נסיעת מבחן ברכב אוטונומי והסיבות לפיטורים באמדוקס: השבוע בהייטק

ביום שני האחרון עליתי לירושלים לביקור במובילאיי, במסגרתו ראיינתי את פרופ' אמנון שעשוע, נסעתי ברכב אוטונומי וקיבלתי הסברים לגבי האינטגרציה עם מוביט. בואו נתחיל בנסיעה: אני שמרן. אין לי בעיה להגיד את זה. רכב אוטונומי תמיד היה נראה לי כמו פנטזיה מרוחקת. אני אמנם שונא פקקי תנועה, אבל המחשבה לתת לאלוהי האלגוריתם להוביל אותי ממקום למקום תמיד הייתה נראית לי כמו רעיון קשוח. קונטרול פריק. השבוע זה קרה בפעם הראשונה, בנסיעה ממשרדי מובילאיי בהר חוצבים לעמק רפאים - וחזרה.

מי שאירח אותי ברכב היה פרופ' שי שלו שוורץ, סמנכ"ל הטכנולוגיות של מובילאיי, ושקד שאמה, חוקר במובילאיי. שלו שוורץ אמנם ישב מאחורי ההגה, למקרה שיהיה צורך בהתערבות שלו (ואכן הייתה פעם אחת כזאת), אבל עדיין - הנסיעה הייתה אוטונומית באופן מוחלט. אז איך זה היה? טבעי באופן מפתיע, לפרקים אפילו שכחתי שהאוטו מקבל את ההחלטות לגמרי לבדו, ובשום שלב לא החזקתי בידית למעלה, כמו הורה לילד שרק הוציא רישיון. במלים אחרות, הופתעתי מאוד לטובה, וזה די שינה את התפיסה שלי לגבי הנושא.

הרכב הנוכחי הצליח להתמודד יפה עם סיטואציות - הוא לא פספס אנשים שרצו לעבור את הכביש וידע לעקוף באלגנטיות אדם עם מלגזה פשוטה באמצע הכביש (עוד לא הבנתי מה הוא עשה שם). רק כשהתקרבנו לאדם עם מוגבלות שנסע בקלנועית בצד הכביש, פרופ' שלו שוורץ החליט להתערב. "התקרבנו יותר מדי ולא רציתי לקחת סיכון", הוא אמר. "אבל בדרך כלל, כשאנחנו עושים תחקיר לאחר הנסיעה אנחנו מגלים שהרכב קיבל את ההחלטה הנכונה, ולעתים דווקא אנחנו היינו אלה שהגדלנו את הסכנה".

הרכב עוד לא בטוח כמו נהג אנושי, וכדי שרכב אוטונומי יעלה על הכביש בלי נהג משגיח - הוא יצטרך להיות בטוח פי 100 או 1,000 מנהג אנושי. הדרך של מובילאיי לשם קצת שונה משל המתחרות - בעוד שהן מתבססות רק על טכנולוגיית לידאר (שמבוססת על קרן לייזר), מובילאיי מפתחת שני רכבים במקביל - אחד שמבוסס על לידאר ואחד על מצלמות. זה אומר שצריך לחנך שני רכבים, שכל אחד מהם מסתכל ומבין את המציאות בצורה שונה. בשלב מתקדם יותר מובילאיי תציב את שתי הטכנולוגיות על אותו רכב.

זה אמנם יעלה יותר אך יאפשר לה - כך מאמינים בחברה - להגיע מהר יותר לבטיחות הדרושה. איך? כי לדעתם יהיה מאתגר יותר להפוך טכנולוגיה אחת לממש-ממש בטוחה, בהשוואה לחיבור של שתי הטכנולוגיות כך שהן יחפו אחת על השנייה. גישה מעניינת.

לכתבה המלאה על הנסיעה והדילמות המוסריות עמן מתמודדת מובילאיי.

אחרי שנסעתי באוטו וקיבלתי קצת ביטחון לגבי המחשבה שרכבים כאלו יעלו בהמוניהם על כבישי תל אביב וירושלים, ישבתי עם פרופ' אמנון שעשוע לראיון. היו לי לא מעט שאלות לגבי הרכב האוטונומי, התחרות בשוק, השפעות המשבר הקורונה וגם על השינוי שעברה אינטל בשנים האחרונות. אני יחסית עוקב אחרי מובילאיי בשנים האחרונות, וראיתי את השינוי במסרים. ביוני 2016 כינסו ב.מ.וו, אינטל ומובילאיי מסיבת עיתונאים שבו הודיעו על פיתוח משותף של רכב אוטונומי בתוך חמש שנים. שמונה חודשים לאחר מכן אינטל רכשה את מובילאיי בעסקת ענק. אף אחד לא דיבר אז על תחבורה כשירות ועל מוניות אוטונומיות. זה לוקח את מובילאיי ואינטל למקומות אחרים ממה שהיא חשבה.

שעשוע הסביר לי את הרציונל מאחורי זה (בעיקר רגולציה), והסביר מתי הוא הבין שצריך לעשות את השינוי המחשבתי והעסקי הזה (ומתי גם היה לו את האומץ לעשות את זה); למה לאינטל אין בעיה עם החיבור של חברת שבבים להצעת שירותי תחבורה; ובאופן כללי למה העסקה עם אינטל הייתה הדבר הכי טוב למובילאיי.

חלק מיוחד בשיחה הוקדש לרגולציה, שמטרידה מאוד את שעשוע. הוא מספר כי לא חשב כי ישראל תהיה מתקדמת מבחינת רגולטורית בכל הנוגע לרכבים אוטונומיים אבל הופתע לגלות כי ראש הממשלה בנימין נתניהו הבטיח למנכ"ל פולקסווגן ודאות רגולטורית - וסלל את הדרך לפיילוט מוניות אוטונומיות של פולקסווגן ומובילאיי בישראל.

אולם, אומר שעשוע, החקיקה עוד לא הושלמה ומדינות כמו אנגליה, גרמניה, סינגפור ומדינות מסוימות בארה"ב עלולות להקדים את ישראל ולגרום לעיכוב שיוציא את מובילאיי מישראל. "בהחלט יכול להיות שבתוך זמן די קצר, באינטל העולמית יגידו: ‘רגע, הסוסים ברחו מהאורווה. אמנון, אמרנו לך שצריך לעשות את זה בגרמניה או בארה"ב, מה נתקעת בישראל?'", הוא אומר.

"יש לנו אחריות. אנחנו מעסיקים 2,500 איש. מה שמניע אותנו זאת המהפכה הגדולה שאנחנו בונים. אני מאוד רוצה שזה יהיה בישראל, אבל זה חשוב שגם מקבלי ההחלטות בארץ יבינו שאתה לא יכול לקחת את ההייטק כמובן מאליו. מי שמוכר בגדים תקוע פה - הוא יכול לאיים עליך מהיום ועד מחר, אבל הוא לא יכול לעבור למילאנו. אנחנו כהייטק יכולים לעבור בלחיצת כפתור. המסר שלי למקבלי ההחלטות הוא שיש פה תעשייה ענקית, שלישראל יש את ההזדמנות להיות המובילה בה, וזה דורש ממקבלי ההחלטות לעמוד מאחורי ההבטחה שלהם לתת את הגיבוי הרגולטורי".

לראיון המלא עם אמנון שעשוע.

למונייד זינקה ב-140%? זה המודל דפוק

שבוע השלימה חברת למונייד הישראלית את ההנפקה שלה בבורסת ניו יורק. החברה גייסה 319 מיליון דולר לפי שווי של 1.6 מיליארד דולר אחרי הכסף. מחיר המניה בהנפקה עמד על 29 דולר, גבוה מטווח המחירים שקבעה למונייד בשבוע שעבר (23-26 דולר) ונמוך מהמחיר בסבב הגיוס האחרון של החברה בשוק הפרטי (42 דולר).

ביום המסחר הראשון (והיחיד עד כה) זינקה מניית למונייד ב-140% למחיר של 69.4 דולר, שמשקף שווי של 3.8 מיליארד דולר. גם השווי המקורי בהנפקה היה נראה גבוה לחברה שההכנסות שלה בארבעת הרבעונים האחרונים עמדו על 82 מיליון דולר, ושבעיקר קשה עד בלתי אפשרי להבין מהתשקיף שלה האם המודל העסקי שלה מוצלח - בין אם בגלל בחירה של החברה שלא לשים בתשקיף נתונים מסוימים (למשל שיעזרו להבין כמה יעילה ומשתלמת רכישת הלקוחות) ובין אם בגלל העובדה כי החברה פועלת שנים ספורות וקשה להסיק מסקנות כאלו מהנתונים.

השבוע דיברתי עם מישהו שמכיר את היזמים ודיבר בשבחם. "צריך להסתכל על היזמים ועל מה החברה מנסה לעשות", הוא אמר. ועניתי לו: "אתה צודק - אם הייתי משקיע הון סיכון. בשלב שבו אנחנו נמצאים, כשהחברה כבר עומדת להנפקה ולפי שווי לא נמוך, אני רוצה להסתמך על נתונים ויכולת לנתח את החברה". אני מדגיש: אני ממש לא נותן המלצה אם לקנות או לא לקנות את המניה. יכול מאוד להיות שאותו אדם צודק ושלמונייד תכבוש את השוק. לי עדיין חסר מידע ונתונים.

האם זינוק של 140% ביום הראשון הוא הצלחה? בעיניי לא. יש כמה שיקולים בקביעת מחיר המניה: הרצון לדלל את בעלי המניות הקיימים כמה שפחות; לאפשר למשקיעים החדשים להרוויח, כלומר לספק להם ולמניה פתיחה חיובית, ושהמניה לא תרד בימים הראשונים; וכמובן, היכולת בכלל לגייס במחיר גבוה יותר - החברה יכולה לקבוע מחיר גבוה יותר אבל יעים יחליטו להשקיע פחות כסף או לא להשקיע בכלל. בחברה גם רוצים שייכנסו להשקעה בחברה משקיעים לטווח ארוך, ולא כאלו ש"יזרקו" את המניות לשוק בהזדמנות הראשונה.

אז למה זה קורה? שוב, יכול מאוד להיות שהאינדיקציות שקיבלה החברה ברוד שואו לא הצביעו על זינוק כזה. הן כנראה היו חיוביות, כי בחברה העלו את המחיר בהנפקה, אך לעתים קשה להבין איך יתנהגו המשקיעים לאחר ההנפקה. אלו נותנים הרבה קרדיט בימים אלו לחברות שמציעות שירותים באופן דיגיטלי, לאור משבר הקורונה שלפי התחזיות והתקוות - יגדיל את השימוש בשירותים כאלו.

אולם נקודה נוספת שלא ניתן להתעלם ממנה זה מבנה ההנפקות והתפקיד של חתמים ובנקאים בהן: אלו מלווים את החברה בכל השלבים בדרך להנפקה - מהעבודה על התשקיף, דרך מפגשים עם משקיעים ועד שלב התמחור.

כלומר, מי שמנהל את הביקוש למניה הם הבנקאים, למשל גולדמן זאקס, ג'יי.פי מורגן ואחרים. הם בקשר עם לקוחות, גופים מוסדיים וקרנות גידור גדולים, שרוכשים חבילות מניות גדולות במחיר שפעמים רבות נמוך מזה שמשקיע מן השורה בכלל יכול לקנות. חשוב להתעכב על כך: המשקיעים המוסדיים רכשו מניות למונייד במחיר של 29 דולר, אבל הציבור הרחב היה יכול לקנות את המניה בפתיחת המסחר במחיר גבוה משמעותית של 50 דולר (מחיר הפתיחה נקבע לפי הביקושים בזמן אמת).

ג'יי ריטר, פרופ' למימון מאוניברסיטת פלורידה, חקר את הנושא והגיע לכמה מסקנות: בעשור שהסתיים ביוני 2019 השאירו 1,155 חברות השאירו "על השולחן" סכום עתק של 47 מיליארד דולר - 37 מיליון דולר בממוצע לחברה. הסכום הזה הוא סיכום של הפער בין מחיר הסגירה ביום הראשון למחיר ההנפקה כפול מספר המניות. למשל, במקרה של למונייד, החברה השאירה 440 מיליון דולר על השולחן (מחיר המניה עלה ב-40 דולר כפול 11 מיליון מניות חדשות).

לא בטוח כלל שזה נכון להסתכל על הסכום הכולל (כלומר להתייחס לכל הזינוק במניה). למה? כי הוא לא בהכרח יישאר פה בטווח הקרוב (או הארוך). למשל, סנאפ זינקה ביום הראשון ב-44% ל-27 דולר - מחיר שמעולם לא חזרה אליו; פייבר זינקה ביום הראשון ב-90% ל-40 דולר, ירדה שלושה חודשים לאחר מכן ל-18 דולר וחזרה למחיר של 40 דולר רק לאחר עשרה חודשים, באמצע משבר הקורונה שהיטיב עם החברה (היום מחיר המניה עומד על 76 דולר); מנגד, חברות אחרות נהנו מזינוק במניה ביום הראשון, ירדו מעט במהלך הזמן אך נשארו ברמה גבוהה משמעותית ממחיר ההנפקה. באופן כללי, מחיר המניה ביום הראשון הוא לא אינדיקציה, אלא צריך להסתכל על תקופה של לפחות חצי שנה - אז גם נגמרת התקופה שבה לבעלי המניות הקיימים אסור למכור מניות.

ועדיין, אי אפשר להתעלם מכך שכן נשאר כסף על השולחן. ריטר ומבקרים נוספים של המודל הקיים מדגישים נקודה חשובה: סכומי הכסף האדירים האלו מוצאים את דרכם לגופים מוסדיים וקרנות גידור חזקות. אחד המתנגדים הקולניים והעקביים נגד המודל הנוכחי הוא ביל גורלי מקרן בנצ'מרק, שנחשב לאחד ממשקיעי ההון סיכון המובילים בעולם, שהשקיע בין היתר בחברת אובר. גורלי תומך במודל של רישום ישיר למסחר, כפי שספוטיפיי וסלאק עשו - מודל שבו חברה נרשמת למסחר בלי לגייס הון ולכן מחליש את כוחם של הבנקאים.

בכנס בנושא שנערך לפני כשנה הציג ריטר את הטיעונים לכך שהבנקאים מתמחרים בחסר את המניה באופן מכוון. לדבריו, הנפקה במחיר גבוה תיאלץ אותם לעבוד קשה יותר כדי להביא משקיעים, ולכן תגדיל את הוצאות השיווק שלהם. כמו כן, גופים שמעוניינים להשתתף בהנפקות אטרקטיביות משלמים עמלות גבוהות כדי שיתנו להם עדיפות. הוא הציג חישוב לפיו עדיף להם לקבל עמלות מהמשקיעים (30% מכל דולר ש"נשאר על השולחן") מאשר העמלה שהם מקבלים מהחברה על מחיר מניה גבוה יותר (7%). אז למה המודל לא משתנה? זה לפעם אחרת.

מה עומד מאחורי הפיטורים באמדוקס? מספיק להציץ בדוחות הכספיים

ביום חמישי פורסמו ידיעות על פיטורים גדולים באמדוקס - המספרים נעו בין מאות עובדים (אצלנו) ל-1,000 ו-1,200 לפחות אצל המתחרים. המספרים לא רלוונטיים כרגע, אלא מה עומד מאחורי הפיטורים בחברה שמעסיקה 4,500 עובדים בישראל ו-25 אלף עובדים ברחבי העולם. אמדוקס נחשבת לחברה טכנולוגית, אך יותר מהכל - זאת חברת שירותים, שמבצעת פרויקטים טכנולוגיים בעבור לקוחותיה, חברות טלקום, שהן חברות מסורתיות.

כמה נתונים על פעילות אמדוקס, שלדעתי מספרים את הסיפור:

1. האנליסטים צופים כי הכנסות החברה יעמדו השנה על 4.12 מיליארד דולר. הכנסות אלו משקפות צמיחה של 13% בחמש שנים - בסך הכל. כלומר, החברה בקושי צומחת.
2. פעילות החברה תלויה ב-AT&T, שהאנליסטים צופים כי ההכנסות שלה יירדו השנה ב-6%. בשנה שעברה, 23% מהכנסות אמדוקס הגיעו מ-AT&T. עם זאת, התלות מצטמצמת (ב-2018, AT&T הייתה אחראית ל-27% מהכנסות אמדוקס, ובשנה שלפני כן - ל-33%). המשמעות היא שבנטרול ההכנסות הללו, אמדוקס צומחת בקצב מהיר יותר - 8% בשנה שעברה.
3. שיעור הרווח הגולמי של החברה עומד על 35%. לשם השוואה, חברות תוכנה בארה"ב מציגות שיעור רווחיות גולמית ממוצע של מעל 60%, כלומר אמדוקס היא הרבה יותר חברת שירותים מאשר חברת תוכנה. הנתונים לקוחים מקובץ של פרופ' אסוואת' דמודרן, מומחה להערכות שווי מ-NYU.
4. שיעור הוצאות המחקר והפיתוח של אמדוקס עומד על פחות מ-7%. בתחום התוכנה השיעור הממוצע עומד על 14% לפחות.
5. בחמש השנים שהסתיימו בספטמבר 2019 (אז נגמרת שנת הכספים של החברה) - אמדוקס חילקה דיווידנד של 614 מיליון דולר והוציאה 2 מיליארד דולר על רכישה עצמית של מניות. הסכום הזה גבוה פי שניים מהוצאות החברה על מחקר ופיתוח (1.3 מיליארד דולר).
6. למרות הרכישה העצמית האגרסיבית של המניות, מניית אמדוקס עלתה בחמש השנים האחרונות ב-8% בלבד, כשמדד נאסד"ק עלה ב-102%. גם עם שקלול הדיווינדים, העלייה במחיר המניה עדיין מתונה (18%).
7. לפי אתר סטטיסטה, ה-Capex (הוצאות ההון) בתעשיית הטלקום בארה"ב (השוק העיקרי של אמדוקס) לא צמחו בארבע השנים האחרונות כלל (ולפני כן ירדו).

אמדוקס הייתה יכולה להיות במקום אחר - בחברה הדגישו בעבר את היכולת שלהם לעזור לחברות מסורתיות להתחרות בחברות חדשניות. למשל, לעזור לחברות כבלים מסורתיות לנתח את המשתמשים שלהן, כפי שנטפליקס עושה, וכך להגדיל את ההכנסות שלהן. בפועל הרוב המוחץ של אמדוקס הוא עדיין בפעילות המסורתית שלה, ניהול הלקוחות ברשת. ובנוסף, מכיוון שהחברה מבוססת על פרויקטים - היא מעסיקה הרבה מאוד עובדים בביצוע שלהם - שיושבים אצל הלקוחות, מתאימים את הפתרונות לצרכים שלהם, עוזרים להטמיע את הפתרונות ועוד.

עוד דברים מעניינים מהשבוע האחרון

• בשקט בשקט, זוהר לבקוביץ' התחיל לכתוב לנו טור באופן קבוע, פעם בשבוע-שבועיים. הפעם הוא כותב לנו על "הברירה הטבעית" בתעשיית ההייטק, למה צריך לתת למשבר לעשות את שלו, ואיך דולר שמושקע במקום הלא נכון גורם לנזק גבוה פי כמה מערכו.
• קרוב למיליון בתי אב בישראל יכולים להתחבר לסיבים אופטיים, שמאפשרים גלישת אינטרנט מהירה. למרות זאת, רק 160 אלף בתים מחוברים אליהם פיזית. גדי פרץ מסביר למה זה קורה.
• ביום ראשון, מבלי לדעת שהוא עומד לשפוט באותו יום את מכבי נתניה (ולהשאיר אותה בעשרה שחקנים!), פרסמנו ראיון קצר עם השופט יגאל פריד, שמסתבר שהוא עובד במקביל במרכז הפיתוח של SAP. "גם כשופט כדורגל אני נדרש לפתור בעיות תוך כדי תנועה".

ענייני ענקיות:

• יאיר אסולין, סופר והוגה דעות, עוסק בהשפעה של המהפכה הטכנולוגית על העולם הפוליטי והסדר החברתי שבו אנחנו חיים. בחודשים האחרונים אנחנו מנהלים שיחות על הנושא, והקלטתי איתו פרק בפודקאסט לפני כמה שבועות. בשבוע שעבר, לאחר חרם המודעות על פייסבוק, עשינו שיחת השלמה ופרסמתי את הראיון איתו. מנקודת מבט פילוסופית הוא מסביר למה הבחירה של פייסבוק בצד של המדינות היא טרגדיה עבורה, משווה בין התקופה הנוכחית למאה ה-19; ומסביר למה התפיסות שהוא מציג קריטיות עבור המרחב העסקי. זה נשמע כמו ראיון לא טכנולוגי, אבל אני חושב שיזמים ומשקיעים צריכים לקרוא אותו (למען האמת, עדיף להאזין לפרק) כי זה רלוונטי מאוד לתפקיד של יזמים, האופן שבו הם חושבים על הפיתוחים שלהם וההשפעה שלהם. לראיון המלא.
• בשנים האחרונות הכריזו מפרסמים בחו"ל על חרם פרסום נגד ענקיות האינטרנט, אבל המפרסמים בישראל העדיפו להתעלם ולהמשיך בשלהם. גם המהומה הנוכחית סביב מדיניות פרסום פוסטים בפייסבוק, חולפת מעל ראשיהם. ניתוח של ענת ביין: למה לישראלים לא אכפת, ומתי יקרה השינוי
• בהמשך לדיון בשבוע שעבר על ההתמודדות של פייסבוק עם חרם המודעות, ביקשתי משאול אולמרט לכתוב לנו טור בנושא. "קפיטליזם כבר לא חייב להיות חזירי" - כך פייסבוק צריכה להתמודד עם המשבר.
• ידעתם שאם אתם רוצים להירשם לנטפליקס דרך האפליקציה באייפון אתם לא יכולים? זאת הדרך של נטפליקס להתחמק מהתשלום לחנות האפליקציות של אפל. נטפליקס לא לבד - גם אמזון וחברות אחרות מצאו טריקים לחסוך לעצמן את "מס אפל" - מהרשמה בצורה עקיפה ועד גלגול התשלום למשתמשים עצמם.
• גוגל נגד חברות המדיה באירופה: תנו לנו מידע או שלא נציג באתרים שלכן פרסומות
• אקזיט במיליארד דולר: אמזון השליכה חבל הצלה לסטארט-אפ הרכב האוטונומי זוקס, וגם קצת לעצמה

מה חדש בתעשייה

מינויים

• לקראת עזיבת מריוס נכט, בצ'ק פוינט רוצים לצרף את אייל ולדמן לדירקטוריון החברה. ולדמן, מייסד מלאנוקס, הוא גם חבר של מנכ"ל צ'ק פוינט גיל שויד.

גיוסי הון

• קרן KKR האמריקאית הובילה השקעה של 48 מיליון דולר בסטארט-אפ הישראלי ארטליסט (Artlist) מקיבוץ אפיקים. בחברה סירבו לענות על שאלות אודות הרכב הגיוס, כמה מהסכום נכנס לקופת החברה וכמה ממנו שימש לרכישת מניות מבעלי מניות קיימים. בחברה גם סירבו לחשוף את סך גיוסי החברה. ארטליסט הוקמה ב-2016 על ידי עירא בלסקי, איציק אלבז, אסף איילון ואייל רז. בסבב השתתפה גם קרן Elephant Partners מבוסטון, שהובילה את סבב הגיוס הקודם של החברה ב-2018. לידיעה המלאה.
• חברת Codefresh (קודפרש) הודיעה על גיוס של 27 מיליון דולר (בסך הכל גייסה עד כה 47 מיליון דולר). החברה הוקמה ב-2016 על ידי רזיאל טביב ואולג ורכובסקי. את סבב הגיוס הובילה רד דוט קפיטל פרטנרס והשתתפה בו קרן Shasta Ventures, וכן המשקיעים הקיימים - M12, ויולה, ורטקס ו-Hilsven קפיטל ו-CEIF. החברה מתמחה בפתרונות לתהליכי פיתוח בדיקה והטמעה (CI/CD) של אפליקציות ותוכנה עבור סביבת ניהול הקונטיינרים קוברנטס (kubernetes). לידיעה המלאה.
• חברת Curv, שפיתחה טכנולוגיה לניהול מאובטח של נכסים קריפטוגרפיים בענן, הודיעה על השלמת גיוס של 23 מיליון דולר (בסך הכל גייסה החברה עד כה על גיוס של 29.5 מיליון דולר). החברה הוקמה ב-2018 על ידי היזמים איתי מלינגר ודן ידלין. בסבב השתתפו קבוצת טים8 (Team8), שהובילה את הקמת החברה ביחד עם היזמים; קרן Coinbase ונצ'רס המתמחה בהשקעות בתחום הקריפטוגרפיה; Commerz ונצ'רס, קבוצת Digital Currency וקרן Digital Garage Lab. את הסבב הובילה משקיעה נוספת, אבל החברה סירבה לחשוף את זהותה. לידיעה המלאה.
• חברת הסייבר הישראלית סיינט (Cynet) הודיעה השלמת גיוס של 18 מיליון דולר. סיינט הוקמה ב-2015 על ידי אייל גרונר, עידן אמיר ובועז זילבר, שאינם מחזיקים בתפקיד פעיל בחברה. את סבב הגיוס הובילה הקרן הסינגפורית BlueRed Partners, והשתתפו בו גם חברות דויטשה טלקום, מרלין אינטרנשיונל והמשקיות הקרנות - הקנות NVP ו-Ibex. סיינט פיתחה פלטפורמה להגנת סייבר שמאפשרת להגן על קבצים, רשתות תקשורת ותחנות עבודה של ארגונים. המוצר של סיינט מתאים לחברות קטנות ובינוניות, שאינן מסוגלות להפעיל מערך הגנות סייבר כבד ועתיר כוח אדם בעצמן. לידיעה המלאה.
• חברת האנטרס (Hunters), שמפתחת פלטפורמה לזיהוי ותגובה פרו-אקטיבית למתקפות סייבר בארגונים, הודיע על גיוס של 15 מיליון דולר (עד כה גייסה החברה מעל 20 מיליון דולר). החברה הוקמה ב-2018 על ידי היזמים אורי מאי ותומר קזז, ולפי IVC היו שותפים להקמתה גם יודפת הראל בוכריס ועידן נוריק מקרן בלאמברג ומפקד 8200 לשעבר, אהוד שניאורסון. את הסבב הובילה קרן ההשקעות של מיקרוסופט, M12, יחד עם קרן הון הסיכון האמריקאית U.S. Venture Partners, והשתתפו בו הקרנות YL ונצ'רס ובלאמברג קפיטל וקרן ההשקעות של אוקטה, חברה לניהול זהויות משתמשים הנסחרת בנאסד"ק. לידיעה המלאה.
• הסטארט-אפ אפסולבר (Upsolver), שמפתח טכנולוגיה לעיבוד ביג דאטה באגמי נתונים, הודיעה על השלמת סבב גיוס של 13 מיליון דולר (החברה גייסה עד כה 17 מיליון דולר). אפסולבר הוקמה ב-2014 ומייסדיה הם אורי רפאל ויוני עיני. את הסבב הובילה קרן ההון סיכון ורטקס ונצ'רס ארה"ב, והשתתפה בו קרן JVP שהובילה את סבב הגיוס הקודם של החברה, וכן קרן ההשקעות האמריקאית Wing VC. לידיעה המלאה.