הפרקטיקה של שימוש בתמונת צילום פנים של בעל תפקיד, בתוספת טקסט מבייש היא לא חדשה. בעבר זה היה מכוון לפוליטיקאי, שר, ח"כ, ראש עיר, מקבל החלטות או בעל תפקיד שחרג מהותית מתפקידו, כמו הרב אבינר שפרסם מודל צניעות לילדה בת 12.
לפני מספר שנים, חל שינוי. זה התחיל מלורי שם טוב וחבורת הבלוגרים, שעשו אאוטינג פוטוגני לעובדים סוציאליים, לשופטים ולעורכי דין על גבול בריונות רשת, ולעיתים אף מעבר לכך. זה המשיך עם שיימינג לשופטים על אמירות שוביניסטיות או חסרות חמלה, לקורבנות תקיפה מינית. לקונספט היה שימוש באינטרנט וברשתות החברתיות, כדי "להאניש דיגיטלית" דמויות שלא נמצאות במרחב הדיגיטלי והעברת מסר שמה שמקובל בזירות אחרות: משפט, ישיבה, ועדת כנסת, מועצת העיר וכו', אינו בהכרח מקובל בקרב הציבור הרחב.
קפיצת מדרגה כפולה
השיימינג נגד הפצ"ר, תת אלוף דאז שרון אפק, במסגרת המאבק הציבורי הכושל למנוע את העמדתו לדין של אלאור אזריה, החייל היורה מחברון, היה קפיצת מדרגה, משום שהוא כוון לדרג של מבצעי מדיניות, לדרג של פקידים אשר מבצעים את תפקידם במסגרת המדיניות שנקבעה. להבדיל מהפרסומים נגד עובדים סוציאלים, שהיוו בריונות רשת ושנועדו להשתיק, לפגוע, להרתיע ולהכפיש אותם, במקרה של שרון אפק ושל מפקדיו של אזריה, הטענות - קשות ככל שיהיו - היו בתחום חופש הביטוי, בתחום הלגיטימי, והן היוו אתגר שאיתו צה"ל התקשה להתמודד.
בסוף השבוע הזה נפל דבר, ונרשמה קפיצת מדרגה נוספת. אפשר לומר שמדובר בקפיצת מדרגה כפולה. המבויש שתמונת פניו התנוססה על פני פוסט היה פקיד, אמנם בדרגה בכירה של ראש אגף תקציבים באוצר, אבל עדיין פקיד ואילו המבייש היה חבר כנסת. כפל המדרגות הוא משום שאת הפוסט של הח"כ הטרי והזוטר שלמה קרעי, שיתף לא אחר מראש הממשלה בנימין נתניהו.
ביקורת צריכה וחייבת להיות כל הזמן. אף אחד לא חסין ממנה. לא ראש הממשלה, לא שריו, חברי הכנסת, ולא דרג הפקידות. לגיטימי לשאול את השאלה מי מקבל את ההחלטות, לגיטימי להציף את הדיון האם תפקיד אגף תקציבים הוא לשמור על התקציב או לאפשר את העברת תקציבים - ואגב, כך בדיוק ראוי לשאול מה היה אומר בנושא נתניהו מודל 2003.
אבל יש גבול שמוטב היה אם לא היה נחצה. אין סימטריה בין אדם שעומד לבחירת הציבור, שמותר לו לדבר עם הציבור, שיש לו שני דוברים ודף פייסבוק יח"צני, לבין פקיד. לא מדובר כאן על השאלה האם השיימינג הוא מוצדק או לא, אלא על היכולת של הצד המבוייש להתגונן. אם אין לו את האפשרות להתגונן והשיימינג נועד להלך אימים עליו ועל מקביליו - זה כבר לא שיימינג, זאת בריונות רשת.
ההבדל בין טרנר למרידור
כפי שצריך להיות מקובל במקרים מסוג זה, הממונה על שאול מרידור, מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר, התגייסה להגנתו. והנה, לא רק שהיא לא קיבלה גיבוי מהשר הממונה, היא קיבלה ממנו ביקורת פומבית. אגב, לעומת מרידור, היא מינוי אישי ונמצאת בתפקיד ובעמדה שמאפשרת זאת.
ועדיין, למרות נקודת המוצא הבעייתית, גם ביוש הפקיד הבכיר לא התגלה כתרופת פלא. רבות מהתגובות לח"כ קרעי ולנתניהו עצמו דווקא תומכות במרידור ורואות בפוסט עוד ניסיון ספין, שנועד לכסות על כישלון ניהול משבר הקורונה. אם הגענו למצב שהציבור לא מתיישר באופן אוטומטי עם מי שטוען נגד נערי האוצר, משהו קורה כאן ואלו לא חדשות טובות עבור הממשלה והעומד בראשה.
אסף שמואלי הוא מומחה לשיימינג ומשברי רשת, ובעל הבלוג "המשבריסט"
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.