האם השלטון המקומי בישראל הולך לקראת כאוס כלכלי? פרסום של הלמ"ס (הלשכה המרכזית לסטטיסטקה) על הרשויות המקומיות ב-2018 מעלה תמונה מדאיגה של זינוק במספר הרשויות הגרעוניות. 108 מתוך 255 הרשויות המקומיות, 42% - רשמו גירעון בתקציבן הרגיל, וזאת לעומת 83 רשויות ב-2017 ו-69 רשויות ב-2016. בדיקה מעמיקה יותר מעלה כי הפערים בין הרשויות שמאופיינות ברמה חברתית-כלכלית חזקה לעומת רשויות חלשות מבחינה זו - גדלים, ומצב הרשויות החלשות הולך ומחמיר.
עיקר ההכנסות של הרשויות המקומיות נובע מארנונה. בשנים האחרונות נשמעים קולות רבים שטוענים כי שיטת חישוב הארנונה בישראל גרמה לכך, שהסכומים הנגבים מהתושבים נמוכים משמעותית מהצרכים של הרשויות המקומיות; במקומות רבים וגם בממשלה, שמו את הדגש בשנים האחרונות על פיתוח אזורי מגורים ולא על שטחי תעסוקה, בעוד שהארנונה משטחי תעסוקה היא זו שתורמת לרשויות המקומיות; הגירת עסקים לכיוון המרכז מורידה את ההכנסות מארנונה בפריפריה; ומעבר לכל זה יש לא מעט טענות על איכות ניהול ירודה ובזבזנית ברבות מהרשויות המקומיות.
לכל אלה נוספה המדיניות הממשלתית בקדנציה של שר האוצר לשעבר משה כחלון, שהחריפה את הבעיות המובנות הללו, כשתימרצה מאוד את הבנייה למגורים באמצעות הותמ"ל ומחיר למשתכן.
התוצאה של כל זה הייתה שבשנת 2018 הסתכמו תקבולי הרשויות המקומיות בתקציב הרגיל ב-67.8 מיליארד שקל, עלייה ריאלית של 4.3% לעומת שנת 2017, ואולם ב-2017 נרשמה עלייה ריאלית של 7.6% בהכנסות. מעבר לזה, ב-48 רשויות נמדדה ירידה ריאלית בתקבולים.
כשמנכים את ההכנסות של הרשויות המקומיות מהשתתפות הממשלה ומתשלומי האיזון הממשלתיים, מתגלה האמת, כי ככל שמדובר ההכנסות העצמיות של הרשויות, אלה שעליהן לגבות בעצמן, באמצעות ארנונה כללית, קנסות, אגרות, ותשלומים אחרים, נרשמה ב-2018 עלייה של 3% בלבד ריאלית, לעומת 2017. ביותר משליש מהרשויות, 91 במספר, חלה ירידה ריאלית בהכנסות העצמיות בשנת 2018.
הפערים בין הרשויות מתרחבים
מדובר בממצא מדאיג ביותר גם כך, ואולם אליו חובר ממצא אחר, חברתי, שמעיד על כך שהפערים הכלכליים בין הרשויות החזקות לרשויות החלשות - הולכים ומתרחבים: הרשויות שבהן שיעור ההכנסות העצמיות מההכנסות בתקציב הרגיל היה הגבוה ביותר, מאופיינות ברמה חברתית-כלכלית גבוהה או שקיימת בהן פעילות מסחרית ענפה. הרשויות המקומיות הנמצאות בתחתית דירוג אחוז ההכנסות העצמיות מאופיינות ברמה חברתית-כלכלית נמוכה. מבין העיריות, שיעור ההכנסות העצמיות מההכנסות בתקציב הרגיל היה 83% בתל אביב-יפו, 75.6% בהרצלייה, 74.1% ביהוד, 19% ברהט ו-25% באום אל-פחם.
ברשויות החלשות נמצאו גם שיעורי גבייה נמוכים של ארנונה, ובלמ"ס מצאו כי בעוד יחס גביית ארנונה למגורים מסך החיוב למגורים מגיע לרמה של 75% בממוצע ארצית, ביישובים ערבים רבים כמו קלנסווה (5.6%) ג'דיידה-מכר (10.2%) ואחרים הוא מגיע לפחות מ-30%.
עד כמה הפערים גבוהים מבחינת תקבולי ארנונה, ניתן ללמוד גם מהנתון הבא: ההכנסה הממוצעת מגביית ארנונה לנפש בשנת 2018 הייתה 2,868 שקל; בעיריות ההכנסה הממוצעת מגביית ארנונה לנפש הייתה גבוהה יותר - 3,141 שקל, לעומת 1,471 שקל במועצות המקומיות, ו-2,911 שקל במועצות האזוריות.
מבין העיריות, גבייה גבוהה של ארנונה לנפש נרשמה ברשויות שבהן קיימת פעילות מסחרית ותיירותית אינטנסיבית, ובראשן תל אביב שבה ההכנסה הממוצעת לנפש הגיעה ל-7,058 שקל ואילת שבה ההכנסה הגיעה ל-5,688 שקל. גם רשויות המדורגות ברמה חברתית-כלכלית גבוהה (הרצלייה - 5,670 שקל ורמת השרון - 5,306 שקל) נכללו בצמרת הגבייה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
