בעקבות סערת פוקס: דיבידנדים בימים קשים

ההודעה על חלוקת הדיבידנדים בחברת האופנה פוקס, בעת שהיא מקבלת מענק חירום מהמדינה, לא רק העלתה על סדר היום שאלה מוסרית, אלא הציגה במלוא עוצמתה את המורכבות שעומדת בפני כל החברות בימים אלה. השאלה היא כיצד ניתן לאזן בין התמודדות עם הקשיים ואי-הוודאות של עידן הקורונה מצד אחד, לבין הרצון והחובה להמשיך ולהתנהל כעסק מסחרי מצד שני.

אז מה עם דיבידנדים בימים אלה? אירוע של חלוקת דיבידנד הוא מורכב בכל יום. הדירקטוריון הנדרש לחלוקת דיבידנדים, משול למי שעומד על פסגת הר ונדרש להביט לשני הכיוונים - אחורה לעבר וקדימה לעתיד.

המבט לאחור הוא כי דיבידנדים מחולקים מרווחי העבר של העסק. תנאי ראשון לחלוקה הוא שיש בידי החברה רווחים שהיא צברה מפעילותה בעבר. אם נשים בצד לרגע שאלות של רווחים חשבונאיים משערוך, מדובר ברווחים שהחברה יצרה בפעילותה ואף שילמה עליהם מסים. כספים אלה, בהיעדר שימוש אחר, הם עודפים המיועדים לבעלי המניות.

בעוד שהמבט לאחור הוא פשוט, וכמעט טכני במהותו, המבט לעתיד מורכב ומסוכן בהרבה. הדירקטוריון נדרש לוודא כי חלוקת הדיבידנדים לא תביא את החברה לחדלות פירעון. כבר ב-2009 גילתה רשות ניירות ערך את דעתה כי דירקטוריון חברה ציבורית הבוחן את יכולת הפירעון של החברה לקראת חלוקת דיבידנדים, חייב להשלים בדיקה מקיפה, המביאה בחשבון את מקורות המימון העומדים לרשות החברה, את תזרימי המזומנים שלה, את אפשרויות המימוש של רווחים שהוכרו בעבר, ואת השלכות החלוקה על פעילות החברה במתכונתה הקיימת ועל מימוש תוכניות ההשקעה שלה.

ואם לא די בעצם המורכבות בהחלטת הדירקטוריון כי חלוקת דיבידנדים אינה צפויה לפגוע ביכולת הפירעון של החברה, יש לזכור כי ההשלכות של החלטה שגויה עלולות להיות קשות במיוחד. הסנקציה המוטלת על חבר דירקטוריון שכשל בהחלטתו היא קשה, אישית וישירה. דירקטור שלא התנגד לחלוקה אסורה, עשוי למצוא את עצמו אחראי להפרת חובת הזהירות שלו כנושא משרה, ומשם לשאת בחבות אישית לנזק שנגרם. זהו אחר מהמקרים שבהם המרחק בין החלטת דירקטור לבין אחריותו האישית יכול להיות קצר ביותר.

הצלחת העסקים היא ההבטחה לעתידנו

אז אם גם בימים כתיקונם נדרש הדירקטוריון למבט שקול קדימה בעת שהוא מבקש לחלק דיבידנדים, כיצד עליו לנהוג בימים שבהם הראות קשה, הסיכונים גדלים וחוסר הוודאות שולטת? האם בכלל ניתן בימים כאלה לקבל החלטה חיובית על חלוקת דיבידנדים, אן שעל הדירקטוריונים להירתע מהסיכון, להגיף את התריסים ולהמתין עד יעבור זעם?

עידן הקורונה אתנו, ונראה שהוא ימשיך ללוות אותנו גם בעתיד הנראה לעין. בהחלט ראוי ונכון שבעידן זה עסקים ודירקטוריונים ישימו לנגד עיניהם את החובה לנהוג באחריות ותוך התייחסות למכלול בעלי האינטרסים בקהילה. בעלי אינטרסים אלה כוללים, לצד ולפעמים גם לפני בעלי המניות, את העובדים, הלקוחות והספקים של העסק, ואת הציבור בכלל.

אבל, אין משמעותם של אתגרי תקופת הקורונה הכרזה על מורטוריום על התנהלות עסקית. אם אנחנו רוצים בשרידותה ובהצלחתה של הכלכלה, אנחנו חייבים לצפות שהעסקים יהיו תאבי חיים, ויחתרו להמשך הצלחתם. לא בכל מחיר ולא על חשבון החלשים, אבל בהחלט להצליח ואפילו לצמוח.

הצלחת העסקים היא ההבטחה לעתיד של כולנו. לא מן הנמנע שתקופת המשבר תביא לקריסתם של עסקים מסוימים, אבל היא בהחלט תביא גם לצמיחתם ולהתחזקותם של אחרים. אנחנו רוצים שמיטב הכישרונות ינווטו את העסקים שלנו, ובוודאי שאנחנו צרכים לחבק את הצלחתם השפויה.

חשוב גם שנזכור כי חלוקת דיבידנדים אינה רק העברת הון לבעלי השליטה. כך, במקרה של חברת פוקס, החזקות בעלי העניין הן פחות מ-50%, וכך יותר ממחצית מהדיבידנדים המחולקים מגיעים לציבור.

יתר על כן, חלק מהחברות הציבוריות מיישמות מדיניות דיבידנדים. קיומה של מדיניות כזו יוצרת ציפייה אצל בעלי המניות, והפסקת חלוקת דיבידנדים עלולה לפגוע בערך המניות שבידי הציבור. לאור זאת, לא יהיה זה נכון לומר שחלוקת דיבידנדים בימי הקורונה היא על פניה שלילית ואסורה.

אבל, וכאן יש אבל לא קטן, זה המקום לזכור את הקלישאה שלא ניתן להחזיק במקל משני קצותיו. בחלוקת דיבידנדים הדירקטוריון מגלה את דעתו, באופן חד-משמעי, כי הוא בחן היטב את מצב החברה והגיע למסקנה שגם עם חלוקת הדיבידנדים היא תוכל לעמוד בכל התחייבויותיה. משעשה זאת הדירקטוריון, ובוודאי אם עשה זאת לאחר שהשפעות הקורונה נהפכו למציאות, הוא מגביל את יכולתו לצעוק "הצילו, געוואלד!".

לאחר חלוקת דיבידנדים יהיה קשה להעלות את הטענה כי עקב משבר הקורונה החברה ניצבת על עברי פי פחת, והיא חייבת לקבל עזרה חיצונית - ולא היא תקרוס. בהחלטה על חלוקת דיבידנדים הדירקטוריון עלול להגביל את יכולתה של החברה להתייצב בשורת מבקשי העזרה. אם יעשה זאת, הדירקטורים עלולים למצוא את עצמם נדרשים להתגונן בפני הטענה כי במו דבריה של החברה טמונה ההוכחה לכך שהחלוקה היתה אסורה וכי על הדירקטורים לשאת בתוצאותיה.

בעידן הנוכחי, דירקטוריון המקבל החלטה על חלוקת דיבידנדים, ראוי שיביא בחשבון כי הוא מגביל במידה לא מבוטלת את יכולתו להתייצב בשורת מבקשי העזרה. זה לא פסול לכשעצמו, רק מגבלה שיש להביא בחשבון.

אז מה יש לנו בימים קשים? דרישה להתנהלות עסקית אחראית, כן. המשך חלוקת דיבידנדים - כן, בזהירות. חלוקת דיבידנדים ואיומים בקריסה - לא ולא. 

הכותב הוא שותף מנהל במשרד עורכי הדין ברנע ג'פה לנדה ומייעץ, בין השאר, לדירקטורים של חברות ציבוריות, לרבות בקשר עם חלוקת דיבידנדים