מהתמחויות ועד "בוסתנים": התוכנית להגדלת מספר הערבים בהייטק

"חצי מהחברה הערבית לא למדה מרחוק, כי אין תשתיות. אם בנצרת אפשר להזמין רק קו של 15 מגה - שמיתרגם בפועל ל-5 מגה לכל היותר - איך אני אחבר מהבית שלושה מחשבים לילדים כדי ללמוד מרחוק בזום?", כך מספר הנס שקור, מנהל הפיתוח העסקי של ארגון "צופן", הפועל לעידוד ההייטק ויזמות בחברה הערבית. "יש חוסר בקווי אינטרנט ומחשבים שמתאימים לצרכים של עכשיו, ואני אפילו לא מדבר על חמש שנים קדימה".

יש קושי ללמוד מרחוק, אבל גם קושי לעבוד מרחוק. דווקא בתקופת הקורונה, בה החיבור המהיר לאינטרנט הפך למרכזי עוד יותר בנגישות לחינוך, לפרנסה ולפנאי, שר התקשורת יועז הנדל פועל לאשר בכנסת את מתווה הסיבים האופטיים, שצפוי להנציח את פערי התשתיות מהם סובלת הפריפריה הישראלית, ובעיקר היישובים הערבים. המתווה מבטל לראשונה את חובת האוניברסליות החלה על בזק, חברת תשתיות התקשורת הגדולה בישראל, לפיה תשתיות תקשורת ואינטרנט צריכות להיפרס באופן שווה בכל חלקי הארץ.

מתווה הסיבים החדש הוא חדשות רעות לחברה הערבית, והוא לא מגיע לבד. תוכנית החומש לחברה הערבית, שעסקה ביצירת חוסן כלכלית לחברה הערבית בישראל, ותוקצבה במסגרת החלטת ממשלה 922, תגיע השנה לסיומה. התוכנית כוללת תקציבים לתשתיות, חינוך, דיור, עידוד תעסוקה והפחתת פשיעה. מדובר בפעם הראשונה בה ממשלת ישראל הפנתה תקציבים כאלה לחברה הערבית, והיא נועדה להיות התוכנית הראשונה מבין כמה תוכניות חומש, שמטרתן להביא בעתיד לצמצום הפערים הכלכליים והחברתיים של ערביי ישראל.

בעבר הממשלה הצהירה כי בכוונתה להעביר ולתקצב תוכנית המשך לחמש השנים הבאות, אך כיום הכוונה הזו נראית רחוקה שנות אור בשל הקיפאון התקציבי. למעשה, החברה הערבית בישראל היא בין הראשונות להיפגע מסירובו של ראש הממשלה בנימין נתניהו להעביר תקציב דו-שנתי, כפי שסיכם עם שר הביטחון, ח"כ בני גנץ. סירוב זה הוביל לחוסרים תקציביים רבים, ובהם חוסרים של מיליארדים במשרד החינוך. החודש נודע כי תוכניות לימוד רבות נמצאות בסכנת הקפאה, מרביתן מיועדות לנוער בסיכון ולנוער מהפריפריה, בהם יישובי החברה הערבית.

דווקא בתקופה זו של אי-ודאות, ועד ראשי הרשויות המקומיות בחברה הערבית החליט לקחת את העניינים לידיים. בחודשים האחרונים חבריו עבדו על ניסוח תוכנית חומש חדשה משלהם, ולראשונה היא כוללת פרק רחב היקף העוסק בתחום ההייטק. את הצוות שעסק בנושא הוביל ארגון "צופן", יחד עם בכירים מתעשיית ההייטק הישראלית, ועם איימן סייף, המשמש כיועץ לוועד. הם אף שכרו את פירמת הייעוץ וראיית החשבון דלויט לסיוע בתהליך חיבור התוכנית. למרות שהיא מקיפה ביותר, תוכנית ההייטק עומדת גם בפני עצמה. מחבריה מקווים כי כך, גם אם תוכנית החומש הכללית תיתקל בעיכובים, תוכנית ההייטק תוכל לצאת לפועל כבר השנה.

"בנינו תוכנית שכוללת מענה לצורך בהיצע כוח אדם מיומן בתעשייה, עם 20 אלף מועסקים ערבים בהייטק, חיזוק התשתיות בחברה הערבית, תשתיות חינוך, מחשוב, מרכזי מצוינות ומידע ופארקי תעשייה בחברה הערבית", אומר מנכ"ל צופן סאמי סעדי ל"גלובס". "ההזנחה שהחברה הערבית סבלה ממנה, היא של 70 ומשהו שנים, אבל אנחנו ממפים צורך במטרה להצביע על פתרונות. היום אנחנו מהווים 2%-3% מתוך תעשית ההייטק ואנחנו לא יכולים להדביק את הפער לבד. נדרשת השקעה ממשלתית גדולה".

"כחלק מהתהליך של הכנת תוכניות החומש הבאות, היה לי חשוב לשכנע את ועד ראשי הרשויות שאנחנו חייבים לגבש תוכנית של חדשנות וטכנולוגיה, כי לא יכול להיות שאנחנו בסטארט-אפ ניישן ולא חלק מתעשיית ההייטק", אומר סייף ל"גלובס"."זו החלטה תקדימית, כי ועד ראשי הרשויות מתעסק בדרך כלל בנושאים של תקציביים של פיתוח כלכלי נטו, ושילוב החברה הערבית בהייטק לא היה על האג'נדה שלו". סייף שימש כמנהל הרשות לפיתוח כלכלי של החברה הערבית בעת גיבוש תוכנית 922.

"אנחנו בקשר תמידי עם משרדי הממשלה ואגף התקציבים במשרד האוצר. אנחנו מחכים לראות את החלטת הממשלה על תקציב חד שנתי או דו שנתי, כי עכשיו כל אגף התקציבים עוסקים בנושא הזה", הוא מוסיף. "לכן המאמצים שלנו הם להאריך את 922 בשנה נוספת, ובמקביל, להתחיל בדיונים לגבי התוכניות העתידיות. זה תהליך שייקח כמה חודשים ואני מעריך שאם הכל יילך כמתוכנן, בתחילת 2021 הממשלה תוכל לאשר את תוכנית החומש הבאה לחברה הערבית".

 התוכנית לשילוב המגזר הערבי בהייטק יעדים ועלויות

נגישות להייטק מהשלב המוקדם

התוכנית בנויה על ארבעה עקרונות מרכזיים: פיתוח הון אנושי מכוון הייטק בחברה הערבית; שילוב החברה הערבית בתעסוקה בהייטק; קידום יזמות ופיתוח תחום ההייטק ברשויות המקומיות הערביות; וקידום מנהיגות ותרבות הייטק בחברה הערבית. זאת, על מנת לקדם את החברה הערבית בישראל מצד אחד, ועל מנת לקדם את כלכלת ישראל ואת תעשיית ההייטק מהצד השני. בוועד מעריכים את עלותה בכ-700-800 מיליון שקלים לחמש שנים, כאשר מחצית מהתקציב מיועד ליוזמות בצד העובדים ומחציתו בצד המעסיקים.

הרעיון מאחורי התוכנית הוא הוא להביא את הערבים לתוך תעשיית ההייטק מצד אחד, ולהביא את תעשיית ההייטק אל הישובים הערבים מהצד השני. לדברי שקור, "ההייטק לא יכול להמשיך להתקיים היכן שהוא מתקיים היום. היום האנשים מגיעים לעבוד במרכז, לפעמים נשארים במרכז, וכך הפריפריה מתרוקנת מהמוחות היוצרים שלה. אין סיבה שלא יהיו מרכזי תעסוקה כאלה בגליל ובמשולש. האיזורים האלה צריכים לקחת חלק, ואפשר לקחת את התוכנית הזו ולשעתק אותה לאוכלוסיות אחרות בפריפריה".

לשם כך, 20% מכל התקציב מיועד להקמת מרכזי תעסוקה חדשניים בישובים הערבים, אותם מכנים מחברי התוכנית "בוסתני הייטק". "כשאנחנו מדברים על בוסתן הייטק בישוב הערבי, אנחנו לא מדברים על פארק תעשייה עם חמישים חברות", אומר סעדי, ומתאר מרכז תעסוקה משולב של כמה חברות הייטק, חללי עבודה משותפים, מרכזי יזמות ולמידה. התוכנית מעוניינת לחזק את תפקידן של הרשויות המקומיות ב"בוסתנים" הללו, תוך חיזוק תשתיות הדיגיטל ברשויות, הקצאת מבנים ייעודיים להייטק, והקמת מרכזי תעסוקה משותפים לכמה רשויות במקביל.

"בתוכנית שלנו מדברים על שלושה מרכזים בחברה הערבית, כאשר היום אין אף חברות הייטק בישובים האלה. אם מיקרוסופט יכולה להתקיים בהרצליה, למה היא לא יכולה להתקיים בכפר קאסם? עדיין אין השקעה ממשלתית אפילו בנצרת, שם יש פארק פרטי שבנה סטף ורטהיימר, וצריך להודות לו על כך, אבל תראי מה פארק ההייטק עשה לעיר כמו יקנעם. למה אנחנו החברה הערבית צריכים תמיד להיות בתחתית הסולם?", הוא מוסיף.

הנגישות של ערבים לתעסוקה בהייטק כבר בשלב מוקדם, היא משמעותית להצלחה שלהם להשתלב בתעשייה, בטווח הרחוק. כך סבור גם דדי פרלמוטר, לשעבר מבכירי אינטל העולמית וכיום יזם חברתי וטכנולוגי, המשמש כיו"ר משותף של המועצה הציבורית של עמותת "צופן", והיה חלק מוועדת ההיגוי של התוכנית. "חלק מהחברות, בייחוד הגדולות, מתחילות לגייס עובדים עוד בזמן שהם סטודנטים, וכך הרבה יותר קל לגייס אותם לעבודה קבועה אחר כך - כי כבר מכירים אותם. בטכניון, אחוז הסטודנטים הערבים בפקולטות הרלוונטיות הוא כבר מעל 20%, ושיעור הערבים העובדים בחברות הייטק בחיפה גבוה בהרבה מאשר בתל אביב, אבל רוב חברות ההייטק בכלל לא נמצאות שם.

"רוב החברות הגדולות כבר הודיעו שהן יעבירו את מודל העבודה למודל עבודה מרחוק לפחות באופן חלקי. לכן, אנחנו מקווים שיותר חברות יפתחו יותר מרכזי תעסוקה בהם עובדים יוכלו לעבוד מרחוק, ואולי יצטרכו להגיע למרכז פעם או פעמיים בשבוע. המרכזים הללו כמובן יצטרכו להיות נגישים, עם תשתית דיגיטלית נכונה ועם נגישות תחבורתית, וסביבם תוכל להתפתח גם כלכלה מעניינת כמו שקורה בהרצליה וביקנעם. זה לא פשוט, בייחוד בהקמה של צוותים וקליטה של עובדים, אבל חלק מהעבודה של החברות זה להתחיל לבנות את המודלים האלה עכשיו", הוא אומר.

פיילוט החממות בפריפריה: לא במגזר

התוכנית עוסקת גם בעידוד יזמות בקרב החברה הערבית על ידי פעילות תמיכה ביזמים, והגברת הנגישות לקרנות הון סיכון בישובי החברה הערבית. זאת, על ידי מינוי של רכזי הון סיכון לחברה הערבית, לצורך בניית קהילה בעולמות ההשקעה וההייטק. בנוסף, מוצע להגביר את מסלול החממות הטכנולוגיות של רשות החדשנות בחברה הערבית, שהוא מסלול שכולל השקעה בחברות המשתתפות. מחברי התוכנית מציינים כי פיילוט החממות הטכנולוגיות בפריפריה שמפעילה רשות החדשנות, לא מתקיים עד כה כלל ביישובי החברה הערבית. בנוסף, התוכנית מציעה חיזוק של תוכניות אקסלרציה ומתחמים העוסקים במחקר טכנולוגי חוץ אקדמי, כמו מתחמי קליקה שאחד מהם פועל כיום בכפר קאסם.

מבחינת הכשרת כוח אדם, מטרתה המרכזית של התוכנית היא עמידה ביעד של 20 אלף מועסקים בהייטק מקרב בוגרי לימודי מקצועות הטכנולוגיה מהחברה הערבית בתוך 5 שנים. כיום המספר עומד על 8,000 לפי ההערכות. האתגרים המרכזיים ביותר המזוהים בהקשר זה, הם במערכת החינוך הערבית, שסובלת מאפלייה ארוכת שנים מצד ממשלת ישראל.

בשנים האחרונות, ח"כ נפתלי בנט הנהיג כשר החינוך תוכנית לתקצוב דיפרנציאלי של החינוך העל יסודי, שנועד לסגור פערים בחינוך של אוכלוסיות מוחלשות, בהן האוכלוסיה הערבית. כ-500 מיליון שקל הוקצו לפיילוט שהופעל בתיכונים ברחבי הארץ, אך עדיין ישנם פערים משמעותיים: כיום, התקציב לתלמיד תיכון בחברה הערבית קטן ב-40% מהתקציב שמקבל מקבילו היהודי, ויש מחסור חמור של 6,000 כיתות שמוביל ללמידה בתנאי צפיפות.

התוצאה היא ששיעור הזכאות לבגרות מורחבת בפיזיקה ובמתמטיקה בקרב תלמידים ערבים נמוך משמעותית מזה של תלמידים יהודים - 7.8% לעומת 12% בקרב היהודים. הדבר קשור גם ברמת הלימודים הנמוכה יותר במערכת החינוך הערבית, גם במחסור במגמות פיזיקה ומדעי המחשב בבתי הספר, וגם בחוסר היכרות עם עולם ההייטק, כך שהמשיכה למקצוע מלכתחילה היא נמוכה. לדברי סעדי, "אפילו התלמידים שלומדים פיזיקה, מתמטיקה ומדעי המחשב בבתי ספר תיכוניים בחברה הערבית, 59% מהם לא יודעים מה זה הייטק".

בעיה נוספת נובעת מהמחסור בחינוך בלתי פורמלי בחברה הערבית ובראשו תנועות הנוער, שמוביל לכך שתלמידים ערבים מסיימים את לימודי התיכון שלהם עם פחות כישורים "רכים" מאלה של מקביליהם היהודים. מדובר בכישורים הנחוצים בתעשיית ההייטק ובעולם התעסוקה בכלל, כמו יכולת עבודה בצוות ומנהיגות אישית.

כדי לפתור זאת, מוצע בתוכנית לבנות מערך למידה מרחוק, ובמקביל לחזק את החינוך הבלתי פורמלי. בין היתר, מוצע לפתוח מרכזי מצויינות איזוריים בבתי ספר ערביים, על מנת לספק לתלמידים מצטיינים מסגרת ללימודי מדעים וטכנולוגיה וכן מנהיגות ומיומנויות נוספות; לחשוף אישים מובילים בתעשיית ההייטק לתלמידים בבתי הספר; ולפתוח תוכניות מצויינות בשם "פרחי הייטק", שיספקו חיזוק לכישורי המדעים ולכישורים הרכים של תלמידי מגמות הטכנולוגיה והמדע בבתי הספר. זאת, לצד אולפן טכנולוגי ללימודי עברית לתלמידי התיכון.

הרבה מלגות, הרבה נשירה מלימודים

אחרי הלימודים התיכוניים, התוכנית עוסקת בלימודי מקצועות ההייטק במוסדות להשכלה גבוהה ובהכשרות מקצועיות בתחומי ההייטק. מלבד העלאת רמת הלימודים, המטרה של הצעדים המוצעים בבתי הספר היא גם להתמודד עם ההעדפה בקרב החברה הערבית ללימוד מקצועות ההוראה, הרפואה, הרוקחות והחשבונאות. רבים מההורים בחברה הערבית מחשיבים אותם כמקצועות בעלי יציבות תעסוקתית גבוהה יותר ממקצועות הטכנולוגיה והמדעים, מה שמביא לשיעור נמוך של ערבים שבוחרים ללמוד את מקצועות הטכנולוגיה באקדמיה.

הקושי העיקרי בהקשר זה, לפי מחברי התכנית, הוא העובדה שלממשלה אין כיום יעדים מוגדרים לשילוב ערבים במקצועות ההייטק באקדמיה. בתוכנית 922 נקבעו יעדים לשילוב ערבים באקדמיה באופן כללי, ובתוכניות אחרות נקבעו יעדים להגדלת שיעור הלומדים את מקצועות ההייטק בכל שנה, אך לא נקבע יעד משולב לשתי המטרות. חסם מרכזי הוא העול הכלכלי של הלימודים האקדמיים על האוכלוסיה הערבית, החלשה יחסית לזו היהודית. התוצאה של החסמים היא ששיעור הערבים מקרב הלומדים את מקצועות ההייטק עומד על 15% בלבד, והתוכנית מבקשת להביא את שיעורם ל-25%, בדומה לשיעורם של הצעירים הערבים באוכלוסיה.

כיום, כ-1,500 סטודנטים ערבים שלמדו את מקצועות ההייטק מגיעים לשוק בכל שנה, התוכנית שמה לעצמה למטרה יותר מלהכפיל את המספר הזה בתוך חמש שנים, על ידי קביעת יעדים ממשלתיים בהתאם, ותמיכה בלומדים באמצעות מלגות. בתוכנית מצויין לטובה כי כבר היום, 2,250 סטודנטים ערבים זוכים למלגות לימודים בכל שנה. בנוסף התוכנית מציעה לפתוח תוכניות הכשרה ולימודי תעודה בתחומי ההייטק, שאמורים להגדיל את מספר בוגרי המקצועות הללו מקרב החברה הערבית גם מחוץ לאקדמיה.
בנוסף, מוצע בתוכנית להתחיל להכין את התלמידים לבחינות הפסיכומטרי ומבחן יע"ל (לבדיקת השליטה בשפה העברית) כבר במהלך התיכון, כדי להתגבר על הפערים בציוניהם בבחינות הללו, ולשפר את סיכויי הקבלה שלהם לאוניברסיטה. בנוסף, מציעים מחברי התוכנית להנגיש את הקורסים הללו גם בלמידה מרחוק.

חסם נוסף הוא שיעור הנשירה הגבוה של סטודנטים ערבים מלימודי מקצועות ההייטק באקדמיה, העומד על 49%, בהשוואה ל-32% בקרב היהודים. את הנשירה הזו מסבירים ב"צופן" בגילם הצעיר של הסטודנטים, שמגיעים לאקדמיה מיד אחרי בית הספר התיכון. הם מציעים להתמודד עם זה באמצעות תוכניות חניכה ותמיכה בסטודנטים במהלך הלימודים, וגם באמצעות תכניוות מקצועיות, שיוכלו להוות חלופה לניסיון הצבאי שרוכשים הסטודנטים היהודים. תוכניות כמו "עתודה לטכנולוגיה", והמקפצה להייטק", נועדו לספק הכשרה בתחום וכן השמה במשרות התחלתיות בגופי ממשלה ובשלטון המקומי.
מכסות וסבסוד חניכה בחברות עצמן

לבסוף, התוכנית נוגעת בנושא ההשמה המקצועית, ומזהה שם חסמים משמעותיים, בהם חסמי נגישות גיאוגרפית, שפה, הון תרבותי וניסיון רלוונטי. לגבי החסם האחרון, התוכנית מציעה לספק תמיכה ממשלתית להכשרות תעסוקתיות לסטודנטים ובוגרים בחברות ההייטק עצמן. הרעיון הוא להפחית את הסיכון שבהעסקת עובד חסר ניסיון שאינו מוכר לתרבות הארגונית, על ידי סבסוד החניכה שלו בקורס הכשרה פנימי שיספק לחברה היכרות מקצועית ואישית איתו. אחת הדרכים המוצעות לעשות זאת, היא על ידי שנת התמחות לסטודנטים למקצועות מדעי המחשב בתוך חברות ההייטק, במטרה ליצור גשר תעסוקתי עבור אותם סטודנטים.

לצד החסמים הללו, התוכנית מבקשת להתמודד עם חוסר הרצון והמודעות מצד המעסיקים. זאת על ידי מתן תמריצים ישירים להפחתת הסיכון שבהעסקת עובדים. בנוסף לתמריצים הכספיים, התוכנית מציעה לקבוע יעדים לגיוון בחברות עצמן, וכן מכסת משרות בכירות אותן יש לאייש במיעוטים בחברות הגדולות במשק. התוכנית מקצה כ-100 מיליון שקלים לתמריצים ישירים בלבד.

באופן כללי, ישנה ביקורת על תמריצים כספיים ועל קביעת מכסות, בטענה כי הם עשויים להוביל להעסקה של ערבים כמעין "עלה תאנה". בתגובה לביקורת, מחברי התוכנית אומרים שככל שיועסקו יותר ערבים בחברות הייטק וייווצרו רשתות קשרים ומודלים לחיקוי בחברה הערבית, כך חסם הכניסה של ערבים לתעשייה יילך ויקטן, והצורך במכסות יתמעט עם הזמן.

הם מעוניינים להגיע ממצב בו רק 40% מהעובדים הערבים בהייטק הגיעו לעבודתם באמצעות ערבים אחרים, למצב בו 60% מהעובדים הערבים בחברות הייטק מגיעים בזכות עובדים ערבים אחרים. בינתיים, הם מציעים גם לשלב דוברי ערבית בתהליכי גיוס העובדים בארגונים, כדי לגשר על הפער שבין המועמדים לתרבות הארגונית.