הלחצים על גילה גמליאל גוברים: האם תרחיב את הפיקדון על בקבוקים גדולים?

בזמן שמדינות שונות ברחבי העולם מוציאות את אזרחיהן מהסגר, עסקים רבים עוברים ל'שגרת קורונה' חדשה, ומגדילים את השימוש באריזות חד פעמיות ובכלים חד פעמיים. בכך נדחק הצידה אחד המאבקים הסביבתיים הגדולים שהתנהלו בשנה האחרונה: המאבק בזיהום הפלסטיק.

לפי מחקר שפורסם לאחרונה, עד שנת 2040 יהיו בעולם 710 מיליון טונות של זיהום פלסטיק, שיכבידו על הסביבה והמערכות הטבעיות, ויגרמו לפליטת גזי חממה לאטמוספירה. "אם לא נעשה כלום, בעיית זיהום הפלסטיק לא תהיה ניתנת לניהול", אמרה ד"ר וויני לאו, ממחברי המחקר, שכלל חוקרים מאוניברסיטאות שונות, בהן אוקספורד, בריטיש קולומביה ופליימות.

המחקר מראה כי בזמן שהאנושות צורכת פלסטיק חד פעמי בצורות רבות, כ-11 מיליון טון של פלסטיק מגיעים לאוקיינוסים מדי שנה, מזהמים את הים והחופים ומסכנים את חיות הבר. זרם הפלסטיק השנתי לאוקיינוסים צפוי להאמיר לשיעור של 29 מיליון טון בשנה ב-20 השנים הבאות, ולהוסיף 110 ק"ג אשפת פלסטיק לכל מטר של קו חוף בעולם. לפי המחקר, בזמן שישנו גידול מהיר בייצור הפלסטיק ותרבות ה"השתמש וזרוק" משגשגת, מערכות ניהול הפסולת אינן יכולות לסלק או למחזר את הפלסטיק כראוי.

לאו כינתה את המחקר כ'חדשות טובות ורעות', שכן "יש לנו את כל הידע, הטכנולוגיה והכלים לצמצם את הנזק. מאמצים גלובליים עשויים לצמצם את זיהום הפלסטיק ב-40% מרמתו בשנת 2016, או שתהיה עלייה של 78% עד שנת 2040, במקרה שלא נשנה את התנהגותנו".

 מחזור בקבוקים / צילום: איל יצהר

הכסף חוזר לציבור

הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם זיהום הפלסטיק היא הפחתה דרסטית או הפסקה מוחלטת של צריכתו. כיוון שקשה להסתמך בנושא הזה על רצונם הטוב של אזרחים, חוקקו בישראל מספר חוקים הקשורים לזיהום, ובהם חוק הפיקדון על בקבוקי משקה.

בישראל נמכרים מדי שנה כ-1.5 מיליארד מכלי משקה, מתוכם למעלה מ-700 מיליון בקבוקים גדולים של 1.5 ליטר ומעלה. החוק קובע כי בקבוקים יימכרו בתוספת פיקדון, ובהחזרת מיכל המשקה יקבל הצרכן את סכום הפיקדון בחזרה. לאור חוסר יכולתם של הפוליטיקאים להגיע להסכמות, ובעקבות לחצים שהופעלו עליהם, החוק הוחל רק על בקבוקי משקה קטנים, הנצרכים בעיקר בעת בילויים, ולא על בקבוקי המשקה הגדולים הנצרכים לרוב בבית.

 מסר בבקבוק: מצב מכלי המשקה בישראל

בתיקון לחוק, נקבע מנגנון המאפשר את הרחבתו - אם החברות לא יצליחו לאסוף בקבוקים בהיקף של 47%-55% מהכמות שנמכרה, הפיקדון יורחב גם לבקבוקים הגדולים, לפי שיקול דעתו של השר להגנת הסביבה. בשנת 2018 קבע השר לשעבר, זאב אלקין, כי החוק לא יחול על בקבוקי משקה גדולים, ובמקום זאת החליט לקנוס את חברות המשקאות שלא עמדו ביעדי האיסוף בקנס שעמד על כ-50 מיליון שקל.

בעקבות פניית ארגון אדם טבע ודין לערכאות משפטיות, נדרשת כעת השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, להכריע בנושא ולקבוע: האם להחיל את החוק על בקבוקי משקה גדולים, או לפנות לוועדת הכלכלה ולבקש לדחות את מועד הרחבת החוק. למעשה, אחת המשימות הראשונות שהונחו על שולחנה הייתה 'לטפל' בנושא הבג"צ, כאשר הדרג המקצועי במשרד הפנה אותה למסלול ועדת הכלכלה, שכן הוא מתנגד לאורך שנים להרחבת החוק.

למרות שבעוד כחודש תידרש השרה להודיע על החלטתה לבית המשפט, עד כה היא לא פנתה לוועדת הכלכלה, אלא ביקשה מהדרג המקצועי לגבש עמדה בהתאם לתפיסת עולמה. מקורבים לשרה אומרים כי היא עובדת על תוכנית חדשה שבבסיסה גישת 'המזהם ישלם', אך על לשכתה מופעלים לחצים - תקופת הקורונה נפלה לידיים של מתנגדי הרחבת החוק כפרי בשל, והם מזהירים כי השרה עלולה להיות חתומה על "הטלת מסים נוספים על הציבור".

כך, למשל, בני ביטון, ראש עיריית דימונה, פנה לגמליאל במכתב שעותקיו שוגרו לכל שרי הממשלה, וכתב כי "אנו מצויים בעיצומו של משבר קורונה, מיליוני אנשים מובטלים ורעבים ללחם. בקבוקי 1.5 ליטר הינם מוצר צריכה משפחתי, ואינם בבחינת מותרות". ח"כ יעקב אשר מיהדות התורה כתב לשרה: "אבקש שלא תטילי חובת פיקדון על מכלי משקה גדולים, מתוך התחשבות בכך שהצרכנים העיקריים הינם משפחות מרובות ילדים, שבחלקן הגדול מוחלשות" (ראו מסגרת).

גם אוריאל לין, יו"ר איגוד לשכות המסחר, כתב לשרה: "הרחבת החוק תוביל להכבדה יוצאת דופן על כלל רשתות המזון. בשנה הנוכחית אין להטיל שום הכבדה רגולטורית נוספת. לא ניתן יהיה להתמודד עם כמות מכלי המשקה הגדולים שיוחזרו לרשתות השיווק, עלויות התפעול יהיו כבדות, והן יובילו להכבדה ביוקר המחיה".

האם אכן מדובר במס נוסף? לא ממש. עו"ד עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין, מסביר כי "מדובר בכסף החוזר לציבור. זה כמו לומר שמטבע ה-10 שקלים בעגלה בסופר מעלה את יוקר המחיה. פיקדון הוא למשמרת. החברות הן שיחליטו האם לייקר את מחיר הבקבוקים, מה שלא קרה כשהוחל החוק על הבקבוקים הקטנים.

"הפיצול המלאכותי בין בקבוקי משקה קטנים לגדולים הוא טריק ישראלי שערורייתי שאינו קיים בעולם. לגמליאל יש הזדמנות לקבל החלטה עצמאית כפי שמחייב החוק, מבלי שבית המשפט העליון יתערב. אסור שוועדת הכלכלה תהווה מפלט לא ענייני מפני החלת החוק. יש לזכור שגם החלטותיה כפופות לביקורת שיפוטית".

אגב, מחקר שנעשה באוסטרליה מצביע על כך שהשכבות החלשות הן דווקא המרוויחות הגדולות מחוק הפיקדון, שכן באזורים עניים יותר שיתוף הפעולה עם החוק גבוה יותר. זהו גם מהלך בעל רובד כלכלי - לפי דוח של חברת הייעוץ BDO, הרחבת החוק עשויה להכניס למשק כ-170 מיליון שקל, בעוד שעבודה כלכלית של חברת פארטו שניתחה את חוק הפיקדון על מכלי משקה קטנים, מצאה כי החוק יצר 3,000 מקומות עבודה חדשים.

"זהו ווין-ווין לסביבה ולכלכלה, וגם לחברה", מוסיף עמיעד לפידות, ראש תחום פסולת באדם טבע ודין. "הרחבת החוק היא הזדמנות לשכלל את האיסוף מהציבור, וכמו במקומות רבים בעולם לעבור לאיסוף אוטומטי באמצעות מכונות שיתנו זיכוי מיידי לציבור, ויקלו על רשתות השיווק".

 עמית ברכה, מנכ"ל אדם טבע ודין / צילום: יונתן בלום

לתקן עיוות היסטורי

בשנת 2017 קרא האו"ם לכל המדינות לאמץ חוקי פיקדון כדי להתמודד עם בעיית הפלסטיק העולמית - עד כה, 58 מדינות נענו לקריאה. האיחוד האירופי קרא למדינות החברות בו להגיע ליעד איסוף של 90% מכלי משקה - יעד שישראל רחוקה ממנו מאוד.

אז כמה בקבוקים נאספים אצלנו למיחזור? התשובה היא שתלוי מי מודד. בשנת 2016 בדק את הנושא המשרד להגנת הסביבה, באמצעות חברת רואה חשבון ימין ג'ורג'י, שמצאה כי יצרני המשקאות לא הגיעו ליעד האיסוף הקבוע בחוק, אלא ל-44% בלבד. לפי חישובי תאגיד המיחזור אל"ה, האיסוף דווקא עמד על 61%. אדם טבע ודין ביצעו גם הם בדיקה, שבה מצאו כי האיסוף בפועל עומד לכל היותר על 35%, בניכוי משקל לכלוך ונוזלים במכלי המשקה הנאספים.

לפי אמיר חייק, יו"ר תאגיד אל"ה, שהוקם על ידי חברות המשקאות במטרה לממש את חוק הפיקדון, "אם ישתמשו בפיקדון כאמצעי להשגת אחוזי מיחזור גבוהים יותר, ישנה סכנה שהמהלך יפגע במה שהשגנו עד היום. זה יגרום לכך שהמיחזוריות (כלובי הבקבוקים) ייעלמו. להערכתנו, יש דרכים טובות בהרבה להגיע לאחוזי מיחזור גבוהים יותר". בימים אלה עובד התאגיד עם פרופ' דן אריאלי בכדי למצוא פתרונות הנוגעים ל'רגע ההחלטה' המתמרץ את האזרח למחזר, במטרה "לבנות מנגנון אפקטיבי, אשר יותאם לאוכלוסייה בישראל".

כיום פרוסים ברחבי הארץ 24 אלף כלובי בקבוקים. החלת החוק על בקבוקים גדולים תדרוש, כמובן, תשתיות חדשות ויקרות בפריסה רחבה יותר. לפי אל"ה, הרחבת החוק תחייב טיפול בכ-5,400 טון פלסטיק, במחיר של כ-400 מיליון שקל לציבור, "סכום לא סביר ביחס לעלות תועלת". חוסר ההחלטה של השלטון בנושא, טוענים שם, מוביל לפגיעה בוודאות העסקית וביכולת של התחום להתפתח. קבלני האיסוף לא משקיעים במשאיות ובציוד, הוא הפך ישן ונוטה להתקלקל, בזמן שהתאגיד ממתין עם פיזור 400 כלובי בקבוקים חדשים עד להחלטה בנושא.

ד"ר שירה דסקל, מומחית לניהול פסולת מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, סבורה כי מערך הפיקדון, כפי שהוא עובד כעת, "הוא מערך מסורבל ויקר. לא ברור אם הפעלתו גם על בקבוקים גדולים תביא לעלייה או לירידה בשיתוף הפעולה של הציבור, למרות התמריץ הכספי. בכל מקרה, לא ברור מה הטעם לאסוף בקבוקי פלסטיק למיחזור בהיעדר תשתית מתאימה שמאפשרת למחזר אותם".

לעומתה, פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות מהמכללה האקדמית להנדסה סמי שמעון, תומך בהרחבת החוק. "זהו צעד הכרחי, שיוביל לתיקון של עיוות היסטורי שנוצר בלחץ חברות המשקאות. מים מינרליים בבקבוקים הם מים שנגזלים מהטבע ונמכרים במחיר מופקע, ומשקאות מוגזים או ממותקים עתירים בחומרים לא בריאים. מחירם לא מגלם את הנזק הסביבתי, ואף הבריאותי במקרים מסוימים.

"כפי שאנו דורשים מהמדינה לפקח על מפעלי התעשייה המזהמים ולהטיל עליהם קנסות במנגנון 'המזהם משלם', כך על המדינה להשית על הציבור קנס במנגנון 'המשתמש משלם'. המטרה היא אחת וברורה: להפחית את השימוש בפלסטיק". 

בעולם: מיליון בקבוקים חד פעמיים בדקה

על פי הערכות, בכל דקה מיוצרים ברחבי העולם כמיליון בקבוקים חד פעמיים, המצטברים ליותר מ-500 מיליארד בקבוקים מדי שנה. מיחזור הוא פתרון הקצה בלבד, במצב של אין ברירה - כאשר גם הוא גורע משאבים ויש לו השלכות מזהמות, שכן מחזור החיים של מוצר ממוחזר איננו אינסופי. למעשה, על פי מחקר שנערך באוניברסיטת ג'ורג'יה שבארה"ב, עד כה מוחזרו רק 9% מכל הפלסטיק שיוצר על ידי האנושות.

 עולם מזוהם

הפלסטיק, חומר בלתי מתכלה, מתפרק לאורך השנים, וחלקיקיו הזעירים מגיעים לקרקעית הים, לשדות, לאזורים המרוחקים בכדור הארץ ולאטמוספירה. מיקרו-פלסטיק נאכל גם על ידי דגים ויצורי ים אחרים, ובכך נכנס היישר לשרשרת המזון שלנו. אך את המחיר הכבד משלם הטבע - לפי סקר פסולת חופים שביצעה Break Free From Plastic - קואליציה בינלאומית של ארגונים לצמצום פסולת הפלסטיק - שלוש החברות ששמן מתנוסס על הכמות הגדולה ביותר של פריטי פלסטיק שנמצאו בים, הן קוקה קולה, פפסי ונסטלה.

ברבות השנים עברו התאגידים השונים לשימוש גובר בפלסטיק, בעקבות הפיכתו לזמין ונוח. אלא שישנן אלטרנטיבות אחרות, דוגמת חומרים שקל יותר למחזר או מודלים של מילוי מחדש, וראוי לבחון אותן. בינתיים, ראוי לשאול - אילו היינו נכנסים לחדר אמבטיה ומזהים הצפה בלתי פוסקת, האם היינו סוגרים את הברז, או מותירים לו להציף את החדר, לזלוג החוצה, ולגבות מאיתנו מחיר? אותה התשובה נכונה גם לגבי הפלסטיק שאנחנו צורכים. 

האם הציבור החרדי אכן מתנגד למהלך? לא בטוח

הצפתו המחודשת של נושא הפיקדון לבקבוקי השתייה הגדולים הציתה דיון ער בחברה החרדית. חברי הכנסת החרדים הודיעו כי יתנגדו למהלך, וכלי תקשורת מגזריים עוסקים בסוגיה בהרחבה. מחד, אמיר חייק, יו"ר תאגיד אל"ה, יצא נגד הרחבת החוק בראיון לרדיו קול חי, ואמר כי "זה לא הזמן להטיל מיסים נוספים על הציבור". מנגד, בעיתון יתד נאמן נכתב כי לפי ההערכות, הרחבת החוק צפויה להוזיל את מחירי הבקבוקים, שכן "חברות המשקאות בעולם סופגות חלק מדמי הפיקדון, ואילו מי שיחזיר את הבקבוק - יקבל את הפיקדון במלואו". יש בכך מן האמת: מבדיקת BDO עולה כי לאחר כניסת החוק לתוקף בארץ, חברות המשקאות ספגו כשני שלישים מעלות הפיקדון, כדי למנוע פגיעה במכירות.

לפי סקר גיאוקרטוגרפיה שנערך ביולי האחרון, כ-67% מהציבור החרדי בעד הרחבת דמי הפיקדון גם על בקבוקי משקה משפחתיים, וגם על בקבוקי פלסטיק דוגמת שמפו וחומרי ניקוי. התמיכה גדלה דווקא בקרב משפחות בעלות הכנסה נמוכה. בקרב משפחות חרדיות שהכנסתן נמוכה מהממוצע, כ-70% מהנשאלים אמרו שיש להרחיב את הפיקדון. מהסקר, שנערך עבור תאגיד המיחזור אסופתא בקרב 300 משיבים, עולה כי יותר ממחצית הציבור החרדי טוענים כי חברות המשקאות הן אלה שמתנגדות להרחבת חוק הפיקדון, ולא המגזר החרדי. למעשה, רק כ-11% טענו ש"המגזר החרדי מתנגד לפיקדון על בקבוקים גדולים".