מעונות היום לגיל הרך: כדאי שהממשלה תזכור שלילדים אין כפתור כיבוי

סגירתם המוחלטת של המסגרות לגיל הרך עוד ב-15 מרץ ופתיחתן ההדרגתית והחלקית לאחר מכן, חזרה והבהירה מעל לכל ספק את חיוניותן לילדים, להורים ולמשק בכלל. בימים האחרונים מערכת החינוך נמצאת שוב בעין הסערה ולא בכדי. ההצהרות על הכוונות לסגירת מסגרות החינוך, כשלא ברור עדיין איך ומתי תסגרנה והאם ומתי תפתחנה וללא הנחיות והערכות מותאמת, מעוררות חשש שחשיבותן של המסגרות הללו לא הופנמה בקרב מקבלי ההחלטות. לסגור, לפתוח, להפעיל במסגרת קפסולות - כל אלו שאלות קריטיות עבור רבים והן עדיין נותרו פתוחות. שאלות אלה הן עניין של חיים, שזועקות למדיניות ממשלתית מחויבת ולהפניית תקציב.

במרבית הפרסומים הרשמיים הרבים בנושא לא מוזכרים המעונות לגיל הרך. המסגרות שתומכות בהתפתחותם של ילדים, בתקופה קריטית עבורם, שמאפשרות להוריהם לצאת לעבודה ומשפיעות בכך גם על צמצום עוני ופערים חברתיים וכלכליים. ואין בכך הפתעה. כבר שנים רבות שהחינוך לגיל הרך הוא האחרון לקבל והראשון להיחבט. מדגים זאת הנתון המדהים הבא: בישראל, גם טרום ימי הקורונה, מממנת המדינה רק 15% מהוצאות על חינוך ילדים עד גיל 3, לעומת ממוצע של 72% במדינות המפותחות, זה בשגרה. וגם כעת, בימי חירום אלה, המעונות הם יעד ל"הפגנת תקיפות" במאבקה בנגיף, אך ללא התקציב הנדרש וללא מדיניות מותאמת.

כבר עם בוא הגל הראשון נקטה הממשלה במדיניות תזזיתית של מגבלות ותקנות משתנות חדשות לבקרים, שהכבידה על הילדים, על ההורים ועל הצוותים החינוכיים, וגם עלינו - הארגונים המפעילים. תקנות החירום העלו את עלותו של כל ילד במעון בעשרות אחוזים, אך מבלי שהמדינה תתקצב את התוספת הזאת באופן מתאים.

בארגוני מעונות היום הצטבר ידע רב לגבי הפעלתם במצבי שגרה, בחירום ובחודשים האחרונים גם ב"שגרת קורונה". כאשר הצורך הוא לפעילות בקבוצות קטנות וקבועות ועם צוות קבוע למניעת הדבקה, נדרש היצע גדול יותר של כוח אדם מיומן. במקרים של חזרה חלקית נדרשים קריטריונים, שיקבעו על ידי המדינה, לקבלת הילדים. זאת, תוך דגש גם על יצירת מענה קבוע להורים במקצועות חיוניים, שמקומם נפקד בסדר הקדימויות בגל החזרה האחרון. נדרשים נהלים בנושאים פדגוגיים - התפתחותיים, מיגון ותברואה. שאלות כמו איך תתבצע הסתגלותם של תינוקות שבספטמבר הקרוב יכנסו לראשונה למסגרת, איך יתבצעו ההדרכה והפיקוח במצב של הגבלה על כניסה למעון, האם ואיך תתקיימנה פעילויות העשרה, המצריכות כניסה של אנשי מקצוע נוספים, ועוד כהנה וכהנה. ומעל לכל - איך תפתח שנת הלימודים ללא עובדות, בענף שסובל ממחסור רב שנים בכוח אדם בשל תנאי העסקה מאתגרים במיוחד. והיום מתווספת הקורונה שמונעת מחלקן לשוב למעונות משיקולים בריאותיים.

ובאשר לשאלת ההמשכיות - איזו רשת ביטחון כלכלית תינתן לארגוני ורשתות החינוך ולמסגרות הפרטיות, שתאפשר להם להמשיך ולקיים את פעילותם החיונית.

התנהלות נכונה לא יכולה להסתכם בסגירת ופתיחת מוסדות , במיוחד באקלים חם תרתי משמע, שבו הסבלנות הציבורית נוגעת בקצה, ושאת הנזקים ההתפתחותיים והכלכליים ישלמו בעוד עשרות שנים הפעוטות נטולי היציבות של היום. לילדים אין כפתור כיבוי, ובהקפאה ללא הערכות מתוכננת ניתן למחוק הישגים של חודשים ואף שנים.

התנהלות מערכתית אחראית חייבת להתייחס אל הקורונה כאל מציאות חיינו החדשה , שבה עלינו ללמוד לתפקד ולבנות שיגרה מותאמת מצב. לפתחה של הממשלה החובה להתמודד עם אתגרי שגרת הקורונה במסגרות לגיל הרך, שדומה שתיכפה עלינו בעצימות עולה ויורדת, לפחות בשנה הקרובה. 

הכותבת היא מנהלת האגף לגיל הרך בויצו