המשבר בחדשות 13: זו לא הפוליטיקה, זו הכלכלה

השבוע הסתיים באקורד צורם במיוחד שלב הפיטורים בחדשות 13 כשעורך מהדורת השבת ניר בכר פרסם בעקבות פיטוריו, פוסט נוקב, שבו האשים את הנהלת החברה והעומד בראשה ישראל טוויטו בסיכול ממוקד ממניעים פוליטיים, ובכך שרוח המפקד השוררת בחברה בשנה האחרונה מאז מינויו של טוויטו היא "רוח בלפור".

בכר הוא עיתונאי ותיק, מקצועי, הנחשב לביקורתי מאוד, והמהדורה שערך נחשבת להצלחה ביחס למהדורות האחרות. אם מוסיפים לכך את הנטייה האוטומטית של 'כן ביבי לא ביבי' שבה מגיבים רוב אנשי התקשורת בשנים האחרונות, ואת הדריכות שבה מגיבה התקשורת לכל חשד מסוג זה, קל להבין שהפוסט של בכר הפך תוך דקות ספורות לאש בשדה קוצים או כמו שהגדיר זאת בכיר בתעשייה "בכר פוצץ חגורת נפץ בתוך הדסק".

ההאשמות של בכר נקלטו על קרקע פורייה כי צריך להיות עיוור כדי לא לראות שבשנה האחרונה עברה חדשות 13 שינוי משמעותי. התכנים שעולים על המסך, הנושאים, המרואיינים - אפילו המשתתפים בפאנלים במהדורות שונים מאוד מהצביון שאפיין את חדשות 13 בגלגול הקודם שלה כחדשות 10.

קשה להתעלם מזה שתחת ניהולו של טוויטו נעשה ניסיון לנטוש את התדמית השמאלית והנשכנית שאפיינה את החברה הקודמת ולפנות למכנה משותף רחב יותר. למיינסטרים. לקרוץ לימין. לבחור נושאים יותר משפחתיים, אולי גם יותר עממיים. על השינוי במוצר הטלוויזיוני קשה להתווכח. אבל על הפרשנות הניתנת לכך לא רק שאפשר להתווכח, אלא גם צריך.

חדשות 10 היו חלק משמעותי מערוץ עשר, שהיה כמעט נישה. מול שני ברודקסטרים חזקים שריכזו את הצפייה של המיינסטרים, הערוץ וחברת החדשות שלו הציעו מוצר מבודל ואחר. בגלל סוג המוצר, לחברת החדשות הייתה תקרת זכוכית אבל הקהל שלה היה נאמן לה באש ובמים.

המיזוג עם רשת יצר מציאות חדשה שבה כדי לחיות, הערוץ וחברת החדשות שלו - שאמורה להיות עוגן משמעותי בתוך הפריים טיים - היה חייב להשתנות. כי מה שמתאים לערוץ נישה לא מתאים יותר לערוץ ששואף להחזיק 40% מנתח הצפייה בפריים טיים.

הפלטפורמה של ערוץ מרכזי האירה באור גדול את כל המגרעות של חדשות עשר: מסך מיושן, לא מגוון, עם ייצוג חסר של נשים, דתיים, בני החברה הערבית. אתוס עיתונאי אולי היה וגם סיפורים עיתונאיים טובים, אבל לא סיפור טלוויזיוני. כשהרוב נראים אותו דבר ונשמעים אותו דבר אין דרמה. ובהעדר דרמה הציבור הצביע בשלט ועבר לראות אצל המתחרים את עמית סגל מתווכח עם אמנון אברמוביץ'.

כמו המתחרים, רק בלי החן

אפשר להתווכח על תפקידה של עיתונות וחברת חדשות. יש שיטענו שתפקידה לסקר את האמת האבסולוטית כפי שהיא נתפסת מהפריזמה של הבעלים/ העורכים, והגיוון אם יש, יעשה בקנה המידה שמתאים להם מקצועית.

זה מקובל בחו"ל וגם בארץ יש לכך דוגמאות - הארץ למשל, הוא כלי תקשורת שיש לו קו מערכתי מסוים. ברור עם מי הוא מדבר, וברוב המקרים אפשר לצפות מה ואיך יסוקרו בו הדברים. לכלי תקשורת כזה יש מקום חשוב ומשפיע ועדיין זה כלי תקשורת של נישה.

אחרים יטענו שתפקידה של התקשורת להציג את האמת האובייקטיבית, אך מאחר ואובייקטיביות היא סובייקטיבית, כדי להגיע לכך יש להציג מגוון קולות גדול ככל האפשר כדי לאפשר לצופה/ קורא לבחור.

סביר להניח שיותר מסיבות כלכליות ופחות מסיבות אידאולוגיות, בחרו ברשת ובחדשות 13 ללכת על האופציה השנייה - זאת שמזכירה כל כך את המתחרים בחדשות 12, אבל לעיתים ללא החן של המתחרים. הרצון "לגוון", לדבר למיינסטרים ומהר, לא השאיר זמן 'לגדל את עמית סגל הבא' ולכן חיפשו פתרונות אינסטנט כמו ארז תדמור במהדורות.

הצורך לנסות לתת תשובה לאופירה וברקו הוליד (בהנהלת רשת) את התכנית רני ושרון שהכשירה בהמשך את חזרתו של שרון גל לחברת החדשות שעל שורותיה נמנה בעבר. המהלכים הללו לא היו פוליטיים. אלה היו בחירות ניהוליות אבל התוצאות שלה הן בעקיפין פוליטיות.

יש הטוענים שהאפשרות להטות את חדשות 13 החלה בפיטורי המנכ"ל הקודם גולן יוכפז, אבל גם יוכפז לא פוטר מתפקידו מטעמים פוליטיים בהגדרה. היעדר הסבלנות והאמון של בעלי המניות ביכולתו להשתנות, לצד חוסר כימיה שבאה בין היתר כתוצאה מהדומיננטיות שלו, הם שגרמו לפיטוריו, ולא ידיים נעלמות שנשלחו מבלפור.

יותר מזה - סביר להניח שגם יוכפז אם היה ניתן לו הזמן, היה משנה את חברת החדשות ומתאים אותה בדרכו לבמה החדשה, אם כי לא בטוח שהיא הייתה כוללת אורחים כמו ארז תדמור, ופיטורים המוניים.

הטעויות שעשתה ההנהלה לא הועילו

ההאשמות הקשות של בכר נתקלו בשתיקה כמעט רועמת של רוב העיתונאים, אם כי היה חלק קטן (בעיקר כאלה הנחשבים למקורבים לטוויטו) שהגן עליו בגלוי. אבל במקרה הזה השתיקה איננה הסכמה אלא בעיקר בבחינת "לא תופסים אדם בצערו".

לרבים מהעובדים יש בטן מלאה על ההנהלה בגלל האופן שבו התקיים הליך הפיטורים, שכלל ההתעלמות וחוסר יחס למפוטרים, ובכל זאת למרות הרגשות הקשים רובם זוכרים שטוויטו גדל בחדשות 10, ערך בעצמו מהדורות, ומאמינים שלמרות הקפיצה הזמנית שלו לעולם העסקי הוא נשאר עיתונאי ישר.

ובכל זאת הבחירה של ההנהלה במישפטיזציה, וההתעקשות לנהל את הדיון על הפיטורים מול העובדים ומול התקשורת באמצעות עורכי דין גבתה מחיר יקר - גם בדרך שבה העובדים המפוטרים והנשארים הגיבו, וגם באופן שהפיטורים נתפשו תקשורתית - בין היתר בהצלחה להדביק להם מניעים פוליטיים.

כך למשל, מול ההאשמות הקשות על פוליטיזציה שהטיח בהנהלה ניר בכר שנדונו עד מהרה במספר אמצעי תקשורת, בחרו להציב כמרואיין את עורך הדין אריאל שמר שייצג את רשת במהלך.

ברור שתוכנית ההתייעלות והפיטורים שבעטיים פוטר בכר התאפשרו בין היתר תודות להסכמים עם הוועד, והסכמים כאלה מטבעם דורשים כסת"ח משפטי . גם סביר שהמינוח "עובד בתפקוד נמוך" שהופיע במכתבי הפיטורים הוא כסת"ח מסוג זה. אולם מינוח כזה - בעיקר כשהמוענים הם עובדים כמו ברק רביד או ניר בכר שאין חולק על כך שתפקודם היה גבוה - פוצעים את הלב של מי שקיבל אותם, ומעצימים את התחושה לפיה הפיטורים נבעו ממניעים פוליטיים. כי הרי ברור שרביד הוא הרבה דברים - עובד בתפקוד נמוך זה לא אחד מהם.

בעיות כן, אבל פוליטיקה לא הייתה שם

בחדשות 13 לא עלה איש לסתור את הטענה שהתפרסמה באתר העין השביעית לפיה בכר ואבי עמית הוכנסו לרשימת המפוטרים רק לאחר שהתברר כי הם צפויים לשדר תחקיר על מטוס ראש הממשלה, ונרמז ברמז עבה כמו פיל כאילו דוברת ראש הממשלה שיר כהן היא העומדת מאחורי ההחלטה להכניס את שמות השניים.

אולם האמת היא כי שמותיהם של השניים היו ברשימה המקורית שהועברה לוועד העובדים כבר בשלבים הראשונים של הדיונים על השמות, והרבה לפני שבמשרדו של נתניהו ידעו משהו על הכוונה לשדר את הכתבה.

ההחלטה לפטר אותם לא נבעה משיקול פרסונלי אלא מהחלטה אסטרטגית - לצמצם את המגזינים ולפטר את האנשים שמועסקים בהם כדי להציל כמה שיותר עובדים מתוך המהדורות היומיות.

כמו הרבה מהלכים שנעשו בחדשות 13 אפשר להתווכח מקצועית על ההחלטה להחליש את המגזינים - אבל פוליטיקה לא הייתה שם. במהלך פיטורים נרחב שכזה קשה לשמור עד הסוף את שמות המפוטרים, ולכן בשבועיים שלפני השימועים דלפו החוצה חלק מהשמות, אולם לא כולם. שמותיהם של עמית ובכר לא דלפו, ואפשר להניח שהם היו רגועים יותר.

יותר מזה - בגלל האפשרות של פרישה מרצון וסיבות נוספות עד הרגע האחרון ממש רשימת המפוטרים לא הייתה סגורה לגמרי, ושמות נכנסו ויצאו בה תוך ניסיונות למצוא פתרונות לכמה שיותר אנשים. בכר למשל כתב בפוסט שלו שהציעו לו לערוך תוכנית אחרת אולם בהפחתת שכר משמעותית. בשורה התחתונה, שמותיהם של עמית ובכר לא דלפו החוצה עד הרגע האחרון ובעיתוי שבו התברר שהם אכן ברשימה קל היה לקשור את זה לתחקיר המטוס.

אחד הטיעונים המרכזיים למי שמנופף בשיקולים פוליטיים היא ההחלטה להיפרד מהכתב הפוליטי ברק רביד, שנדמה כי אין חולק שהוא עיתונאי מצוין. צמרת הפרשנים של הערוץ בהם רביב דרוקר, נדב אייל, ברוך קרא, תמר איש שלום, ומתן חודורוב היו מעורבים באופן אישי במאמץ להשאיר אותו, לרבות ניסיונות לייצר מקורות מימון אופציונליים שיאפשרו את השארתו. בצדק או שלא, הישארותו נתפסה בעיני העיתונאים הבכירים כאסטרטגית ולא רק פרסונלית, כזאת המשליכה על תדמית החברה ביום שאחרי תוכנית ההתייעלות.

יש להניח כי אחרי השבוע הזה שבו רעמו התותחים בחדשות 13 ישקע האבק, ומי שנשאר אחרי המלחמה - המפקדים והחיילים - יצטרך לחבוש את הפצעים, ללמוד לחיות עם הצלקות, לנשום לרגע, ולצאת למלחמה החדשה על המקום שלהם כחברה מקוצצת בתעשיית החדשות . נשלמה מערכה. לבינתיים.