המעורבות הסינית בפרויקטי תשתיות מסבכת את ישראל מדינית ואסטרטגית

הדוח החדש של מבקר המדינה, שהתפרסם היום (ב'), כולל בתוכו פרק שלם שכותרתו "מעורבות חברות זרות בהקמה ובהפעלה של מיזמי תשתית לאומית חיונית". קריאתו מזכירה מסמכים מסווגים, שיד נעלמה ו"השחירה" בהם מידע רגיש. אלא שבמקרה דנן אותו מידע "רגיש" הוא גלוי וידוע לכל.

וכך כותב המבקר: "גורמים זרים משקיעים במשק הישראלי בתחומים שונים. לצד יתרונותיהן הכלכליים ותרומתן לפיתוחו של המשק, להשקעות של חברות זרות ומעורבותן במשק הישראלי עלולות להיות גם השלכות שליליות. השלכות אלו עלולות לבוא לידי ביטוי בפרט במקרה של חברות שהשליטה בהן היא של גורמים שלהם אינטרסים שאינם מתיישבים עם האינטרסים הישראלי... שליטה של גורמים זרים בנכסים אסטרטגיים עלולה לפגוע במגוון רחב של אינטרסים לאומיים ובכלל זה: פגיעה בביטחון הלאומי, בנכסים האסטרטגיים ובכושר התחרות בזירה הבין-לאומית. המעורבות הכלכלית הזרה בתחומי התשתיות הלאומיות ובתחומים בעלי השפעה משקית או לאומית רחבה, צריכה להיבחן בעתיד לאור שיקולי ביטחון לאומי ושיקולים עסקיים".

באופן ספציפי מתייחס הדוח למקרה שבו "בתנאי המיון המוקדם למכרז תשתית לאומית חיונית אומנם הוגבלה השתתפותן של חברות ממשלתיות ישראליות, אך לא הוגבלה השתתפותם במכרז של גורמים בבעלות ממשלתית זרה". המבקר מציין כי "חברה בבעלות ממשלתית זרה עשויה ליהנות מתמיכה ממשלתית, לפעול משיקולים שאינם כלכליים בלבד ולהשתמש במשאבים ממשלתיים לצורך השגת יתרונות תפעוליים וכלכליים אל מול מתחרותיה מהשוק הפרטי".

אז לאיזו תשתית חיונית עלומה מתכוון המבקר? ומי היא אותה ממשלה זרה אלמונית, שהחברה שבשליטתה עלולה ללקות באינטרסים, ש"אינם תואמים את אלו של מדינת ישראל"? האם מדובר בברזיל? בהודו? או אולי בשבדיה? גם מי שיהפוך את הדוח מלמעלה עד למטה לא ימצא בו את המילה המפורשת "סין" וגם לא אזכור מפורש לפרויקט נמל המפרץ בחיפה, שעתיד לעבור בשנה הבאה לשליטה של חברה סינית ממשלתית (SIPG) למשך 25 שנה. יד נעלמה מחקה את השמות הללו מהדוח המנומס להפליא של המבקר.

זאת למרות, שאותו "נמל סיני" חדש בחיפה, שמהווה יעד אסטרטגי בתוכנית "דרך המשי" של ממשלת סין, תפס לא מעט כותרות בשנים האחרונות, גרם למתיחות ביחס ישראל-ארה"ב והיווה מוקד לביקורת גלויה של גורמי ביטחון בארצות הברית על ישראל.

אז לטובת קוראינו שדוח המבקר הותיר אותם בערפל, הנה כמה עדכונים, שיאירו את התמונה הרחבה. שתי התפתחויות מרכזיות התרחשו בזירת יחסי ישראל-סין-ארה"ב בחודש החולף, ונמל המפרץ עמד במוקד שלהם.

הראשון היה הגעת אונייה סינית שפרקה באתר נמל המפרץ משלוח ראשון של מנופי ענק להנפת מכולות. מכיוון שהמנופים הללו, בגובה 120 מטר, משנים את נוף מפרץ חיפה ונראים אפילו מהחלל חרגו משרד התחבורה וחברת נמלי ישראל מהשתיקה הפומבית שגזרו על עצמם לאחרונה בנושא הנמל וליוו את האירוע בהודעה פומבית, שבישרה בין השאר כי הנמל מתקדם במועד ויימסר בשנה הבאה למפעילה הזוכה.

גם כאן לא הופיעה המילה "סין" במפורש אבל בפועל הנמל החדש הוא כבר כמעט שטח אקס-טריטוריאלי של מדינת ישראל, שנמצא בשליטת המפעילה הסינית, שנהנית מאוטונומיה תפעולית מלאה כולל צוותים וקבלני תשתית משלה. זאת למרות שאת "המפתחות" הרשמיים היא אמורה לקבל רק ברבעון האחרון של השנה הבאה.

ההתפתחות השנייה, גם היא מחודש יולי, היא הפרסום במערב, שממשלת סין וממשלת איראן מתקרבות לחתימה על הסכם שיתוף פעולה כלכלי וצבאי ל-25 שנה בהיקף משוער של כ-400 מיליארד דולר. על פי הפרסומים עשויה סין לקבל שליטה תפעולית בנמל Chahbahar, אחד הנמלים האסטרטגיים של איראן במפרץ עומאן , שכעת יצטרף ל"שרשרת הפנינים" של נמלים בשליטת חברות סיניות, שמובילה מסין עד לים התיכון.

מומחי אסטרטגיה ציינו בשבועות האחרונים שהמהלך לא רק מהווה התרסה בוטה כלפי החרם של הממשל האמריקאי על איראן אלא גם עשוי לספק בעתיד לתוכנית הגרעין שלה "מטריית הגנה" בין לאומית.

למותר לציין, שהמהלך הזה עשוי להיות בעייתי מבחינת ישראל, לא רק אסטרטגית אלא גם טקטית בשל המהלכים הנמרצים, שמבצעות בעצם הימים הללו חברות סחר סיניות כדי לבסס נוכחות בנמלים הקורסים של לבנון וסוריה ולשקם אותם.

אנליסטים מציינים כי "תסריט של כינון נתיבי אספקה ימיים מאיראן לסוריה ולבנון, תחת חסות של מעצמה 'ידידותית', שיש לה נוכחות ימית בכל אחת מהמדינות הללו וגם אחיזה כלכלית-פוליטית בישראל, עלול להגביל בעתיד את יכולת הפעולה של ישראל באזור".

שתי ההתפתחויות הללו הדליקו הרבה נורות אדומות בממשל האמריקאי ואם מישהו סבור, שהאמריקאים שוב "יירדמו בשמירה" כפי שנרדמו בעת המכרז להקמת הנמל ב-2015, אולי בגלל הבחירות המתקרבות, הוא מוזמן לקרוא מאמר, שהתפרסם בסוף יולי בשבועון האמריקאי "ניוזוויק". כותרתו "עם פוטנציאל לעסקה בין אירן לסין, הגיע הזמן שישראל תשקול מחדש את מדיניותה". אם מישהו משום מה לא הבין את המסר המילולי המפורש המובא שם - "כאשר הסינים משלבים ידיים אם האויבים המסוכנים ביותר של ישראל באיראן, לישראל אין ברירה אלא להתקרב אל ידידתה הטובה ביותר ולשמור מרחק מהיריבה הגדולה ביותר של ידידתה" - הוא יכול לקבל רמז חזותי בדמות תמונה ענקית של נמל חיפה, שפיארה את המאמר. אגב, אחד מהחתומים על המאמר הוא מי שהיה היועץ לביטחון לאומי של נתניהו. בקיצור, אותו "מכרז תשתית חיונית" שמזכיר המבקר במרומז היה ועודנו "נקודת חיכוך לוהטת" שמציבה את ישראל, כאן ועכשיו, בפני תסבוכת מדינית ואסטרטגית.

דוח המבקר מציין, שלמרות רגישות הנושא ולמרות המודעות אליו בקרב גופי ביטחון שונים "לא קודמה ההצעה להקמת מנגנון סינון השקעות בשנים 2016 עד 2018 ורק ב-2019 הוקם מנגנון כזה". המבקר "שכח" לציין שהמנגנון היה קם אלמלא לחץ אמריקאי כבד בכל הערוצים והדוח המנומס של המבקר נמנע כמובן מלנקוב בשמות ולציין מי היה באותן שנים "הלוביסט" הממשלתי האפקטיבי ביותר למען ההכנסת חברות סיניות למכרזי תשתית בישראל.

אז הנה תזכורת מתוך כתבה ביומון הסיני "צ'יינה דיילי", שפורסמה במאי 2017 בעקבות ביקורה של משלחת מהמדיה הסינית בישראל: "עם הרחבת שיתוף הפעולה בין ישראל לסין בתחומי הכבישים, מסילות הרכבת והתשתית, ישראל מצפה שעוד תאגידים ייקחו חלק בפרויקטים נוספים בישראל". והמצוטט הוא שר התחבורה דאז ישראל כץ, לימים שר החוץ, השר לענייני מודיעין וכיום שר האוצר. "השר כץ ציין שמאז נכנס לתפקידו כשר התחבורה הוא קידם באופן אקטיבי פרויקטים שונים בין המדינות והתערב באופן שיאי לשינוי רגולציות שיקדמו כניסת חברות סיניות לישראל... הוא הדגיש כי זכייתה של חברה סינית במכרז לתפעול הנמל בחיפה ל-25 השנה מדגיש את השתתפותה האמיתית של ישראל בפרויקט דרך המשי". ואת זה לא תקראו בדוח המבקר.