הנמנום הרגולטורי בבזן פוגע בבריאות הציבור

אין אדם באזור הקריות של חיפה שאינו מכיר היטב את הצחנה שמפיצה התעשייה הפטרוכימית השוכנת באזור המפרץ. דורות שלמים חונכו לעצור את נשימתם כאשר הרכב או האוטובוס שבו הם נוסעים חולף באזור מפרץ חיפה, וראו בכאבי הראש שמחוללים הריחות הללו, ובפגיעה באיכות החיים הנגזרת מהתפשטותם באוויר, גזרת גורל.

המפעלים הפטרוכימיים, וחברת בזן (בתי הזיקוק בחיפה) בראשם, השקיעו מאמץ אדיר ומשאבים עצומים בהקטנת הנזקים הסביבתיים, וזאת בניגוד גמור להתנהלות מדינת ישראל בתקופת בעלותה רבת השנים על המפעלים, אך במבחן התוצאה הסביבתי, הציון אינו טוב מספיק.

המודעות הגוברת לאיכות הסביבה ובריאות הציבור, והשינוי בפוליטיקה המקומית של חיפה - עם בחירתה של ראשת עיר שמניפה את דגל עקירת מתקני בזן ממפרץ חיפה, הם כוחות אדירים שהפכו ככל הנראה את שעון החול של בתי הזיקוק במפרץ, והפכו את הדו-קיום של בזן עם הקהילה לבלתי אפשרי,וכזה המתקיים על זמן שאול.

הדוח שהכינה חברת הייעוץ מקינזי עבור המועצה הלאומית לכלכלה בנושא עתיד התעשייה הפטרוכימית במפרץ חיפה, שהוגש כבר ביוני 2018, חידד את סימני השאלה ביחס לעתיד בזן, למרות שלמתבונן מהצד נראה שמדובר בדוח מלא חורים המשמש כלי החלטה בעייתי בידי מקבלי ההחלטות.

החלופות שהוצגו בדוח נעו בין סגירת המפעלים והעתקתם למקומות לא עירוניים, לבין הקטנת פעילות המפעלים או אף שימור המצב הקיים. אולם הדוח לא כלל המלצה מפורשת, וכרגיל במקומותינו מעלה אבק.

שנתיים חלפו ומדינת ישראל כהרגלה בקודש גוררת רגליים בקבלת החלטות אסטרטגיות, ובינתיים בזן עצמה מתקשה לקבל החלטות השקעה חשובות הנוגעות בין השאר להתאמות לשווקים ואימוץ טכנולוגיות חדשות. העמימות האסטרטגית מייקרת את עלות גיוס ומחזור האשראי של החברה, ומקשה על שימור וגיוס הון אנושי, כשאפילו ההנהלה של החברה מתחלפת חדשות לבקרים.

אני לא מתיימר למצוא עבור המומחים נוסחת קסם שתאזן בין צורכי האנרגיה של מדינת ישראל לזכות הבסיסית של האוכלוסייה המקומית לאיכות חיים הולמת, אולם הוואקום הרגולוטורי מאיים קשות על החוסן הפיננסי של בזן, ומייצר סיטואציה בלתי אפשרית הן עבור המשקיעים והן עבור הקהילה.

הערכת שווי שברירית

המשבר הכלכלי העולמי שהביא לקרי סת מרווחי הזיקוק, לצד גידול בהיצע העולמי למוצרי החברה, הביאו את בזן להציג הפסד של 146 מיליון דולר ברבעון הראשון של 2020, במה שנראה כמו קדימון לסרט האימה של הרבעונים הקרובים.

עם חוב ברוטו של כ-1.37 מיליארד דולר, שרובו מורכב מאג"ח סחירות, ועם מניות הנסחרות בבורסה בת"א, בזן היא חברה שאמנם מצויה בשליטת החברה לישראל של עידן עופר, אך האינטרס של הציבור בה גדול יותר מזה של בעל השליטה, מאחר שהציבור מחזיק כ-51.5% ממניותיה. דירוג החוב של בזן הופחת לאחרונה ל-A מינוס, באופק דירוג שלילי, והחברה נדרשה לגמישות ביחסים פיננסיים במסגרת אשראי בנקאי שניתן לה.

הערכת השווי של בזן שנלוותה לדוחות הרבעוניים האחרונים שלה העריכה את שווי בתי הזיקוק ב-1.7 מיליארד דולר, בהשוואה לשווי בספרים של 1.4 מיליארד דולר. אולם נתון המפתח של הערכת השווי הוא מרווח הזיקוק בשנה המייצגת.

מעריכי השווי העריכו, בהתבסס על הנחות של מומחים חיצוניים, כי המרווח בשנה המייצגת יעמוד על 7 דולרים, לעומת מרווח זיקוק של חצי דולר ברבעון הראשון השנה. על מנת ללמוד על שבריריות הערכת השווי די להסתכל בהערתם של מעריכי השווי, כי ירידה של 0.5 דולרים במרווח הזיקוק בשנה המייצגת תפחית את שווי בתי הזיקוק ב-219 מיליון דולר.

מכיוון שהשנה המייצגת במודל היא 2027, ומעט מאוד ניתן להעריך ביחס למרווח הזיקוק בעוד כל כך הרבה שנים, הרי שלא מפתיע שהמשקיעים של בזן מודאגים מאוד. למרבה האבסורד ייתכן כי דווקא סגירה הפעילות של בזן, תוך תשלום פיצוי נדיב לעובדים ופיצוי הוגן של בעלי המניות, לצד פירעון חובות האג"ח, היא הפתרון המיטבי עבור כולם.

בהינתן הסיטואציה המאקרו-כלכלית והענפית אליה נקלעה החברה, חייבת מדינת ישראל, על שריה המרובים, לגבש את האסטרטגיה המדינתית הנכונה ביחס לבזן, ולדחוף בכל הכוח ליישומה. הנמנום הרגולטורי פוגע בבריאות הציבור, וגם במחזיקי ניירות הערך של החברה, שממתינים כי ממשלת ישראל תקבל החלטות אסטרטגיות ולא תגרור רגליים ותגדיל את הנזקים לכולם. 

הכותב הוא יועץ כלכלי, דירקטור וחבר ועדות השקעה בגופים מוסדיים. כותב המאמר ו/או החברה עשויים להחזיק או לסחור בני"ע המצוינים בכתוב. האמור בכתבה אינו מהווה תחליף לשיווק השקעות ו/או ייעוץ השקעות המתחשב בנתונים ובצרכים המיוחדים של כל אדם