המפלגה הקומוניסטית הסינית נגד העולם

סין אינה פופולרית בימים האלה. היא לא מנסה להיות פופולרית. למען האמת, כמעט נראה שהיא משתדלת להיות לא פופולרית.

השבוע, במשיכת קולמוס אחת, הדיקטטור הסיני, שי ג'ינפינג, סתם את הגולל על האוטונומיה החלקית של הונג קונג. הוא עשה כן באופן היחיד הידוע לו: ביד קשה ובזרוע נטויה.

להונג קונג נולד השבוע חוק ביטחון, שסין תהיה חופשית להחיל כאוות נפשה, על כל עניין ועל כל יחיד או קבוצה. סין של שי אינה מכירה בלגיטימיות של איזושהי ביקורת. ביקורת היא תמיד איום על עצם קיומה, בין אם היא באה מבפנים ובין אם היא באה מבחוץ.

מערכת היחסים של סין עם שכנתה הגדולה ביותר, הודו, שקעה בשבועות האחרונים אל תהום היסטורית, והשבוע נחבטה בתחתית (אל דאגה, יהיו עוד תחתיות).

שבועיים לאחר שלפחות 20 חיילים הודיים נהרגו בתקרית גבול בהרי ההימליה, הודו המושפלת והמרירה הטילה סנקציות על סין: היא אסרה 59 אפליקציות סיניות באקט ההולם יותר את עולם האינטרנט הסגור של סין. זה 60 שנה שסין לא הייתה שנואה יותר בהודו.

"חומה גדולה נגד סין"

באוסטרליה התרחבה השבוע עוד יותר חרדה רבת־ימים מפני חתרנות סינית. ראש הממשלה סקוט מוריסון הודיע על השקעה של כמעט מיליארד דולר (אמריקאיים) במערכת הגנה מפני "פעילות סייבר זדונית", הבאה מצד "פעילי סייבר מתוחכמים, הנשענים על מדינה". הוא לא נקב בשמה של המדינה, אבל לאיש לא היה ספק. "חומה גדולה נגד סין", הכריז 'דיילי טלגרף', צהובון היוצא בסידני.

 חבר מפלגת העבודה מטעם סין״, מכריז ׳דיילי טלגרף׳ של סידני של שווקת מוסולמני / צילום: דיילי טלגרף

לא עברו 24 שעות, ומוריסון הודיע על תכנית התחמשות חסרת תקדים בנשק קונבנציונלי. בעשר השנים הבאות אוסטרליה תשקיע 185 מיליארד דולר (של ארה"ב) בעיבוי מערכת ההגנה שלה. היא מתכוונת "לעצב" את הסביבה האסטרטגית שלה - היא מוקפת בשני אוקיאנוסים - ולמנוע מדינות לא־ידידותיות מהקמת בסיסים חדשים באיזור.

שוב, האוסטרלים לא נקבו בשמותיהן של הלא־ידידותיות, אבל היה ברור בהחלט ששמה של סין מופיע בראש הרשימה.

קודמו המהולל של הנשיא שי, דאנג שאופינג, אשר מת לפני 23 שנה, השיא פעם לנציגי ארצו בין האומות את העצה הבאה: "השקיפו־נא בשקט, הבטיחו־נא את עמדותיכם, התמודדו־נא עם עניינים בקור־רוח; הסתירו־נא את יכולותיכם והרוויחו־נא זמן; השכילו־נא לשמור על פרופיל נמוך; ולעולם אל תתבעו לעצמכם עמדת מנהיגות".

"היד הנעלמה"

זה היה אז. סין עדיין עמדה בשלבים המוקדמים של זינוקה הכלכלי. היא עדיין לא הוכרה כ"כלכלת שוק", לא צורפה אל ארגון הסחר העולמי, ונתקלה בחומות גבוהות ובשערים מוגפים. צניעות־הליכות לא הייתה אז עניין של בחירה, אלא של כורח ושל שכל ישר. יתכן מאוד שדאנג עצמו היה מכניס תיקונים בנוסח הנחיותיו. סוף סוף, סין צברה מאז תנופה עצומה. אבל דאנג היה איש חכם ורב ניואנסים, שלמד מן הניסיון. הדעת נותנת שהוא לא היה ממהר כשי להקים אויבים.

בשבוע שעבר יצא באוסטרליה ספר חדש, הנקרא "היד הנעלמה: כיצד המפלגה הקומוניסטית הסינית חוזרת ומעצבת את העולם". זה ספר עם הרבה עובדות ממוחזרות וכמות קטנה מאוד של מחקר עצמאי. אבל לעתים קרובות, הצירוף הכולל של עובדות ואופן סידורן עושה את הרושם הגדול ביותר. והא ראיה, שגוף בריטי פרו־סיני יוקרתי למדי, 'קבוצת מועדון 48', מנסה עכשיו בכל כוחו למנוע את פרסום הספר בבריטניה בשבוע הבא.

הקבוצה טוענת שהספר מוציא את דיבתה רעה, כאשר הוא מתאר אותה כשלוחת־תעמולה רצונית של הדיקטטורה הסינית.

כמובן, תעמולה כשלעצמה אינה אסורה על פי החוק הבריטי. לא מפניה מזהירים מחברי הספר, אלא מפני חתירה סמויה של סין תחת אושיות הדמוקרטיה, החברה והתרבות של בריטניה ושל דמוקרטיות מערביות אחרות.

"המפלגה הקומוניסטית הסינית גמרה אומר לחולל תמורה בסדר הבין לאומי, לעצב את העולם בצלמה, מבלי לירות אף ירייה אחת", כותבים המחברים. "במקום לעשות כן מבחוץ, המפלגה שוחקת את ההתנגדות מבפנים באמצעות רכישת ידידים, השתקת מבקרים וערעור מוסדות".

שי ירפא את פצעי העולם

הספר מדבר על דמויות בכירות בפוליטיקה, בעולם העסקים, בדיפלומטיה ובאקדמיה של ארצות המערב, המלמדים סניגוריה כה נלהבת על סין עד שקשה להבחין בינה לבין תעמולה רשמית.

האיש העומד בראש קבוצת 48 הבריטית, סטיבן פרי, הוא בן בית בטרקליני המשטר הסיני. הוא הבריטי היחיד שקיבל את עיטור הכבוד הגבוה ביותר של הרפובליקה העממית לזרים. הוא מתאר את הדיקטטורה הסינית כ"מערכת משילות דמוקרטית", אשר תנהיג את העולם במאה ה־21.

אקדמאים ואינטלקטואלים בריטיים מתחרים ביניהם בתיאור גדולתו של הדיקטטור הסיני. אחד מהם, פרופ' מרטין אלברו, סגן הנשיא של אגודת הסוציולוגיה הבריטית, הכריז שמחשבותיו של הנשיא שי "יכולות להעלות ארוכה לפצעי העולם ולקדם שלום גלובלי".

לפי סוציולוג בריטי ידוע אחר, אנתוני גידנס, לשעבר יועץ לראש ממשלה, "לא זו בלבד שסין יכולה לתפוס מקום מרכזי בשיפור החברה העולמית, אלא שהיא חייבת לתפוס מקום כזה". שלישי, איש ששמו מרטין ג'ק, כתב לפני עשר שנים ספר שניתן לו השם התמציתי, "כאשר סין תשלוט בעולם: קץ העולם המערבי והולדת הסדר העולמי החדש".

לאהוב - ולסתום את הפה

החדירה הנועזת והבוטה ביותר של סין אל פוליטיקה של דמוקרטיה מערבית התחוללה כנראה באוסטרליה. זה שנתיים שידיעות מתפרסמות חדשות לבקרים על זרימה לא חוקית של כסף סיני אל מועמדים פוליטיים, על ביקורים בלתי פוסקים של פוליטיקאים אוסטרליים, משמאל ומימין, בסין; אפילו על ארגון מהגרים סיניים כדי לערוך קבלות פנים נלהבות לאורחים מסין, וגם כדי לסתום את פיותיהם של מבקרי המשטר הסיני על אדמת אוסטרליה.

מנהיגה בכירה של מפלגת העבודה שבאופוזיציה נאלצה להתפטר בסוף השנה שעברה לאחר שהתגלה כי היא ידעה על הכסף הסיני, ושתקה.

בשבוע שעבר, המשטרה הפדרלית של אוסטרליה פשטה על משרדו של חבר בפרלמנט אזורי ועל ביתו. הוא חשוד ששכר לעוזר תועמלן מוסמך של המפלגה הקומוניסטית הסינית. האיש, שווקת מוסולמני, ממפלגת העבודה, הוא חבר האסיפה המחוקקת של ניו סאות' וויילס, הגדולה במדינות אוסטרליה, שסידני היא עיר בירתה. מפלגת העבודה השעתה בינתיים את חברותו.

מוסולמני, יליד דרום לבנון, שמשפחתו היגרה לאוסטרליה בהיותו בן 12, הוא אורח תדיר בסין. חשדות על אופי יחסיו עם סין רווחים זה שנים. חלק מהתבטאויותיו חוללו שערורייה. לפני שנתיים הוא הכריז, כי "דעתה של סין לא תנוח כל זמן שיתקיים סדר עולמי עם כללים המוטים לטובת המערב". אוסטרליה כמובן חושבת את עצמה למערבית, ויש לה ברית פוליטית וצבאית עם ארה"ב זה שמונים שנה, מאז שצבא אמריקאי הוזמן להגן עליה מפני יפן בימי מלחמת העולם השניה.

מוסולמני גם נשא נאום באוניברסיטה סינית בגנות "הטינופת של אוסטרליה הלבנה". בלי קשר, הוא התפרסם לפני שבע שנים, כאשר מנע את כניסתו של עסקן יהודי בכיר לכינוס של מפלגת העבודה האוסטרלית, אף כי היהודי נשא הזמנה רשמית. בהזדמנות אחרת הוא תיאר את ישראל כ"גידול סרטני", והשווה את מלחמת החיזבאללה בישראל עם ההתנגדות לגרמניה הנאצית. לאחר הפשיטה על משרדו ועל ביתו בשבוע שעבר, אחיו של מוסולמני הטיל את האחריות על "הציונים".

לא הזכרנו כאן את מה שמעוללים עניינים בולטים אחרים לדימויה הבין לאומי של סין: החשדות שניסתה להסתיר את נגיף הקורונה מן העולם החיצון, והחמירה בזה את פגיעת המגפה; מחנות הריכוז שהיא הקימה בשביל המיעוט המוסלמי בחבל שינג'יאנג; תובענותה הטריטוריאלית בים סין הדרומי ובים סין המזרחי, על חשבון כל שכנותיה; איומיה המפורשים על טייוואן הקטנה והדמוקרטית; המשך הדיכוי בטיבט; וגירוש עיתונאים זרים.

האומנם היא הגיעה למסקנה שמשתלם לה להקים אויבים ולעורר חשד וטינה? ואם כן, האם זו התנהגות של ארץ חזקה מאוד ובטוחה בעצמה, או ארץ שמנהיגיה מנסים להסתיר את חולשתה? אנחנו נוסיף להציג את השאלות האלה עוד זמן רב מבלי לדעת אל נכון את התשובות.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וב"גלובס" -https://tinyurl.com/yoavkarny
ציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny