דווקא עכשיו, לסגור את החלון - ולהכניס את הפקידים

עיצוב מדיניות מובנה וקבלת החלטות איכותית מבוססות נתונים הם שני תהליכים שהתפתחו באופן עקבי ומתמשך ברבים ממשרדי הממשלה. עם השנים, בין היתר בעקבות יוזמות מעולות של הרבה פקידים מסורים ורציניים - הועלו על נס ערכי השקיפות, קבלת החלטות על בסיס נתונים ושיתוף הציבור - כולם תהליכים שנועדו לחיזוק אמון הציבור בגיבוש המדיניות, ויצירת ממשל נגיש, אפקטיבי ואיכותי. פקידים רבים הבינו שלא כל הידע מצוי בידם, ולמדו לכרות אוזניים להצעות הציבור והאקדמיה, ולשלב ידיים עם גורמים בחברה האזרחית. לדוגמה - פלטפורמה אינטרנטית קלה ונוחה - שמאפשרת לציבור להעיר הערות על תזכירי חוק.

למי שהספיק לשכוח, אלפי ההערות שנשלחו על "חוק הקורונה" והשפיעו בחלקן על נוסחו - הועברו דרך פלטפורמה זו.

הבעיה מתחילה ברגע האמת - כשכל התהליכים הללו נזרקים מחלון ישיבת הממשלה, כלא היו. דווקא בעיתות משבר, היינו מצפים שהממשלה תשתמש באופן תדיר בכלים אלה, שהיא עצמה דחפה ופיתחה במימון ציבורי - שיתוף ושקיפות לציבור, ביסוס החלטות על נתונים, זמן היערכות והטמעה - אך הכל נשכח. בימים האחרונים (וגם אלה שיבואו עלינו לרעה) מונחתות עלינו אחת לכמה ימים הנחיות מבלבלות, שחונקות את חיי היום יום שלנו, בלי שום הגיון מסדר - במובן הזה אין הבדל בין לפיתת החנק שחטף ענף המסעדנות בשבועיים האחרונים, לבין ממטרת הכספים נטולת המצפן מיום חמישי, מעין "הכנסה בסיסית" לכל - אבל לא כתפיסה ערכית, אלא כדמי שתיקה.

אפשר לשאול - לאן נעלמו הפקידים המסורים, האחראיים, שעובדים עבור הציבור? אבל הם בהחלט היו שם. והתנגדו. שומרי הקופה הציבורית - ראש אגף תקציבים, שאול מרידור ונגיד בנק ישראל התנגדו לתוכנית הכלכלית; איגוד רופאי בריאות הציבור - התנגדו. היועץ המשפטי לממשלה בכלל שמע בתקשורת על התוכניות החדשות ואישר אותן רק בדיעבד. הדבר הגיע לכדי אבסורד כאשר אפילו ראש השב"כ, נדב ארגמן, ציין בוועדת החירום והביטחון לפני כחודש, כי האיכונים של ארגון הביון אינם הפתרון המתאים לטיפול בנגיף. דווקא ברגע שהערכים שיוצרים שלטון איכותי ובונה אמון הכי נחוצים - שקיפות, העדפת האינטרס הציבורי, קבלת החלטות מוסדרת ברורה ומבוססת, נותרנו עם צווים המוכרזים באישון לילה ומשנים לנו את החיים בלי שבכלל הבנו למה, או איך.

נתינות ולא אזרחות

דווקא עכשיו, ברגע הזה, היעלמות הפקידות המקצועית מהתמונה וקבלת ההחלטות הנמהרת וחסרת ההגיון אינה מקרית. אבל, להשליך הכל על ניסיונות הימלטותו של הנאשם בפלילים מהדין זה קל מדי. 35 איש ואישה ישבו בישיבות הממשלה על ההגבלות האחרונות, ורק שניים התנגדו. האשמה מוטלת גם עליהם. רבים מהם החזיקו בעבר בתפקידים ביצועיים ברשויות המקומיות ובממשלה, ויודעים מהי חשיבותה של קבלת החלטות רצינית ועבודה סדורה עבור אמון הציבור, אבל נועם השררה גרם להם להשליך מהחלון כל הגיון. יש סנונית אחת שונה בדמות אתר היוועצות שפתח משרד הבריאות לארגונים העוסקים בתחום, אבל גם זה - רק עכשיו, כמעט חצי שנה אחרי שאנחנו מתבוססים עם המשבר.

צריך לשים לזה סוף - אבל לא רק בעת משבר, אלא מעתה והלאה. הכלים שמסייעים להגביר את אמון הציבור בשלטון נועדו בראש ובראשונה עבור מי שהשלטון נועד עבורו - הציבור. ההפגנות הקשות והמרות שהתקיימו בשבוע שעבר מדגימות בדיוק כמה האמת הקטנה והפשוטה הזו נשכחה. שקיפות, שיתוף הציבור במידע וביסוס החלטות על נתונים הן לא פריבילגיות שהמציאו מכוני מחקר, אלא ה"לחם והחמאה" של כל משטר שעובד עבור אזרחיו. הגיע הזמן להכיר בחשיבותם ולהשתמש בהם בכל קבלת החלטות, ויפה שעת אחת קודם, עוד בטרם המשבר הזה, ובעיקר הניהול שלו, ימשיכו לסחרר אותנו במורד התהום הכלכלי והחברתי. אז בפעם הבאה שמתכנסת ישיבת הממשלה, שמישהו יסגור את החלון - ויכניס את הפקידים, או לכל הפחות יראה קצת נתונים. 

הכותבת היא עורכת דין בתנועה לאיכות השלטון בישראל