מסכות הקורונה מקטבות את אמריקה ומלחמתו של טראמפ ב"אספסוף האלים"

מושכים ומושכים ומושכים. כמה זמן יידרש לארה"ב לפני שהרקמה החברתית תיקרע? שלושה חודשים וחצי לפני הבחירות לנשיאות, על רקע עלייה מתמדת במספר נדבקי הקורונה, על רקע מתח גזעי וחברתי, עם אבטלה של 11%, ארה"ב אינה מצליחה למצוא מכנים משותפים. קיטוב הוא היעד העיקרי של הנשיא, וכנראה גם היעד העיקרי של הקיצוניים ברחובות.

מדוע הנשיא רוצה קיטוב? אין צורך אלא לקרוא את הסקרים. כמובן, הניסיון מלמד אותנו להתייחס אל סקרים בזהירות. אבל בסקר אחר סקר, בינו לג'ו ביידן נפער הפרש הסמוך ל-10% או גדול ממנו. יתר על כן, לביידן יש עכשיו יתרון קטן או גדול במדינות הקריטיות, שהעיתונות מכנה "מדינות שדה המערכה". חלק מן הסקרים אפילו מעבירים אל טור המתנדנדות מדינות שבהן טראמפ נחל ניצחונות מסיביים ב-2016; בהן מדינות ששכחו איך מצביעים בעד מועמד דמוקרטי לנשיאות (טקסס, אריזונה, אוהיו).

אין שום דבר סופי בסקרים הנערכים באמצע הקיץ שלפני סתיו הבחירות. בשלב הזה של מערכת הבחירות ב-1988, מייקל דוקאקיס הוביל בהפרש של 12% על ג'ורג' בוש האב. הוא הובס בהפרש של 7%. שטות תהיה להניח שהניצחון מונח בכיסו של ג'ו ביידן. אבל כיוצא בזה, שטות תהיה להניח שהסקרים אינם משקפים את מצב הרוח הנוכחי. ברור למדי שרוב האמריקאים מעניקים ציונים שליליים למנהיגותו של נשיאם.

 "פסל החירות" בלאס וגאס עוטה מסכת ענק בסוף השבוע / צילום: John Locher, Associated Press

שילהוב וקיטוב

במרוצת משבר הקורונה הנשיא נטה לוותר על הזדמנויות להיות דמות אב, ללכד ולפייס. היסטוריונים יתווכחו אם זו היתה טעות גורלית או עורמה טקטית. הכול תלוי כמובן בתוצאות הבחירות. אבל תהיה תבונת המעשה אשר תהיה, נראה בעליל שדונלד טראמפ החליט להטיל את יהבו על מטרה עיקרית אחת: את פוטנציאל התמיכה, שהנחילה לו נצחון ב-2016.

מאחר ששיעור ההצבעה בארה"ב נמוך יחסית, אמנות הניצחון אינה כרוכה בהכרח בשכנוע של מהססים או מתנגדים, אלא בשלהובם של תומכים מוצהרים, כדי שלא יסתפקו בהבעת תמיכה, אלא יטרחו להצביע.

שילהוב וקיטוב תלויים זה בזה, לפחות אצל דונלד טראמפ. הוא שוקד על הקיטוב, בשיעורים לא ברורים של הצלחה.

קליע "לא קטלני" פיצח גולגולת

לקראת סוף השבוע שעבר נודע שהנשיא שיגר סוכנים פדרליים חמושים, כדי לסכל התקפות אלימות על בניינים של הממשלה בעיר פורטלנד, במדינת אורגון, בחוף המערבי של ארה"ב. צילומי וידיאו הראו לפחות מעמד אחד, שבו הסוכנים גררו מפגין לא-אלים אל רכב ללא לוחית רישוי מבלי להזדהות ומבלי להסביר מדוע הם עוצרים אותו. הוא שוחרר מייד אחר כך, אבל המפגינים התלוננו שהוא "נחטף".

מעמד אחר שהונצח בווידיאו הראה צעיר, שנורה בראשו מקליע "לא קטלני", שירה לעומתו אחד הסוכנים הפדרלים. הקליע פיצח את גולגלתו של הצעיר, והוא נפל לקרקע שותת דם. נראה שחייו ניצלו בבית החולים.

טראמפ הזהיר במשך שבועות אחדים שהוא ישתמש בסמכותו, כדי להשיב את החוק והסדר לרחובות הערים. שתי ערים צפון-מערביות היו על הכוונת, סיאטל שבמדינת וושינגטון ופורטלנד. המשבר בסיאטל יושב לפני שכוחות פדרליים הופיעו. בפורטלנד, אלימות הרחוב התארכה יותר. היא כללה התקפות מצולמות של רדיקלים שמאליים וכנראה גם של אנרכיסטים על בניין של בית משפט פדרלי ועל בניין של שלטונות המס.

השר יוצא להתקפה

הופעת הפדרליים באה לאחר שרוב האלימות בפורטלנד שככה. ביום חמישי נחת בעיר השר לביטחון פנים (בפועל), צ'אד וולף. בהודעה רשמית הוא תקף את "המנהיגים הפוליטיים המקומיים" על "סירובם להשיב את הסדר על כנו, כדי להגן על העיר" ועל הימנעותם מלפעול נגד "פושעים אלימים בקהילותיהם". הוא תיאר את המפגינים כ"אספסוף אלים", והאשים אותם בהתקפה על "אוכפי-החוק האמיצים".

במסורת האמריקאית שרים אינם משתמשים בלשון פוליטית כה טעונה, מפני שהם נוטים לא להיות פוליטיים. כאן ברור למדי שהניסוח בא מבית היוצר של הנשיא טראמפ. הוא היה חותם על כל מלה, ולמען האמת הוא כבר חתם על מלים דומות.

התובעת הכללית של מדינת אורגון, אלן רוזנבאום, שהיא דמוקרטית, הודיעה שבדעתה לתבוע לדין את כל הרשויות הפדרליות המעורבות בפעולת השיטור. היא תאשים אותן במעצרים לא חוקיים. תביעה דומה מתכנן גם בילי ויליאמס, הפרקליט הפדרלי לאזור אורגון (לא נבחר; ממונה על ידי הנשיא).

 "נשיא החוק והסדר"

את מה שקרה בפורטלנד קצת קשה להבין מחוץ לקונטקסט פוליטי. הרושם הכמעט בלתי נמנע הוא שטראמפ רצה בעימות. הוא חוזר ומציג את עצמו כ"נשיא החוק והסדר", שמנוי וגמור אתו להתייצב נגד "השמאל הפשיסטי הקיצוני". הוא הבטיח בשבוע שעבר "לדכא" את המהומות, ואם הן יתחדשו הוא יחזור וידכא, "מפני שקל מאוד לדכא".

כמעט כל ראשי הערים הגדולות באמריקה הם דמוקרטים ליברליים (זאת אומרת שמאליים, בעגה הפוליטית המקומית). טראמפ מעמיד את ראשי הערים האלה על כוונת מסע הבחירות שלו. "הם תמיד עשו עבודה רעה", הוא אמר ביום ראשון לרשת פוקס, "עכשיו הם עושים עבודה רעה במיוחד".

הוא מייחס להם את רעות הקורונה ואת התפשטות המחאות האלימות, מאז הריגתו של ג'ורג' פלויד בידי שוטר לבן, בעיר הצפונית מיניאפוליס, כמעט לפני חודשיים. הוא מייחס לראשי הערים האלה את הכוונה "לבטל" את המשטרה. באמריקה, משטרות הן מקומיות, וכפופות בדרך כלל לראשי הערים.

"ביטול" המשטרה, או שלילת המימון ממנה, הן אמנם סיסמאות תכופות של תנועת "חיי שחורים חשובים". אבל לפי שעה, מיניאפוליס היא היחידה שבה מועצת העיר אמנם הצביעה לטובת פירוק המשטרה. זה רעיון, שהתפשטותו עשויה בהחלט להשפיע על דפוסי הצבעה, מפני שהוא מעורר התנגדות אינסטינקטיבית גם אצל אנשים שאינם חסידי הנשיא. הסקרים מראים ששני שלישים של האמריקאים מתנגדים לפירוק.

מלחמת המסכות

המלחמה נגד ראשי הערים השמאלנים התרחבה בסוף השבוע שעבר. המושל הרפובליקאי השמרני (כלומר, ימני) של מדינת ג'ורג'יה, בריאן קמפ, המקורב לנשיא, הודיע, כי יתבע לדין את ראשת העיר של אטלנטה, הגדולה בערי ג'ורג'יה, בגלל ניסיונה לכפות מסכות-פנים על כל בעלי העסקים בעיר. ראשת העיר, קיישה לאנס בוטומז, היא אישה שחורה, ושמה מוזכר פעם אחר פעם כמועמדת אפשרית של הדמוקרטים לכהונת סגן הנשיא (ההודעה תתפרסם לפני סוף החודש).

בוטומז אומרת, שהמושל משקר. היא אמנם ניסתה לחייב את תושבי העיר ואורחיה לעטות מסכות, אבל מעולם לא ניסתה להלך אימים על בעלי עסקים. כמותה נהגו 15 רשויות מקומיות במדינה, כולל הערים הגדולות ביותר, ובהן עיר מולדתו של המושל. קמפ ביטל את ההחלטה. הוא אינו מתכחש לתועלת שמסכות יכולות להביא, אבל הוא מתנגד ל"מנדט". כמו הנשיא בוושינגטון, הוא מעדיף רצון חופשי, לא כפייה.

ג'ורג'יה היתה מן הראשונות, עוד באפריל, שהחליטה למהר ולחדש את הפעילות הכלכלית, כולל מסעדות, מכוני כושר, בריכות שחייה ובתי קולנוע. מאז, מספר נדבקי הקורונה עלה בה פלאים. בג'ורג'יה יש 10.6 מיליון בני אדם, עם 3,168 מתים (נכון לבוקר יום ראשון).

בחודש האחרון, מספר הנדבקים בה גדל מ-58 אלף ל-135 אלף. מספר הנדבקים היומי אתמול עמד על 4,689. לפני חודש הוא עמד על פחות ממאה.

מסכות הפנים מוסיפות להיות סלע מחלוקת מפלגתי. מושלים רפובליקאים נוטים להתנגד לאכיפת מסכות, ומתנגשים חזיתית עם "ראשי העיר הליברליים" שעליהם דיבר טראמפ. בעיני הימין, אכיפת מסכות אינה מתיישבת עם עקרון חירותו של היחיד, המעוגנת בחוקת ארה"ב. בעיני הליברלים, ההתנגדות למסכות היא אקט של חוסר אחריות, שלא לומר טירוף.

ברור שהנשיא מסתכן. הסקרים המשקפים את חוסר הפופולריות שלו מראים, כי השיעור הגבוה ביותר של חוסר שביעות רצון ממנהיגותו הוא תוצאת האופן שבו נתפסת התנהלותו במשבר הקורונה. סקר של 'וול סטריט ג'רנל' ואן.בי.סי הראה בשבוע שעבר כי רק 37% סומכים את ידיהם על מעשי הנשיא ו-59% שוללים את התנהלותו.

זה עקב אכילס של הנשיא. פה, יותר מבכל עניין אחר, אפשר למצוא את הסימוכין הרציניים ביותר להנחה שניסיונו לחזור ולהיבחר אינו עולה יפה.

רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny