העולם מתרגל לחיות לצד הקורונה: כיצד מדינות מאזנות בין שמירה על חיי אדם לבין הכלכלה

בזמן שהעולם מקל את הסגרים נגד מגפת הקורונה, התוצאות הראשוניות נעות בין הצלחה שברירית למשבר קשה יותר.

בשלב זה, חלק גדול ממדינות מזרח אסיה ואירופה הצליחו לדכא את הגל הראשון של המגפה, והן נאבקות לשמור על שיעור הידבקויות נמוך שאפשר לחיות איתו. במקביל, בארה"ב, אמריקה הלטינית והודו, בין היתר, ההידבקויות עדיין מתרחבות מאוד.

עכשיו, כאשר ברור שהאנושות תצטרך לחיות לצד הקורונה עוד פרק זמן לא מוגדר, המדינות נאלצות לבחור בין הכאב הכלכלי שחידוש ההגבלות על חיי היומיום גוזר על הכלכלות והאזרחים, לבין קבלת המחיר האנושי של הידבקות המונית, מחלות ומוות.

מטרת הסגרים: הרווחת זמן להתארגנות

הניסיון המגוון של פתיחת הפעילות מחדש מצביע על הלקחים העיקריים שנלמדו עד כה מהמלחמה בנגיף. אפידמיולוגים ומדענים שחקרו באינטנסיביות את המגפה מאז שהתפרצה מצביעים על כמה לקחים. קודם כל, הם מציינים שאין ספק כי הדרך הטובה יותר לבלום את ההתפשטות המגפה והתמודדות עמה היא באמצעות סגרים קפדניים. לדבריהם, אלה בלמו את ההתפרצויות בטור הנדסי.

הלקח השני הוא שמדינות שהטילו סגר מהיר סבלו מתמותה פחותה ביחס למדינות שהגיבו באיחור.

הלקח השלישי הוא העיתוי המהותי - לא רק בתזמון המהיר של הטלת הסגרים, אלא גם בהסרתם. החוקרים קובעים כי ההידבקויות מאיצות במדינות שנפתחו לפני שהתגברו על הגל הראשון. מעל הכל, מציינים המדענים לטובה את המדינות שניצלו את שבועות הסגר כדי לפתח דרכים פחות דרסטיות ויותר חכמות להילחם בנגיף.

"סגרים עובדים, במובן של אמצעי ריחוק חברתי קיצוניים להפסקת ההעברה, אבל הם רק טקטיקה לטווח קצר. מה שאתה עושה הוא להרוויח זמן", אומר ג'ון לסלר, אפידמיולוג בבית הספר לבריאות ציבורית באוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור. "כשאתה פותח מחדש את הכלכלה, צריכה להיות לך אסטרטגיה לעשות את זה".

רוב מומחי בריאות הציבור מסכימים שהאסטרטגיה צריכה להיראות כך: הגדלת מערך הבדיקות, מעקב אחר נשאי הנגיף ובידודם, ומציאת שביל הזהב לריחוק חברתי בחיי היומיום שמקטין את הסיכון להידבקות אך מאפשר לכלכלה לנשום. כמעט כל הממשלות מדברות במונחים הללו, אך כמה מדינות רשמו התקדמות ניכרת, ואילו אחרות, כולל ארה"ב, מתקשות לתאם את מאמציהן.

 מדינות שבהן מספר הנדבקים בעלייה

מי שלא התארגן, בזבז את הזמן

"הרבה ממה שרואים בעקומות ההידבקות משקף כמה המדינות ניצלו היטב את הזמן של הסגרים שלהן", אומר סולומון הסיאנג, מנהל מעבדת המדיניות העולמית באוניברסיטת קליפורניה, ברקלי. דוגמה לכך הן מדינות באירופה שדיכאו את הגל הראשון ונפתחו מחדש - עד כה עם עלייה מוגבלת בהידבקויות. "הן ניצלו את הזמן כדי להקים מערכות לבדיקות ואיתור מגעים שיכולות לשאת בנטל אחרי הסגרים. בארה"ב זה לא נעשה. בזבזנו כאן את הזמן".

איטליה, המדינה הראשונה מחוץ לאסיה שנפגעה קשות מהנגיף, הגיבה באיחור וסבלה מההתפרצות הקטלנית ביותר בעולם עד שארה"ב נטלה ממנה את התואר המפוקפק של הבכורה. אבל מאז שאיטליה נפתחה מחדש בחודש מאי, ההידבקויות המשיכו לרדת לכ־200 ביום כעת. רבים מהמקרים הללו הם ללא תסמינים, ונחשפו בבדיקות דם רחבות היקף - יכולות בדיקה שלא היו לאיטליה לפני כן.

איטליה ממשיכה לחשוש מהסכנה של קפיצה חוזרת במספר המקרים אם האנשים יחושו יותר מדי בנוח, או שיותר מדי מקרים לא יגיעו למערכות הבדיקה והמעקב החדשות שלה. כמה מדינות באירופה מתמודדות עם כיסים של הידבקויות חדשות מאז שהן נפתחו מחדש, כולל גרמניה, ספרד ופולין, אך המספרים נשארו נמוכים בהרבה ביחס למרץ ולאפריל.

התאוששות התחבורה מזמנת סכנות חדשות

שמירה על רמה נמוכה של הידבקויות חדשות היא עבודה קשה בכל מקום. אפילו מדינות במזרח אסיה שזכו לשבחים על יכולות המאבק החזקות שלהן בנגיף, כמו דרום קוריאה וסינגפור, מתמודדות עכשיו מחדש עם כיסי הידבקות חדשים. גם ישראל, שדיכאה את הגל הראשון בסגר מהיר, הראתה עד כמה ההתקדמות יכולה להתנדף במהירות: עלייה פתאומית בהידבקויות הניעה את הממשלה להפוך חלקית את ההחלטה על פתיחה מחדש של הכלכלה.

ההתאוששות האיטית של התחבורה הבינלאומית היא אתגר נוסף למדינות ששמרו על שיעור הידבקות נמוכים בבית. יוון נסגרה במהירות אחרי גילוי המקרה הראשון, בתגובה טיפוסית של מדינה שחוששת שאין לה את שירותי הבריאות שנחוצים להתמודדות עם התפרצות גדולה. כעת, יוון מאתרת הידבקויות של תיירים, ומנסה לאזן בין סיכוני הבריאות והתלות שלה בהכנסות התיירות.

רק אופציות מכאיבות נשארו למדינות עם גאות במקרי הקורונה, שהיו כבר בסגרים מכאיבים מבחינה כלכלית. סגירת הכלכלה בפעם שנייה עלולה לבחון את הסולידריות החברתית והיתרות הפיננסיות עד לנקודת שבירה. מדינות מתפתחות שאין להן מערכות רווחה חברתית כמו במדינות אירופה כבר מתקשות לתמוך בעובדים המושבתים מהסגר הראשון.

ממדינות עניות כמו הודו עד עשירות כמו ארה"ב, הלחץ הכלכלי על משקי הבית היה אחד הגורמים העיקריים שהוביל את הרשויות להסיר הגבלות למרות שיעור ההידבקות הגבוה עדיין.

"האסטרטגיה הטובה ביותר למדיניות עניות יחסית היא לוודא שהאוכלוסייה נזהרת, עוטה מסכות ושומרת על ריחוק חברתי, כדי להרוויח זמן להגביר את המעקב, הבדיקות ויכולות איתור המגעים", אומר סוונפיל מישרה, חוקר בריאות ציבור באימפיריאל קולג' בלונדון.

מישרה היה ממחברי אחד המאמרים הראשונים שנבדקו על ידי עמיתים על השפעת הסגרים על שיעורי ההידבקות, בהתבסס על נתוני תמותה מקורונה ב־11 מדינות באירופה. המחקר מצא שהסגרים הקטינו מאוד את מקרי המחלה והצילו כ־3.1 מליון בני אדם ממוות בהשוואה לתרחיש של התפרצות אקספוננציאלית (חסרת בקרה) ביבשת.

האתגר: עמידות מול אויב לא נראה

הצוות של בסיאנג בברקלי פרסם מחקר גדול נוסף שנבחן על ידי חוקרים אחרים על הסגרים, בעזרת שיטות אקונומטריות להערכת ההשלכה על ההידבקויות של מדיניות ריחוק חברתי ספציפית בארה"ב ובכמה מדינות באירופה ובאסיה. המחקר מצא שההידבקויות הוכפלו בערך כל יומיים, קצב מהיר שנבלם על ידי מדיניות הגבלות דרקוניות ושיתוף הפעולה של האוכלוסייה.

הבעיה כעת היא איך לשמור על פעולה מתואמת כזו של הרשויות והאוכלוסייה, אומר הסיאנג. "זהו אתגר של עמידות מול אויב בלתי נראה".

מאמר עדכני שלישי, עם סקר נתונים מ־84 מדינות של חוקרים מבית הספר לניהול סלואון ב־MIT, טוען שהמוטיבציה של אוכלוסיות לשמירה על ריחוק חברתי היא המפתח לשלב הבא - וכי החלק הגרוע ביותר של המגפה עדיין מחכה לנו בחורף הבא. הגל השני, מזהיר המחקר של MIT, עלול להתרכז בכמה מדינות גדולות כולל הודו וארה"ב.

"התחזית למגפה נשארת קודרת, כאשר רוב המדינות נכנסות למצב יציב של מקרים ותמותה, שהם אמנם נמוכים מהשיא, אך עדיין רבים במידה מטרידה", מזהיר המחקר הזה.