קורונה וכלכלה: לא בסתירה

מאז תחילת המשבר אנו שומעים על הסתירה שבין הבריאות והכלכלה. כדי להילחם במחלה נאלצנו לסגור את הפעילות והדבר פגע בכלכלה. משרד הבריאות מוצג כמי שדואג לבריאות על חשבון הכלכלה בעוד משרד האוצר מציג עצמו כמי שדואג למשק ומוכן לקחת סיכונים בריאותיים.

האמת היא כי אין סתירה בין הבריאות והכלכלה. גם מדינות שסגרו פחות את הפעילות, סובלות מירידה חדה בכלכלה. כך קרה בשבדיה, בברזיל, וכן בארצות הברית. הסיבה היא שהמיתון שחוללה מגפת הקורונה נגרם לא רק על ידי סגירת עסקים, אלא גם על ידי ירידה דרמטית של הביקוש. אנשים חוששים לצאת למרכזי קניות ובילוי, התיירות העולמית נסגרה וכן יש נפילה חדה בהשקעות, בשל העלייה באי-הודאות. כלומר, המחלה עצמה מורידה ביקושים, וזה מקטין את הפעילות הכלכלית ומגדיל אבטלה.

לכן, כדי להצליח להוציא את הכלכלה מהמיתון, יש קודם כל להתגבר על המגיפה ולעצור את התפשטותה. את זה הצליחו לעשות ארצות דרום מזרח אסיה וארצות אירופה, שנפגעו ראשונות מהמחלה. ההתמודדות עם המגפה מתבצעת בשני שלבים עיקריים. הראשון הוא הסגר. זה מוריד את שיעור ההדבקה היומי לרמה נמוכה יחסית. במהלך הסגר יש לבנות את המערכת שתבצע את השלב השני. זו מערכת של בדיקות מהירות לזיהוי החולים, של חקירה אפידמיולוגית, לזיהוי מי שפגש חולה, ושל בידוד. רק כאשר מערכת כזו מתפקדת כהלכה ויכולה להחליף את הסגר, אפשר לשחרר את הסגר בהדרגה. אז מתחיל התהליך הארוך של שיקום הכלכלה, שתלוי לא רק בנו, אלא גם בשאר העולם.

ישראל נקטה בסגר חמור ולכן הצליחה בשלב הראשון של ריסון המגיפה, אך כשלה באופן חמור בדרכה לשלב הבא. הממשלה לא הקימה מערך מעקב, מיהרה לשחרר את המשק בבת אחת ולא בהדרגה ואיבדה שליטה על המחלה. זה אינו גל שני, אלא הכישלון לטפל בגל הראשון. לכן יהיה קשה עוד יותר להקים את המערך העוקב כעת, כשהיקף החולים היומי גדול מדי. ייתכן אפילו שניאלץ להטיל סגר נוסף.

מה הסיבות לכישלון המהדהד הזה? איני מחפש סיבות אישיות, אף שמן הסתם יש, אלא סיבות מבניות, כדי להסיק מסקנות ולתקן דברים. סיבה אחת היא שלמרות התפשטות המגפה בישראל, מספר המתים נמוך יחסית. לכן קשה לשכנע את הציבור לנקוט באמצעי הזהירות הנדרשים. התמותה נמוכה בגלל האוכלוסייה הצעירה יחסית, בשל מיעוט הקשישים בבתי אבות, כי אין השמנה ומערכת הרפואה מצוינת. לכן על הממשלה להגביר את ההסברה על הסכנות הגדולות מן הקורונה.

הסיבה השנייה לכישלון היא זלזול ההנהגה הישראלית במגזר הציבורי. המנהיגים וכן פקידי האוצר מתייחסים בעוינות לביורוקרטיה, וכל רצונם הוא להעלים אותה כמה שיותר. אך אי אפשר לנהל מדינה בלי מערכת ביורוקרטית, שתקבע נהלים, שתקבל החלטות מסודרות ושתעקוב אחר ביצוען. השנים הארוכות של בוז למגזר הציבורי, של קיצוץ תקציבים והפרטת פעילויות, החלישו אותו מאד. גרוע מזה, ההנהגה לא מצליחה להפעיל אותו. זה טרגי בעת מגיפה ומיתון גדול, המצריכים התערבות מסיבית של המדינה. למשל, בימים עברו מנכ"ל משרד ראש הממשלה תפקד כמנכ"ל העל של המדינה, שתאם את המנכ"לים האחרים כדי לאחד את הפעילות הנדרשת. מי יודע מיהו מנכ"ל משרד ראש הממשלה היום? מי ראה או שמע אותו לאחרונה? 

הכותב הוא פרופסור אמריטוס לכלכלה ומחבר הספר "כלכלת ישראל"