסבלים. הרשויות הקטנות נמצאות בקונפליקט, כי הן מבינות שהתקופה משתנה והן צריכות להדביק את הקצב מול שאר הערים, כי התושבים שלהן ישאלו אותן למה הם לא מקבלים את אותם שירותים".

האם צריך להפיק הכנסות מדאטה?

אורן: "לדעת לייצר הכנסות לרשות, זה חלק בלתי נפרד מהתפיסה. בשיקגו העמידו מערכת דומה לזאת של תל אביב, והם מאחדים מידע מכל מיני מקורות. הדאטה נמצא בבעלות העירייה, מה שאיפשר לה לסחור בדאטה ולהפוך אותו לכלי פיסקלי. הרשות מוכרת אותו לחברות שרוצות להטמיע יישומים בעיר, למשל חברת קורקינטים".

שכטר: "אנחנו בתל אביב דוגלים בכך שזה מידע של הציבור והוא צריך לקבל אותו ללא עלות. שיטה שאנחנו משתמשים בה הרבה זה להסתייע בסטארט-אפים בתחילת הדרך. הסטארט-אפים מחפשים מקום להוכיח בו הצלחה ראשונית, וכשהם מוצאים אותו, הם מוכנים לעבוד בעלויות נמוכות כדי לייצר את ההצלחה הראשונה והשנייה ובדרך כלל ללכת לחו"ל. ככה ניתן לקבל פתרונות בעלויות מוזלות". 

***גילוי מלא: שידורי הלייב מתקיימים בשיתוף ובחסות מיקרוסופט.