שיימינג בבית הדין הרבני גם לאישה

סרבנות גט מקושרת בדרך כלל לגברים, לאור החשיפה הרבה לה זוכה מצוקת הנשים העגונות בתקשורת. הציבור פחות מודע לתופעה של גברים עגונים, שאינם יכולים להמשיך בחייהם, לאור סירוב נשותיהם להשלים את הליכי הגירושין. קיימות שתי סיבות עיקריות לחוסר הסימטריה בין נשים לגברים בנושא זה. הראשונה היא שגברים עגונים אמנם מנועים מלהינשא, אולם בניגוד לנשים, הם יכולים להביא לעולם ילדים עם אישה אחרת, מבלי שהללו יחשבו לממזרים. אישה עגונה לעומת זאת צריכה לבחור בין שתי אפשרויות אומללות, להמתין עם הולדת ילדים נוספים ולצפות בינתיים בשעון הביולוגי המתקתק באכזריות, או להוליד ילדים שיכנסו לרשימה שחורה של מנועי חיתון בישראל.

סיבה נוספת היא האפשרות של בית הדין הרבני במקרים מסוימים להרשות לגבר העגון להפקיד את הגט בבית הדין הרבני, גם אם האישה מסרבת לקבלו, ובכך לשחרר את עצמו מהנישואין באורח חד צדדי. הסדר דומה אחר הוא מתן היתר לבעל להנשא לאישה נוספת, ושתי האפשרויות גם יחד אינן פתוחות לנשים. בתי הדין הרבניים מסתייגים מאד מהשימוש בפרוצדורות אלה, מאחר שהן יוצרות מצב בלתי תקין, במסגרתו האישה נותרת לכאורה נשואה לגבר, בעוד שהגבר נשוי לאישה אחרת. לאור זאת, הדרך המועדפת על בית הדין הרבני היא להפעיל סנקציות כלפי נשים סרבניות, בדומה לסנקציות המופעלות כנגד גברים מעגנים, לרבות קנסות כספיים, ושלילת זכויות הפרט.

בשנים האחרונות נוספה לארסנל הנשק של בית הדין הרבני כנגד גברים סרבני הגט, גם הסנקציה הקרויה "שיימינג". בדרך כלל הדיונים העוסקים בגירושין מתנהלים בדלתיים סגורות, ואוסרים פרסום של שמות ופרטים מזהים, אולם כאשר בית הדין הרבני נתקל בסרבני גט קשים במיוחד, אשר הסנקציות הרגילות, כמו שלילת רישיון נהיגה או איסור יציאה מהארץ, אינן מפעילות עליהם לחץ מספק, הוא רשאי לפרסם את שמם ברבים, כדי לעטות עליהם קלון, ולהפעיל עליהם לחץ ציבורי וחברתי לתת את הגט. עתירות שהוגשו בעבר לבג"ץ, כנגד סנקציית השיימינג של בית הדין הרבני, נדחו, והיא הופעלה בשנים האחרונות כנגד מספר גברים.

לאחרונה דן בית הדין הרבני האזורי ברחובות בשאלה האם ניתן להפעיל את סנקציית השיימינג גם כנגד אישה סרבנית גט. מדובר במקרה קיצוני שבו מריבה קשה פרצה בין בני הזוג כבר בליל הכלולות, ולכן נישואיהם לא מומשו מעולם. לאחר שלשה ימי נישואין שכללו רק מריבות וקטטות, בני הזוג נפרדו, והקשר היחיד שנותר בינהם הוא הליכי הגירושין. חיי הנישואין בני היומיים בלבד לא מנעו מהאישה להגיש תביעת רכוש, ולדרוש בנוסף את כתובתה, כתנאי להסכמתה להתגרש מהבעל. מאז חלפו שלש ורבע שנים, וכבר לפני שנה וחצי בית הדין הרבני כתב פסק דין, המשתרע על פני 35 עמודים, ובו הוא מסביר מדוע בני הזוג חייבים להתגרש באופן מיידי, ולהמשיך את הדיונים בנוגע לכתובה ולחלוקת הרכוש אחרי סידור הגט, אך האישה מסרבת לשתף פעולה. בית הדין הרבני קבע שהאישה ניזוקה אף היא מהעובדה שהזמן עובר, והיא נותרת נשואה על הנייר בלבד, אך היא מעדיפה להוציא לעצמה עין, ובלבד שלבעל יצאו שתי העיניים.

לאחר אין ספור מאמצים של בית הדין הרבני, לשכנע את האישה להסדיר את הגט, בטוב וברע, ומשנוכח בית הדין שאין דרך לדבר איתה בהגיון, נפסק כי בנוסף לקנסות שכבר הוטלו עליה עבור כל יום שבו היא מסרבת לקבל את הגט, נפסק לראשונה כי בית הדין יוכל לנקוט גם בשיימינג, ולפרסם את כל ההחלטות שניתנו בעניינם של הצדדים עתוך חשיפת פרטי האישה, למען ידע הציבור להוקיעה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה