דווקא עכשיו, קבלו אחריות על עובדי הקבלן

ההיסטוריה הוכיחה שתקופות משבר מולידות גם התפתחויות חיוביות. גם במשבר הנוכחי שהולך ומתמשך, נדמה כי נגיף הקורונה, על אף היותו אירוע בריאותי קריטי, יותיר אחריו גם התפתחויות חיוביות, שבחודשים ספורים יקצרו תהליכים של שנים. למשל, רבות דובר על קפיצה בתחומים טכנולוגיים, שענו על בעיות שצצו בזמן שהעולם היה נתון בסגר; לכך הצטרפה הקפיצה האדירה שעשתה האקדמיה, שלמדה להסב את עצמה ללמידה-מרחוק תוך ימים ספורים. כעת, הגיע תורה של העבודה המאורגנת, תורם של הוועדים ושל עובדי הקבלן, לנצל את המשבר גם לקידום תהליכי עומק חשובים לאזרחים רבים.

אמנם, כשאומרים אצלנו את צירוף המילים "ועד-עובדים", הקונוטציות שעולות נעות בין גוף כוחני ואולי מאיים, הסתדרותי-משהו, לעיתים עם אבטלה סמויה וחופשות מפנקות. אבל לרוב המצב שונה. ועד-עובדים לא נועד לשרת בעיקר ״עובדים״ חזקים. הוא נועד לשרת את העובד/ת שבקצה השרשרת. כיום, ועד יעיל הוא כזה שמכיל ומייצג את כל רובדי העובדים. עליו להיות אנרגטי, מחובר לאנשים וגם לתוצאות העסקיות של החברה. גוף, שהלכה למעשה מכתיב מחדש את החוקים הדינמיים-משתנים של שוק העבודה.

ימי קורונה הם חושך גדול שנפל על פועלי כל העולם בכלל ועל עובדי ישראל בפרט. ההתנהלות של המדינה והאחריות שהיא נמנעה מלקבל בשמירה על מקומות העבודה של עובדים שהוצאו לחל"ת או פוטרו, בחסות הקורונה, מוכיחה את מה שעובד רבים כבר מכירים - עשרה קבין של התעמרות ירדו לעולם, תשעה נטל האדם העובד. ימי המשבר, הם גם הימים להביא לשינוי. הנהלות החברות היום כבר מבינות את הצורך בשינוי.

הקורונה היא ההזדמנות והאתגר של החברות לנהוג אחרת, בהתחשבות. דווקא בימי משבר שכזה עלינו לאגד כמה שיותר עובדים תחת קורת-גג הוועד. על חברות ממשלתיות ופרטיות, לנצל את כוחן והעמדה הנוחה יחסית שבה הן נמצאות כדי להעניק לכל עובדי קבלן מעמד ותנאים ניאותים.

המצב שבו מאות-אלפי עובדים ימצאו עצמם נכנסים למעגל האבטלה והייאוש מלמצוא תעסוקה, עלולים לייצר בישראל עוני בסדרי גודל שלא הכרנו. ואז זו לא תהיה רק בעיה פרטית של אותם עובדים, זו בעיה של כולנו. זה מה שהוביל אותנו כוועד-עובדים להוביל דווקא בימים אלה מהלך לקליטתם כעובדי החברה של 130 טכנאים שהועסקו כעובדי קבלן.

מכאן אני קוראת לחברות נוספות, קחו את עובדי הקבלן על שלל תפקידיהם, הכניסו אותם תחת כנפי ההתאגדות, הורידו את דאגת הקיום וחוסר הצדק מסדר יומם.

ובזמן שהדיון על עובדי הקבלן נמצא בעיצומו, אין אלא להצר גם על מהלכים דוגמת הקיצוצים הצפויים בתעשייה האווירית, הפיטורים המאסיביים באמדוקס, ובחברות נוספות. המשק שלנו מתמוטט, ואנחנו עומדים מנגד וצופים בקריסה. יותר מ-500,000 עובדים לא חזרו מחל״ת לעבודתם, כאשר במקביל - לפי נתוני הלמ"ס - השכר הממוצע במשק זינק ב-14%. דבר שמראה כי העובדים שיושבים עכשיו בבית חסרי פרנסה, הם רובם העובדים שמרוויחים שכר נמוך. לצערי, נדמה שמישהו כאן פשוט איבד את החמלה.

בימים כאלה, צריך לחשוב אחרת ומחוץ לקופסה. להמשיך להתגלגל ככל האפשר, להיות יצירתיים, לשמור זה על זה, ולעשות הכול כדי לצאת מהמשבר עם כלכלה ואנשים פגועים כמה שפחות.

זו העת של החברות הגדולות לנשוך שפתיים, זה בדיוק הזמן לוותר על רווחים קצרי טווח, ולספוג קליטת עובדים גם בשכר נמוך. ראשית, כדי להמשיך ולהניע את גלגלי הכלכלה; שנית, כדי להרוויח יציבות לאורך זמן; וכן, גם כדי לגלות חמלה אנושית. לא, זו לא בושה, גם בישראל 2020. 

הכותבת היא יו״ר ועד עובדי קבוצת סלקום