היום מתחילים מאה הימים האחרונים של תקופת כהונתו הראשונה של דונלד טראמפ. אם נאמין לסקרים - זאת אומרת לכל הסקרים הפומביים עד האחרון שבהם - אלה מאה הימים האחרונים, ולא תהיה לו תקופת כהונה שנייה. (פורמלית, בלי קשר לתוצאות הבחירות, יהיו לו עוד חודשיים וחצי של תקופת מעבר).
מאז 1933, המשקיפים הפוליטיים אוהבים לדבר על "מאה הימים הראשונים". אז, על יסוד ניסיונו של הנשיא פרנקלין רוזוולט, נולדה ההנחה שזו התקופה המבטיחה ביותר, כאשר נשיא חדש ורענן נכנס עם מנדט ועם אשראי, ונהנה מירח דבש.
"מאה הימים האחרונים" מזכירים לנו לעומת זאת את נפוליאון בין אלבה לווטרלו. אילו שיחק לו המזל שם, כפי ששיחק לו בשורה ארוכה של שדות קרב לפני ווטרלו, הוא היה יכול, אולי, לנצח את צבאות הקואליציה האירופית שביקשה את נפשו.
היש לדונלד טראמפ דרך עוקפת-ווטרלו? לכאורה, מאה יום מעניקים די זמן ודי הזדמנויות לשנות כיוון. טראמפ החליף לפני עשרה ימים את מנהל מסע הבחירות שלו. מאז האיתחול, הטון החריף ונשלפו המאכלות.
שמאלנים בפורטלנד, סינים ביוסטון
שני דברים רבי משמעות התרחשו, שכנראה לא היו מתרחשים אילמלא חייבו אותם צרכיו הפוליטיים של הנשיא.
הבולט ביותר הוא שיגורם של אנשי בטחון פדרליים אל שורה של ערים מרכזיות, כדי להשיב את הסדר הציבורי על כנו. באחת הערים האלה, פורטלנד, במדינת אורגון, בחוף המערבי של ארה"ב, התחוללו במהלך השבוע שעבר התנגשויות אלימות בין אנשי הביטחון האלה למפגינים רדיקליים.
הנשיא מתאר את שיגור הכוחות כראיה שמנוי וגמור אתו להיות "נשיא החוק והסדר".
ההתפתחות השנייה היא הסגירה הפתאומית של הקונסוליה הכללית הסינית בעיר יוסטון, במדינת טקסס, בשבוע שעבר. זה זמן מה שיחסי ארה"ב עם סין עומדים בסימן הרעה, בייחוד על רקע טיפולה של סין בנגיף הקורונה. אבל סגירת הקונסוליה הורידה אותם, על פי הערכה כמעט כללית, לרמתם הנמוכה ביותר מאז 1979, כאשר ארה"ב וסין כוננו יחסים דיפלומטיים מלאים.
מנוי וגמור עם הנשיא להעמיד את סין במרכז מסע הבחירות שלו, להטיל עליה את אשמת הקורונה, ולהשוות את קיצוניות תגובותיו עם ותרנותו של "ממשל אובמה-ביידן". אחד מיועצי הנשיא כבר אמר על ביידן, שהוא "מועמד המפלגה הקומוניסטית הסינית", לא פחות.
גירעון האהדה
הסקרים האחרונים לא הספיקו לשקף את תגובת הציבור על שני העניינים האלה. מדד הסקרים של realclearpolitics.com מעמיד את ביידן ביתרון ארצי של 8.7%, ומעניק לו יתרונות ברורים בשורה של מדינות-מפתח. ליתרון הזה יש פוטנציאל של גדילה בהתחשב בזה שהנשיא סובל מגירעון-אהדה של 13.8%.
עיקר הגרעון מיוחס לאי שביעות הרצון מטיפולו במשבר הקורונה. בהתחשב בזה שהמשבר מחמיר, אין סיבה מידית שהתרעומת על טראמפ תשכך. נראה שהשבוע יירשם ציון דרך קודר נוסף, כאשר מספר מתי הקורונה יחצה את קו 150 אלף (על פי מקור מוערך אחד, worldometers.info, זה יקרה השבוע).
ההתפרצות המחודשת של הנגיף בשלוש המדינות המאוכלסות ביותר - קליפורניה, טקסס ופלורידה - עצרה, או לפחות האטה, את גלגלי ההתאוששות הכלכלית. בסוף השבוע שעבר פסקה ההבראה בשוק העבודה, שנרשמה מאז תחילת יוני. עסקים שפרנסו את ההבראה הזו, בייחוד בענף השירותים, חוזרים ונסגרים.
השבוע עומד להגיע אל קיצו מענק האבטלה השבועי, אשר הציל מיליונים מחרפת רעב וממצוקת דיור בשלושת החודשים האחרונים. הממשלה הפדרלית העניקה 600 דולר בשבוע למובטלים. אי הסכמה בקונגרס בין דמוקרטים לרפובליקאים מונעת בינתיים את הארכת המענק, ולא ברור מה יקרה באוגוסט. יש סכנה שבעלי בתים יתחילו לפנות את דייריהם.
הרחבה מסיבית של תלושי מזון אולי תפתור חלק מן הבעיה. אבל החרדה ואי-הוודאות אינן עומדות לשפר את מצב הרוח. נשיאים מכהנים אינם יוצאים נשכרים ממצב רוח רע. הסקר האחרון של השבוע שעבר (Economist/YouGov) הראה, כי בעיני 72% מן האמריקאים ארצם "מתנהלת בכיוון הלא נכון".
הוא רצה, אבל לא יצא
הנשיא עשה מספר יוצא דופן של טעויות טקטיות, נכשל במעידות רטוריות, והקל על יריביו להציג אותו באור לא-מחמיא.
דוגמה אחת היא התעקשותו לערוך ועידה מלאה של מפלגתו באוגוסט. הוא אולי התכוון להפגין אומץ לב גברי נגד דמוקרטים רכרוכיים, אבל נאלץ לסגת ברגע הכמעט-אחרון.
מסורת בת 200 שנה ויותר היא שהמפלגות ממנות את מועמדיהן לנשיאות בוועידות רבות משתתפים חודשים אחדים לפני ההצבעה. עד לפני 60 שנה, הוועידות היו המפתח למינוי. אבל מאז, הבחירות המקדימות תפסו את מקום "החדרים מלאי העשן", וזהות המועמדים נודעת שבועות או חודשים לפני הוועידות.
שוטר בכניסה לקונסוליה הסינית ביוסטון. יחסי ארה"ב עם סין עומדים בסימן הרעה / צילום: Adrees Latif, רויטרס
אף על פי כן, הוועידות מספקות מעמדים תיאטרליים מרשימים, המוקרנים בשידורים חיים ברשתות הטלוויזיה, ומיליונים צופים בהן. טראמפ, הלהוט להופיע בפני קהל המונים אוהד, קיווה שהוועידה הרפובליקאית תזריק נסיוב מרץ למאמץ הבחירות שלו. ועידת המפלגה עמדה להתקיים בעיר שרלוט, במדינת צפון קרוליינה. המושל הדמוקרטי של המדינה סירב להרשות ועידה מלאה, בהשתתפות אלפי צירים, ללא הגבלות המתחייבות מנגיף הקורונה.
טראמפ, בנחירת בוז ובטריקת דלת, הודיע שהוא מעביר את עיקר הוועידה אל ג'קסונוויל, במדינת פלורידה האוהדת, שהמושל הרפובליקאי שלה הוא בעל ברית קרוב. אבל מאז, פלורידה הפכה למוקד ההתפשטות העיקרי של הנגיף, ולפי חישוב אחד היא השתוותה למדינת ניו יורק או עברה אותה במספר הכולל של הידבקויות.
לטראמפ לא הייתה עוד בררה. בסוף השבוע שעבר הוא הודיע על ביטול-למעשה של הוועידה, אם כי הוא עדיין מתכנן לשאת את "נאום ההסכמה" של הלילה האחרון, לא ברור באוזני מי.
"שיחות ליד האח"? לא בשבילו
התנהלותו בפרשת הוועידה, כמו גם התעקשותו על עצרת המונים בעיר טולסה, במדינת אוקלהומה, בחודש שעבר, אישרו בעיני רבים שהוא אינו מבין את חומרת המשבר, או מקל בו ראש. בימים האחרונים הוא עשה ניסיון להישמע בוגר ואחראי. "המצב יוחמר לפני שישתפר", הוא הודה ביום ה' שעבר, וקרא לאמריקאים לענוד מסיכות-פנים. אבל למחרת הוא חזר לסורו.
הנשיא הזה אינו מיטיב להשתמש בכלים שהיטיבו לשמש רבים מקודמיו בזמן משבר. אמצעי הפנייה שלו אל הציבור הוא נאום של הפלגות לשון ומחוות גוף לעגניות, הנישא באוזני קהל מריע בהיכל ספורט ענקי, או בהאנגר של נמל תעופה. מונולוג שקט ובוטח, בפני מצלמת טלוויזיה יחידה בלשכה הסגלגלה, אינו מתיישב עם מזגו. הוא אינו אמון על המסורת של "שיחות ליד האח" מבית מדרשו של פרנקלין רוזוולט.
מה מתיישב אפוא עם מזגו? מאבק נגד קיצונים ברחובות הערים, המשליכים בקבוקי מולוטוב על בנייני ממשלה; או יד קשה נגד "המפלגה הקומוניסטית של סין", מושג שלא בקע אף פעם אחת מפי טראמפ בשלוש שנות נשיאותו הראשונות, אבל הפך מטבע שגור בשבועות האחרונים. לאיזה מהלך יש סיכוי מבטיח יותר מנשיא המקדש מלחמה על "פשיסטים שמאלניים" מבית ועל קומוניסטים מפיצי מגיפות וגונבי קניין רוחני מחוץ?
"הפתעת אוקטובר"
הדינמיקה של מערכת הבחירות עדיין יכולה להשתנות. בשנת בחירות, שתי המפלגות הגדולות ממתינות בחיל ורעדה ל"הפתעת אוקטובר", גילוי או מאורע של הרגע האחרון המערער את כל הנחות היסוד. לפני ארבע שנים, הפתעת אוקטובר הייתה פסקול של טראמפ, שבו נשמע מתפאר במעשי אונס. זמן קצר התעורר אז הרושם שהוא עומד להפסיד.
אין כמעט ספק שתהיה הפתעת אוקטובר גם השנה. היא תהיה כרוכה אולי בגילויים מעברו הפוליטי או הרפואי של ג'ו ביידן. באוקטובר יהיו כנראה גם ויכוחי טלוויזיה בין טראמפ לביידן, שבהם לטראמפ יהיה יתרון פתיחה, ואולי גם יתרון סיום. אבל כנגד זה עומדת תשובת המרואיינים בסקר (של "וול סטריט ג'ורנל" ואן.בי.סי) על השאלה מה הסיכוי שהם ישנו את דעתם עד יום ההצבעה. רק 13% פתוחים לשכנוע. חצי הנשאלים בסקר אומרים ש"לעולם" לא יצביעו בעד טראמפ; רק 37% אומרים כן על ביידן.
העסקה לא נסגרה, התוצאות אינן חתומות בשעווה. אבל כמאמר הימים האלה בארה"ב, "מוטב שלא להמר את ערך הבית על ניצחון טראמפ". אגב, זו עצה שיש לה תוקף לא מבוטל גם בארצות כלשהן מחוץ לארה"ב.
100, 99, 98...
רשימות קודמות ב-yoavkarny.com וציוצים (באנגלית) ב-twitter.com/YoavKarny
כתבות
ני"ע
