המשבר של אינטל מספק תזכורת: התלות של ישראל בענקית השבבים גדולה מדי

השקעות של 22 מיליארד דולר במהלך השנים, תעסוקה של קרוב ל-5% מעובדי ההייטק, 1.5% מהתמ"ג, וחמישה מרכזי תעסוקה בארץ, בין השאר בפריפריה - אלו המספרים מאחורי פעילות אינטל בישראל, המעסיקה הגדולה בהייטק הישראלי. מי שהחלה את דרכה בישראל פחות משנה לאחר מלחמת יום כיפור, הפכה במהלך השנים לחברה הכי משמעותית בתעשייה. יש שאומרים שבלעדיה, תעשיית ההייטק הישראלית לא הייתה קיימת. דוגמה אחת היא הידע שנצבר בה וחילחל לחברות אחרות, למשל מלאנוקס שהוקמה על ידי יוצאי אינטל.

אינטל מעסיקה בישראל קרוב ל-14 אלף עובדים, בהם 4,900 עובדי ייצור. אלו לא בהכרח רק עובדים בעלי מיומנויות נמוכות, אלא גם אנשים מתחומים שונים, למשל כימאים, שיותר מתקשים במציאת עבודה בהייטק. באינטל גם מציינים כי 53 אלף עובדים נוספים מועסקים בעקיפין, בתור נותני שירותים. והתרומה לכלכלה הישראלית לא נגמרת בכך וממשיכה ברכישות מספקים לצורך בניית המפעלים ותחזוקה שלהם, מתשלומי ארנונה, מייצוא בהיקפים גבוהים ועוד.

אולם כל אלו מעלים את השאלה - האם קיימת תלות גדולה מדי של ישראל באינטל, והאם הדרך הנכונה היא להמשיך ולטפח את התלות הזאת, כפי שעשו קובעי המדיניות פעם אחר פעם. זאת שאלה שעולה בכל פעם שאינטל דורשת מהמדינה מענקים לבניית מפעלים - והיא יודעת לדרוש ולנהל משא ומתן עיקש. השאלה הזאת צריכה להישאל גם בנקודת הזמן הנוכחית, שבה אינטל היא חברה במשבר, שלא מעט סימני שאלה מתנוססים מעל מעמדה בתעשיית השבבים, ושכעת מתברר כי גם קיים ספק האם תמשיך לבנות עוד ועוד מפעלים חדשים. לצד המענקים, אינטל גם מקבלת הטבות מס על בניית מפעלים בפריפריה.

לא פליטת פה, עדיין לא מעשים

בסוף השבוע פרסמה אינטל דוחות כספיים טובים, בתמיכת משבר הקורונה. אולם במקביל החברה פרסמה כי היא דוחה בשנה את תחילת ייצור השבבים בטכנולוגיה של 7 ננומטר. בשיחת הוועידה הרחיק מנכ"ל אינטל בוב סוואן ואמר כי תוכנית המגירה של החברה כוללת גם ייצור במיקור חוץ. כלומר, החברה בוחנת ייצור אצל חברות אחרות, דבר שיוריד ממנה את נטל החדשנות בהיבט הזה. הסיבה לכך היא שאינטל לא מצליחה להקדים את המתחרות שלה מבחינה טכנולוגית, כמו שעשתה עד לפני כמה שנים. ההצהרה של סוואן, שברור שהיא לא הייתה פליטת פה, לא בהכרח תתורגם למעשים. אולם אם אינטל אכן תחליט לעשות זאת, מדובר ברעידת אדמה בחברה שהדנ"א שלה ואחד היתרונות הגדולים שלה הוא החיבור בין תכנון השבבים לייצור שלהם.

בימים אלו בונה אינטל מפעל בישראל בהשקעה של 40 מיליארד שקל, שתמורתו קיבלה מהמדינה מענק של 4 מיליארד שקל, והוא אמור להעסיק כ-1,000 עובדים. לפי הערכות, המפעל אמור לכלול ייצור בטכנולוגיות של 7 ננומטר, אך באינטל מעולם לא אישרו זאת. כעת לא ברור מה יהיה עם המפעל הזה, ובאינטל ממשיכים לשדר עסקים כרגיל. בכל מקרה, לא ברור מתי יתקבלו החלטות בנושא, אם אכן יתקבלו. לגבי המפעלים הקיימים, אלו נהנים מתפוקה גבוהה ולכן אין סיבה כי יועברו למיקור חוץ, במיוחד לאחר ההשקעה הגדולה בבנייתם.

כדי להבין את עניין המענקים, צריך להתעמק בדינמיקה בין אינטל למדינה. ענקית השבבים האמריקאית מכירה ומודעת לערך שיש לה לתעשייה המקומית ויודעת לנצל אותו לצרכיה. היא יודעת "לאיים" בדרכיה על קובעי המדיניות שאם המפעל הבא לא ייבנה בישראל, זה מגדיל את הסיכויים שגם המפעל שאחריו לא ייבנה בישראל וכך הלאה. בפעם היחידה שלא נענו לאיום שלה, היא בנתה את המפעל באירלנד, אך השרשרת לא נקטעה - והיא חזרה להקים מפעלים בישראל. כעת השרשרת עלולה להיקטע בלאו הכי, אם אינטל תחליט לא לבנות מפעלים חדשים.

עד כה חששו קובעי המדיניות שהם יהיו אלו שבמשמרת שלהם אינטל תחליט להקים מפעל במדינה אחרת, ובטח לא שהפעילות של אינטל בישראל תלך ותדעך. החיבור של אינטל, עובדי ייצור וטכנולוגיות מתקדמות, מצטלם יפה לפוליטיקאים ולקובעי המדיניות. התשואה על ההשקעה של המדינה היא חיובית, אבל מעולם לא התקיים פה דיון ציבורי אמיתי, שכולל מספרים וחישובים, על ההשקעה האלטרנטיבית - מה היה קורה אם היו שמים את כספי המענקים במקומות אחרים? מיהם אותם עובדי אינטל שנהנים מהמפעלים החדשים והאם הם לא היו מוצאים עבודה בלעדיהם? זאת באופן כללי שאלה על האופן שבו מתקבלות פה החלטות - האם המענקים הללו מתקבלים באופן אוטומטי רק מכיוון שיש להם תשואה חיובית? מי בכלל משקיע ככה? אף אחד לא משקיע במניה שמניבה תשואה חיובית, אלא רוצה למקסם את התשואה שלו.

פעילויות רבות ערך, ומשווקות היטב

אינטל נוהגת להדגיש את המחויבות שלה לישראל. חלק מזה נובע מהרצון שלה להצדיק את המענקים הנדיבים שהיא מקבלת מהמדינה, חלק בגלל חיבור אמיתי וארוך שנים לישראל. אינטל, ככל חברה אמריקאית גדולה, שמה דגש על אחריות תאגידית והפעילויות שהיא יוזמת הן בהחלט בעלות ערך, אבל החברה גם יודעת לשווק זאת היטב. אפשר להבין את הסיבה שחוזרים כל פעם להשקיע באינטל ולמה לא רוצים לאבד את הנכס הזה, שאי אפשר להקטין מחשיבותו.

אולם השאלה בכלל לא צריכה להיות אינטל, אלא התעשייה הישראלית. המקרה הזה הוא רק הזדמנות. אם עד היום לא ניתן היה לדמיין שאינטל תפסיק בשלב כלשהו להקים מפעלים ולכן היה צריך להמשיך לתחזק את הקשר איתה - היום זאת כבר אופציה ריאלית, שצריכה להעסיק את קובעי המדיניות. כבר היום הם יכולים להתחיל לחשוב על אפשרויות אחרות להשקעות שיחליפו את ההשקעה החוזרת במפעלי אינטל.

גם אם ההשקעה באינטל היא בעלת תשואה גבוהה, אי אפשר להמשיך ולפתח תלות בחברה אחת. ההיסטוריה מוכיחה כי ענקיות טכנולוגיה עולות ויורדות. ההתחזקות של אינטל תרמה מאוד לישראל, אבל למרות שענקית השבבים הצליחה להמציא את עצמה כמה פעמים מחדש - לא בטוח שזה ימשיך לקרות. צריך לעשות שני דברים: לבחון את ההשקעה של אינטל בצורה מפוכחת ולהבין איך היא תורמת לצרכים הנוכחיים של הכלכלה הישראלית, ובמקביל להפנים שכך או כך, כדאי שהתעשייה הישראלית לא תהיה תלויה בחברה אחת. אף מנכ"ל ואף משקיע לא היה שם את רוב הביצים שלו בסל אחד, ואין סיבה שממשלת ישראל תעשה זאת. אם פעם עוד היה לזה הסבר, גם אם לא בהכרח מוצדק, עכשיו גם זה אין - אינטל עלולה לרדת מגדולתה ולא בהכרח תבנה עוד מפעלים. כדאי להתחיל לתכנן את מנועי הצמיחה החדשים כבר היום.