אם אל על והמדינה לא יתעשתו, הצרכנים ישלמו את המחיר הכבד

משרד האוצר השיב בשלילה לבקשת אל על למשוך מזומנים מעודפים שהצטברו בקופות העובדים בסך של 230 מיליון שקל. אל על  הדגישו כי משיכת הכספים הללו, הם בבחינת קרש הצלה בפני קריסה של החברה ועל כן הנחיצות היא מיידית.

האוצר לא התרשם גם מטבלה שצירפו יו"ר אל על אלי דפס ומנכ"ל אל על גונן אוסישקין לפנייה ובה פירוט על נדיבות הממשלות האחרות שנרתמו להציל את חברות התעופה שפועלות במדינתן, רובן, כמו אל על הן חברות פרטיות.

במענה לאל על השיב האוצר כי היא תקבל היתר למשוך 10 מיליון דולר מקופת הפיצויים, כלומר כ-35 מיליון שקל, פחות מ-15% ממה שאל על ביקשה למשוך. עוד ניאות האוצר לתת לאל על מקדמה על אבטחת הטיסות של חודש אוגוסט בסך של 5 מיליון דולר, גם כאשר באוגוסט לא צפויות להתקיים טיסות נוסעים של החברות הישראליות. סכום דומה תקבל אל על גם בחודשים ספטמבר ואוקטובר.

אפשר להגיד בביטחון שמדובר בכסף קטן שלא יאפשר לאל על להחזיק את ראשה מעל המים בלי לקבל הזרמת הון מיידית, דרך הלוואה או מכירה או גיוס הון בהנפקת מניות שהמדינה מתחייבת לרכוש (ובכך לבצע הלאמה דה פקטו). ובזווית הנוסעים מדובר בסכומים שלא יאפשרו לאל על להחזיר להם את מאות מיליוני הדולרים על טיסות שלא התקיימו בחודשים האחרונים.

האוצר הציג במענה לחברה עם דרישה מאתגרת למדי שלא נשמעה עד כה: קודם הנפקה של מניות בהיקף של 150 מיליון דולר ואז אישור לערבות המדינה להלוואה של 250 מיליון דולר. את ההנפקה מצפה האוצר שאל על תבצע עד ל-30 באוגוסט. הרבה יותר מוקדם מהתוכנית של אל על לצאת להנפקה על סמך דוחות הרבעון השני (שצפוי להיות חלש לנוכח המצב) וכאמור עד אז לא תקבל החברה את ההלוואה שהיא ממתינה לה.

ומי ישלם את המחיר? הצרכנים כמובן. ככל שקופתה של אל על נשארת בלי מזומנים, הסכום האסטרונומי שהיא חייבת לנוסעים יישאר כהבטחה בלי כיסוי. אל על כבר חייבת כ-350 מיליון דולר על טיסות שבוטלו מאז חודש מרץ, ככל שהיא מאריכה את השהיית הטיסות הסכום הזה הולך וגדל, וכרגע מדובר על ביטולי הטיסות עד לסוף אוגוסט. שלא לדבר על החזר כספי אל על גם לא מספקת מענה שירותי לנוסעים המיואשים. להוציא הודעות אוטומטיות, בהעדר שיח שירותי בסיסי, אל על לוקחת את הנוסעים שהיא תצטרך מאוד לצורך התאוששותה, כמובנים מאליהם, וחבל שכך.

חוק התעופה שונה רק לאחרונה בחסות משבר הקורונה. מצד אחד לטובת הנוסעים הוא עדיין מחייב את חברות התעופה להחזיר את התמורה ששילמו על טיסות שבוטלו, מצד שני לטובת החברות החוק נתן גרייס של עוד 30 ימים מאז נכנס לתוקף עבור ההחזר, 30 הימים האלה יסתיימו ב-15 באוגוסט. למעשה מהמועד הזה, כל חברה שלא תשיב כסף לנוסעים תפר את החוק מולם - החוק תקף לחברות הישראליות ולחברות הזרות, כולל אלה שאין להן נציגות בישראל.

החוק במתכונתו החדשה יאפשר לחברות התעופה להציע לנוסעים לקבל שובר במקום החזר כספי. כדי שזה יקרה החברות יצטרכו להציע תמריץ משמעותי, ישראייר למשל מציעה תוספת של 25% למי שישאיר את כספו אצלה ועדיין רוב הנוסעים מעדיפים החזר כספי. ספק אם אל על תהיה מסוגלת להציע תמריץ משמעותי כזה, וספק אם הנוסעים יתנו בה אמון ויסכימו להשאיר את כספם ברשותה. בתחשיב של אל על היא מצפה שיותר ממחצית הסכום שהיא חייבת יישאר בקופתה, לכך משל על ידי נוסעים עסקיים שמחכים לטוס אחרי ההפסקה הארוכה או על ידי נוסעים נאמנים שטסים תדיר - עם אי השירות שהם מקבלים לאורך כל תקופת המשבר מאל על, מדובר בחזון מנותק מהמציאות במידה רבה.

כל עוד שעון החול של אל על אוזל ולטענתה היא מצויה בסכנת קריסה, הנוסעים יכולים לשכוח מכספם. אם אל על תגיע לפירוק, הנוסעים יצטרפו לרשימת הנושים ויהיו בעמדה נחותה אל מול הנושים המובטחים, הספקים והעובדים. ולכן גם מבחינת הנוסעים רצוי שלאל על יוזרם כסף באופן מידי. גם מבחינת אל על, ומכאן נשואות עיניה לאוצר אליו היא פנתה בתחינה.

אלא שמערכת היחסים של אל על עם משרד האוצר מושתתת על אי אמון. מצד המדינה, היא מפקפקת ביכולתה של אל על לעמוד בהחזרים להלוואה כשברקע באוצר סבורים שהדרישות שהועמדו לאל על להתייעלות והחמרת המדיניות מולה נובעים מכך שמדובר בכספי ציבור וכי החברה מנגד לא ממש מתאמצת לסייע לעצמה. הלך הרוח הוא שאל על מנסה להתחמק מהנפקה כשהיא עצמה לא ממהרת להיענות למשקיע שמוכן לשלם לה במזומן 75 מיליון דולר ולקבל את השליטה ב-45% מהחברה. הצעת הרוכש הועברה לדירקטוריון החברה ותוקפה עד לסוף חודש אוגוסט. המשקיע, אלי רוזנברג מעדיף לרכוש את החברה מידי בעלי השליטה עוד לפני הנפקה ואולי אף לבטל אותה ולחזור למתווה הסיוע שכלל הלוואה של 400 מיליון דולר בערבות מדינה בשיעור 82.5%. המשקיע הפוטנציאלי, בנו של איש העסקים היהודי אמריקאי קני רוזנברג, עדיין לא קיבל היתר מרשות החברות להתקדם עם הצעתו - תנאי הכרחי לביצוע העסקה בשעה שהמדינה מחזיקה במניית זהב באל על. תשובת הרשות לבקשתו להיתר (ולמנות את הראל לוקר, יו"ר תעשייה אווירית כנאמן) צפויה להתקבל בימים הקרובים.

ובינתיים כל עוד הזמן עובר, מי שמשמשים כמלווים העיקריים של אל על הם הנוסעים, אלו שאפילו לא זוכים למענה אנושי בשירות הלקוחות של החברה. הנוסעים הלוו לאל על סכום עתק על 350 מיליון דולר ששילמו על טיסות שלא התבצעו, ומדובר בהלוואה בתנאים חלומיים, כזו שבינתיים אפילו לא מחזירים. הכסף הזה כבר מזמן הפך לבן ערובה. באל על מתעקשים כי החזר לנוסעים יתבצע ברגע שתינתן הלוואה וכי יש תוכנית סדורה לכך. הלוואה, כבר אמרנו מתעכבת וכרגע היא לא תינתן עד שתהיה הנפקה - המשמעות היא שהנוסעים יצטרכו לחכות, הם כבר ממילא נפלו בין הכיסאות.

האם אל על מסוגלת לעמוד בלוח זמנים של הנפקה תוך חמישה שבועות? האם אל על מסוגלת להתקיים בלי שיוזרם לה כסף מידי דרך הלוואה למרות שהחברה לא מפעילה טיסות ובשעה שהמדינה משלמת את החל"ת ל-95% מעובדיה? כל עוד הסיוע לאל על מתעכב מנימוקים כאלה ואחרים המצב הוא שהמדינה לא מאפשרת לאל על ליישם את עקרונות החוק שהיא עצמה חוקקה, חוק שאמור להגן על הנוסעים שכרגיל משלמים את המחיר.