לגלגל אחריות לכיס של הציבור: משיכה מקרנות השתלמות היא לא פתרון קסם

הכוונה של המדינה לאפשר לציבור הרחב למשוך ללא תשלום מס סכומים של עד כ-63 אלף שקל מקרנות השתלמות לא נזילות, כהוראת שעה קצובה לחצי שנה, אמורה לספק אוויר לנשימה לכאלה שאין להם כספי חיסכון נזילים ונגישים. אלא שכמו צעדים אחרים שהאוצר והמדינה מובילים, מדובר בין היתר בהורדת נטל מהממשלה והעברתו לכתפי החוסכים, שירתמו לטובת מימון ההווה את העתיד האישי שלהם.

המדינה הודיעה על כוונתה להתיר משיכה בפטור ממס לקרנות השתלמות לא נזילות (שעדיין אין בהן שש שנות חיסכון) עד ל-10,500 שקל בחודש למשך שישה חודשים. מהלך זה נעשה משום שבסופו של יום קרנות ההשתלמות הן כרית ביטחון פיננסית אישית ליום סגריר, כמו כל אפיק חיסכון אחר לטווח קצר או בינוני. במובן זה, האתגר האדיר של משבר הקורונה מצדיק הקלה בשימוש בהן כיום, וגם על חשבון העתיד.

אבל, כמו עוד צעדים של המדינה, האפשרות הזו אינה מיטבית. בסך הכול מדובר על גלגול הבעיה, כמו שקורה במתן גרייס של דחיית ההחזרים בעולם ההלוואות, בדגש על המשכנתאות, ליום שאחרי המשבר. כלומר האדם הפרטי נשאר לשלם את החשבון.

בבנקים מספרים כי רבים מלוקחי המשכנתאות כבר דחו בשיא המשבר, מיידית, את ההחזרים, גם כשהייתה להם יכולת לעמוד בהם - ולמרות המחיר הכלכלי העתידי. כעת יש חשש שרבים מדי ימשכו כספים מקרנות ההשתלמות, גם אם עדיף להם לקחת במקום זה הלוואה או להצטמצם בהוצאות.

גם אם אפשר למשוך את כספי קרן השתלמות, וגם אם זה בסדר להשתמש בחיסכון הזה בשעת משבר, ממש כמו קרן נאמנות או פקדון או דירה להשקעה, עדיין חשוב לזכור שבקרנות ההשתלמות יש הטבות מס חריגות וייחודיות, שפחותות רק ביחס לנהוג בחיסכון הפנסיוני.

לכן, ראוי מבחינת כל אדם לעצמו לשקול אם שווה לו לוותר על כספים חשובים לעתיד, שיש להם הגנת מס טובה, שאי אפשר לשחזר באפיקי חיסכון אחרים, ושכדאי שיתווספו לחסכונות הפנסיוניים לטובת תקופת הגמלאות. זאת במציאות של "פנסיה צוברת", ריביות אפסיות והתארכות תוחלת החיים הממוצעת.

כך, כל מי שחושב למשוך לעצמו כ-63 אלף שקל היום (תקרת המשיכה בהוראת השעה הנוכחית כאמור), בהנחת תשואה של 2.5% לשנה, עלול לאבד סכום שבריבית דריבית יהפוך על פני 20 שנה לסך של כ-103 אלף שקל. בשוק ניהול קרנות ההשתלמות מציינים כי עבור רבים מהחוסכים מדובר בחלק הארי מחסכונם.

בעולם הפנסיוני הנוכחי כ-103 אלף שקל קונה קיצבה חודשית בהיקף של כמעט 500 שקל, שיאמיר לכ-5,900 שקל בשנה. על פניו זה נראה סכום לא גבוה, אלא שעבור פנסיונר מדובר בשיעור ניכר מהקיצבה החודשית הכוללת, דבר שיכול לסייע במימון התשלום לתרופות או עבור הוצאות מחיה חשובות אחרות. לדבר זה חשיבות רבה במציאות שכוללת סימני שאלה רבים ביחס לקיצבת הזיקנה של הביטוח הלאומי שתשולם, אם בכלל, בעוד כמה עשורים.

לכן, בסופו של יום נראה שרצוי לשמור כמה שיותר מקורות כספיים לעתיד ולימי הגמלאות, כולל קרנות ההשתלמות. אבל, לאחר שהמדינה כבר דחפה רבים ללקיחת והגדלת הלוואות - דבר שאומר שמי שצריך את הכסף היום ישלם על זה ריביות גבוהות לאורך שנים - נראה שגם כדאי להבין שמישכון העתיד למען ההווה בדרך של עוד ועוד הלוואות אינו הפיתרון הבלעדי, ושאלו הימים שלשמם נועדו החסכונות שנצברים בימים טובים.