זכויות האזרח לפרטיות - תוציאו את השב"כ מהמשוואה

השבוע ייערך בכנסת "בליץ" חקיקתי כדי להכין להצבעה את החוק להסמכת השימוש בטכנולוגיות מעקב של השב״כ, לאיתור אנשים שבאו במגע עם מאומתי קורונה. לשבוע הזה אנו מגיעים אחרי מרתון פוליטי של תקנות לשעת חירום, בג״ץ, החלטת ממשלה שהוארכה שלוש פעמים ודיונים בוועדת החוץ והביטחון, צמצום השימוש במעקב, וניסיון לחקיקת הסדר מצמצם שהתפרק בימים האחרונים במליאה. רבים מתנגדים למעקב לרבות ראש השב״כ שדיבר נגדו.

מנגד, המצדדים שואלים "אתם רוצים מדינה סגורה"?

אך המשוואה "שב״כ שווה משק פתוח" מול "אין שב״כ יש סגר" מטעה. מדינות שונות מקבלות החלטות לפתיחה ולסגירה, ללא קשר לכלי מקביל-שב״כ. אין מדינה דמוקרטית, שמשתמשת בשירות הביטחון המסכל לגילוי מגעים.

שנית, המערכת משמשת אך כתוספת לכלים המרכזיים לניטור-גילוי מגעים וחולים, כמו בדיקות מרובות לאזורים ולקהלים בסיכון לחלות, ולחקירות אפידמיולוגיות יעילות ומהירות.

אלה מתנהלים כאן בדרך לא מספקת, וייתכן שהשימוש בשב״כ נועד לחפות על מחדלים.

עפ״י "דוח 9" של משרד הבריאות, השב״כ מאתר בלעדית 24% (4,070) ממאובחני הקורונה, ו-39% (6,612) מאותרים בחקירות אפידמיולוגיות. השאר, 37% (6,344) מאותרים בבדיקות, או שהגיעו בעצמם לבתי החולים.

אם רבע מהמאומתים מאותרים על-ידי השב״כ, האם לא תרצו להציל חיים? האם בשם השמירה על הפרטיות תהיו מוכנים להרוג אנשים? כולנו בוחרים להציל חיים, אך ניתן להציל חיים במקביל לשמירה על זכויות אדם ודמוקרטיה. חלופה אזרחית המושתתת על טכנולוגיית בלוטות׳ לאיתור מגעים, כנהוג ב-39 מדינות, תהיה מדויקת ויעילה יותר, מבוזרת, ללא מיקום, אלא קירבה למכשירים אחרים, ולכן תצמצם את הפגיעה בפרטיות, והסיכון לשימוש לרעה בה קטן.

הידיעה שקיימים כלי-שב״כ זמינים לשימוש, גורמת כנראה לקברניטים להירדם, ולא לדרבן את החלופה האזרחית. וזה מחדל.

השימוש בכלי השב״כ הוא מסוכן דמוקרטית וביטחונית; ונחיצותו במגפת הקורונה לא ברורה.

מסוכן דמוקרטית - בשל הפגיעה הקשה ומתמשכת בפרטיות האזרחים. המעקב-ניטור מחייב שימוש ועיבוד של מאסת נתוני-עתק שנאספו על התושבים במעקב מתמיד אחר האותות הסלולריים של הטלפונים שלהם ללא הסכמתם.

ובנוסף, הפגע הנרחב יותר של מעקב כה חריג וקיצוני, הוא שינוי מאזן היחסים בין ממשל לאזרחים במשטר דמוקרטי. לראשונה ישראל תסמיך בחוק שימוש אזרחי של גוף שמטרתו להילחם בטרור. לראשונה, גוף שפעילותו חסויה ושהביקורת עליו אפסית, שכפוף לרה״מ, ישמש מקבלי החלטות למטרות אזרחיות.

את השד שנוציא מהבקבוק היום, יהיה קשה מאוד בעתיד להכניס חזרה לבקבוק. אחרי הקורונה, יתקשו לעמוד בפיתוי שלא להשתמש בטכנולוגיה. למשל, לחקירת זירות תאונות דרכים, בטענה "מה, אינכם רוצים להציל חיים?"

מסוכן ביטחונית - שכן הדיון הציבורי במאבק בקורונה יחייב חשיפה מסוימת של יכולותיו וחולשותיו של השב״כ. הדבר עלול לפגוע במשימתו המרכזית: המלחמה בטרור.
אי אפשר לצפות שהשימוש בכלי יישאר כקופסה שחורה אם הוא יופעל על אוכלוסייה אזרחית, שומרת חוק, באירוע אזרחי. זאת, מכיוון שאי אפשר להפעיל כלי כה קיצוני בלי להשוות את יעילותו לכלים אחרים. אי אפשר להפעיל כלי כזה בלי לנסות להבין מה העלות החברתית והדמוקרטית שנשלם למעקבים אלה.

כלי השב״כ, ככל כלי טכנולוגי, אינו מדויק, יוצר התראות שווא (False Positive), ויותר מדאיג מזה - מחסיר התראות אמת. כלומר, לא מאתר כאלה שהיה צריך לאתר (False Negative).

אך אסור שהדיון ייסוב רק סביב יעילות טכנולוגית. יש צורך בבחינת נחיצות מערכת שכזו - לבדוק מה היתרונות והחסרונות של הפתרון המוצע בטווחים הקצר והארוך, ולהשוותם לחלופות השונות.

ולבסוף, המלחמה במגפה מתבססת, בין השאר, על התנהגות הציבור ושיתוף הפעולה שלו. אלו מרכיבים קריטיים לחוסן הלאומי והם חלק מהמלחמה. ישנם מקבלי ההחלטות שלא מביאים בחשבון את אמון הציבור.

אסור שקטיעת שרשרות הדבקה תתבסס על מעקב והפחדה, שמאותתים לציבור "אנחנו לא מאמינים בכם". אם המדינה רוצה מכולנו שיתוף פעולה, חשוב לבנות את אמון הציבור, להסביר, ולייצר תרבות אוכפת. הקורונה תישאר איתנו עוד זמן רב, ולכן יש להפעיל במהירות את החלופות האזרחיות, ועדיף שעה אחת קודם. 

הכותבת היא מומחית לפוליטיקה של המידע במרכז הבינתחומי הרצליה