כך הפכה עיירה קטנה במערב גרמניה לשדה ניסויים ענק למדעי הקורונה

הקרנבל: הראשון שגילה את אובדן חוש הטעם

פרופ' הנדריק שטריק היה הווירולוג הראשון לזהות את אובדן חוש הריח והטעם כאחד התסמינים המרכזיים של נגיף הקורונה. זה היה בתחילת מרץ, אז הוא וצוות של קרוב ל-40 רופאים וסטודנטים מאוניברסיטת בון "נחתו" על העיירה הקטנה גנגלט שבמחוז היינזברג שבמערב המדינה, כדי לבדוק בדקדקנות את מה שהפכה להיות ההתפרצות הגדולה ביותר של קורונה במדינה.

הם פשטו על בתי התושבים, בדקו את החולים ובני משפחותיהם, לקחו דגימות מאסלות, כוסות שתייה וידיות דלתות, ראיינו ועקבו אחרי התסמינים וחומרתם ובדקו את סיכויי ההדבקה במקומות ציבוריים שונים.

עד היום, "פרוטוקול היינזברג" שגיבשו ופירסמו במאמר מדעי נותר אחד התיאורים המעמיקים והיסודיים ביותר בנוגע לדינמיקה המתעתעת של הדרך שבה נגיף הקורונה מתפשט.

הם גילו, למרבה ההפתעה, כי הסיכון של בני זוג להידבק אחד מהשני באותו בית נמוך מ-50%, אך כי הוא עולה עם נוכחות ילדים; הם גילו כי רבים מהחולים כלל אינם מדבקים, אך גם הצביעו על האירועים ההמוניים - במקרה של היינזברג היה זה מתחם שבו נחגג הקרנבל המסורתי במהלך פברואר - כווקטור המשמעותי ביותר של המגיפה. חלק מהלקחים מהיינזברג, שאומתו מאז במחקרים אחרים, עומדים בלב המדיניות הממשלתית של גרמניה ושל מדינות אחרות.

פרופ' שטריק, בן 43, בעל מראה נערי, העומד בראש המכון למחלות זיהומיות באוניברסיטת בון והפך ליועץ רשמי של ממשלת נורדריין-וסטפליה, הפך לפנים מוכרות בכל גרמניה. בראיון מיוחד ל"גלובס" אומר שטריק כי על האנושות להפחית את מפלס החרדה מפני הנגיף.

הוא אומר, כי הוא מופתע מהזינוק המהיר במספר המקרים בישראל ובספרד אחרי הסרת הסגר, אך צעדים כמו ביטול אירועים המוניים ושמירה על היגיינה בסיסית ושימוש במסכות יכולים להפחית לא רק את ההתפשטות, אלא גם את הקטלניות של הנגיף.

"זה לא רק אם אתה נדבק, אלא גם איך אתה נדבק", הוא מסביר ל"גלובס". כפרופ' לווירולוגיה העוסק במשך שנים באיידס, שטריק מטיל ספק מסוים ביכולת לפתח חיסונים, ואומר כי לא כדאי לבסס את כל המדיניות הממשלתית על המתנה לחיסון.

הוא גם מסביר על מחקר ההמשך בהיינזברג שבו הוא מתחיל בימים אלה עם צוותו, כדי לבדוק מה מתרחש בסתיו באזור - אם מי שחלו בעבר יהיו מחוסנים או יחוו מחלה קלה, ואם, כמו שהוא משער, תחווה העיירה גנגלט שבה אחד מכל שישה אנשים כבר נדבק - גל נמוך יותר של תחלואה. "הממצאים יכולים להיות משמעותיים בעבור ישראל", הוא אומר, "כי יש אצלכם זינוק במספר המקרים בקיץ".

ההפצה: ברמן אחד חמוש במשרוקית

שטריק מתייחס לעלייה במספר מקרי הקורונה בשבועות האחרונים בישראל ובספרד.

"ראשית", הוא אומר, "אני חייב לסייג ולומר שקשה לי לשפוט מה שקורה במדינות אחרות. אם אני לא במקום עצמו ורואה כיצד הדברים מתנהלים, קשה להביע דעה מבוססת. לפעמים באפידמיולוגיה, מה שעושה את ההבדל הוא התרבות המקומית, הדרך שבה אנשים מתנהגים, הדרך שבה הם נמצאים בקשר אחד עם השני. דברים אלה עשויים להיות בלתי מובנים למי שלא נמצא שם.

"אבל אני חייב לומר שקצת הופתעתי מהזינוק המהיר כל כך במספר ההדבקות במדינות כמו ישראל או ספרד אחרי שהוסר הסגר. בגרמניה, וייתכן שזה שונה לחלוטין מהמצב אצלכם, אנחנו רואים קשר בין הקורונה לבין מזג האוויר והעונה. ראינו שיעור גבוה של הדבקות בחורף, וכנראה שנראה גם בסתיו, בהשוואה לקיץ. הנגיף לא נעלם, ההתפשטות לא נעצרת לגמרי, אבל אנחנו חווים ירידה במהלך הקיץ. אנחנו מאמינים שהיא נובעת מהחום עצמו - הנגיף פחות יציב באירוסולים באוויר במצבי חום - ובמקביל אנחנו גם נוטים להיות במרחק גדול יותר אחד מהשני בקיץ".

שטריק מעיד כי בגרמניה, למשל, "אנחנו לא יושבים יחד בחדרים סגורים עם אוויר רע אלא יוצאים החוצה, היכן שיש יותר מרחב ויש אוורור וסירקולציה. שני הגורמים האלה מורידים את הסיכון להדבקה. אני מעט מופתע שהדבר הזה לא קורה בספרד ובישראל, למשל, אבל ייתכן שזה קשור לשימוש במיזוג אוויר או לסיבות שאנחנו לא מכירים ולא חווים כאן".

אני מציין בפני שטריק כי אחת הסברות להתפרצות בישראל היא שחתונות רבות משתתפים אחרי הסגר אחראיות להתפרצות. על כך הוא עונה: "זה יכול להיות. אירועים המוניים הם מאוד קריטיים במגפה הזו. בגרמניה ובעולם כולו אנחנו מדברים הרבה על מקדם ההדבקה, R - כמה אנשים בממוצע אדם אחד מדביק. אבל מקדם אפידמיולוגי חשוב מאוד אחר שלא כדאי להתעלם ממנו, במיוחד בנוגע לקורונה, הוא מקדם ה-K - 'קלאסטר-אפקט'.

"אנחנו יודעים שלווירוס הזה ספציפית יש מקדם K מאוד גבוה. זה לא שכל חולה מדביק שלושה אנשים או אפילו אחד, אלא שמתוך תשעה אנשים שאובחנו, שמונה מהם לא מדביקים אף אחד - ורק חולה אחד מדביק עשרה אחרים. אנחנו קוראים לחולים הללו מפיצי-על (Super Spreaders), ואנחנו לא לגמרי יודעים מה הופך חולה מסוים לכזה. בכל מקרה, זו הסיבה לכך שהתקהלויות המוניות יוצרות סיכון גבוה ליצור מוקדי התפרצות גדולים יותר. אם יימצא מפיץ-על באירוע, האירוע עלול להפוך ל'אירוע הפצת-על', שיכול להביא למאות נדבקים".

שטריק נותן כדוגמה את האירוע שהתרחש בבר באתר הסקי אישגל שבאוסטריה. "לפי המידע, ברמן אחד הדביק מאות אנשים במהלך ערב אחד של שהייה בחלל סגור, שבו נערכה מסיבה של גולשי סקי. במקרה הזה, כנראה שהברמן הלך עם משרוקית, והסתובב ברחבי הבר כשהוא שורק בה, ולמעשה מפיץ כך את האירוסולים המדביקים בכל רחבי המועדון".

מקרה דומה ככל הנראה אירע בגרמניה. "בקרנבל בהיינזברג אין ספק שהיה אירוע של הפצת-על", אומר שטריק, "במהלך החגיגות, 44% אנשים שביקרו במתחם הסגור של הקרנבל נדבקו בקורונה. מדובר בקרוב ל-200 אנשים שנדבקו כולם באירוע אחד. אנחנו מניחים שהיה שם מפיץ-על אחד או כמה מפיצי-על. לא הצלחנו עד כה לזהות מאיפה הווירוס הגיע למתחם הסגור".

הפנמה: הנגיף הוא חלק מחיינו כרגע

לכאורה, אחד הפתרונות מהמחקר הוא שיש להימנע בכל העולם מאירועים גדולים. לדברי שטריק, "זה ללא ספק יצמצם התפרצויות גדולות. התקהלויות הן אולי המוקדים הכי משמעותיים להתפשטות של המחלה הזו". אבל הוא מסביר כי הדבר אינו ממש אפשרי.
"מה שהופך בני אדם לאנושיים הוא הצורך להיות ביחד ולצד אנשים אחרים. זה במיוחד נכון בתפילות, בימי הולדת או בהלוויות. אלה מצבים שבהם אתה רוצה להיות קרוב, להראות חיבה, לחבק אחד את השני. אתה רוצה להיות באינטראקציה חברתית. כמובן שיש גם התקהלויות הכרחיות כמו עבודה או תחבורה ציבורית. מצד אחד אנחנו רוצים לשמור על הבריאות שלנו, אז חייבים לצמצם התקהלויות גדולות, אבל מצד השני אנחנו לא יכולים להפסיד ולוותר על מה שמגדיר אותנו כאנשים".

לפיכך, סבור שטריק כי יש "לחיות לצד הנגיף", וכי הדרך לכך היא קודם כל בהכרה במצב העניינים האמיתי. "אנחנו חייבים פשוט לקבל את העובדה שנגיף הקורונה הוא כאן כעת והפך לחלק מהחיים שלנו. אולי המדע ישנה את זה בעתיד (באמצעות חיסון - א"א), אבל אנחנו לא יכולים להיות בטוחים בכך. עלינו לשנות את הגישה ולהסתכל על המגפה הזו בדרך אחרת, יותר רגועה ועם קצת פחות פחד. חשוב לראות כי רוב ההדבקות הן ללא סימפטומים. בהיינזברג כ-20% מהמקרים היו ללא סימפטומים, במקומות אחרים השיעור גבוה הרבה יותר. אנחנו חייבים להפנים שלא כל מי שחולה נמצא בסכנת חיים".

המתמטיקה: מי שקרוב למוקד יחלה קשה יותר

מהו, אם כן, המתכון הנכון לחיים עם הנגיף? לדברי שטריק, "אנחנו יודעים על בסיס העקרונות היסודיים של רפואת ההיגיינה, לפי המצב לגבי נגיפי מערכת נשימה אחרים ובעצם של כמעט כל וירוס אחר, שגודל מנת ההדבקה הוויראלית שגורמת לנו לחלות משפיע משמעותית על חומרת המחלה ועל הסימפטומים. זה נכון גם לחיידקים. אתה לא יכול שסף הבקטריות במים יעלה מעל רף מסוים, כי אחרת אתה תהיה חולה. אבל אם הוא מתחת לרף הזה, אתה תהיה בסדר.

"אנחנו ראינו בהיינזברג, למשל, שמי שהיו במתחם סגור בקרנבל חוו תסמינים חמורים יותר מאלו שלא היו בקרנבל. אנשים נדבקו במקומות שונים, אבל מי ששהה במתחם הסגור חווה מחלה חמורה יותר. במקביל, כמה שהחולה בילה זמן רב יותר במתחם סגור הוא הפגין סימפטומים קשים יותר. ההבנה הזו נותנת לנו כלי כדי לנסות ולשלוט בהתפשטות המגפה, אבל גם לשמור על החיים שלנו כנורמליים עד כמה שאפשר".

הרעיון שעליו מדבר שטריק הוא הפחתת החשיפה לנגיף. "מה שאנחנו עושים כשאנחנו לובשים מסכות, כשאנחנו שומרים על מרחק ושוטפים ידיים באופן תכוף - הוא להפחית את הפוטנציאל של העומס הנגיפי שאנחנו נחשפים אליו, אפילו במקרה שאנחנו נמצאים ליד חולה. אפילו פסיעת צעד אחד אחורה כשמדברים עם מישהו מורידה את העומס הנגיפי שתהיה חשוף אליו. אז, אפילו אם אתה נדבק, באופן היפותטי, גוברים הסיכויים שתחווה הידבקות א-סימפטומטית. לדעתי, צעדי ההיגיינה הבסיסיים - מסיכה, מרחק, שטיפת ידיים והיגיינה כללית - הם הדרך הטובה ביותר לשלוט על התפשטות המגיפה, ביחד עם מניעת אירועים המוניים".

נראה שזה נתמך על ידי הנתונים מהחודשים האחרונים, לא? יש יותר מקרי קורונה, אבל פחות מקרי מוות.

"זה עדיין ספקולטיבי בשלב הזה, אבל אני חושב שאנשים הפכו למודעים לנגיף ואימצו את ההגבלות ההיגייניות שמסייעות להילחם במגיפה. אנחנו חושבים פעמיים אם ללכת להתקהלויות, ושינינו את ההתנהגות גם ברמה האישית של שטיפת ידיים ולבישת מסכה. אני חושב שאלה צעדים שמסייעים לירידה במספר המקרים החמורים ובמספר מקרי המוות בקיץ. במקביל, הטיפול בחולים הפך לטוב יותר, יודעים טוב יותר איך לשפר את מצבם ולהציל חיים".

בנוגע לסיכוי למציאות חיסון, שטריק אומר כי "כמי שבא מתחום האיידס שבו אין חיסון, וכמי שמודע לכך שאין חיסונים לרוב 'קוטלי-העל' בתחום המחלות הזיהומיות כמו שחפת, מלריה, דנגי ועוד - אנחנו לא יכולים להגיד שחיסון הוא רק עניין של זמן. יש כמה סימנים מעודדים לאפשרות של חיסון, אבל זה לא בטוח ולא כדאי לבסס מדיניות ממשלתית על ההנחה שחיסון יגיע מתישהו".

אופטימיות: הסתיו בישראל עשוי להיות פחות נורא

"זה נכון שאנחנו עוקבים אחרי המגפה הזו באופן כל כך קרוב כפי שלא נעשה אי פעם בהיסטוריה, ולפעמים אנחנו מקדישים לנגיף יותר מדי תשומת לב", אומר שטריק. "עוד דבר שאני מצר עליו הוא עד כמה הנושא הפך לפוליטי. הנגיף הוא נגיף, אין לו שום קשר לפוליטיקה. חשוב שנבין שהמדע הוא בצד המועיל, ולא נשליך עליו את המחלוקות הפוליטיות".

בימים אלה מתחילים פרופ' שטריק וצוותו במחקר המשך בהיינזברג. "כיום, אנחנו לא יודעים ב-100% אם מי שנדבק והחלים מחוסן בפני הנגיף, או שיש סיכון שהוא יידבק מחדש, ואיך. זו שאלה חשובה במיוחד לקראת הסתיו, שבו צפויה עלייה במספר המקרים.

מה שאנחנו הולכים לבדוק הוא את המצב בהיינזברג, וספציפית בעיירה גנגלט שבה 15% מהתושבים כבר נדבקו. אנחנו בודקים באופן קבוע את רמת הנוגדנים בקרב מי שהחלימו, עורכים בדיקות קבועות ונראה מה מתרחש שם בסתיו. ההיפותזה שלנו היא שתהיה התפשטות נמוכה יותר ביחס למקומות אחרים. זאת שאלה שתהיה מאוד רלוונטית לישראל, למשל. אם יש לכם מספר גדול של אנשים שחלו במחלה בחודשים האחרונים, ייתכן שבסתיו תהיה לכם התפשטות איטית יותר ממדינות ששומרות היטב מפני הדבקה".

שטריק מתייחס גם לדרך שבה הוא שומר על עצמו מהידבקות. "אני ממלא אחר החוקים הבסיסיים. אני חושב שבגרמניה כולה, אני הרופא שנפגש עם הכי הרבה חולי קורונה. ביקרתי אצלם בבית, ביליתי עם כמה מהם שעות, ולא נדבקתי. בדיוק דיברנו על זה בתוך הצוות, היינו כולנו ימים ארוכים בהיינזברג אבל אף אחד מאיתנו, ומדובר על כ-40 בני אדם, לא נדבק.

"צריך למלא אחר החוקים - לשמור מרחק, לשים מסכה אם אתה קרוב למישהו, להיות באוויר הפתוח כשאפשר. אתה יכול להגן על עצמך, זה לא ממש קשה. פשוט תחייה את החיים. אתה לא יכול לפחד כל החיים מהנגיף הזה". 

"פרוטוקול היינזברג" - ממצאי המחקר מהקרנבל שבעיירה גנגלט שבהיינזברג

1,007 נבדקים בעיירה גנגלט שבמחוז היינזברג

15.5% מהנבדקים בעיירה חלו בקורונה

רק 3% אותרו בזמן אמת

7 מקרי מוות נרשמו בעיירה

22% מהחולים היו ללא סימפטומים

הסיכון להידבק למי שהשתתף בקרנבל המקורי - היה גדול פי 2

מי שנדבקו במהלך הקרנבל חוו סימפטומים קשים יותר

סיכון להדבקה של בן זוג:

אם לא היו ילדים באותו הבית - 44%

אם היו ילדים באותו הבית -66%

צוות רפואי:

40 אנשי צוות רפואי פשטו על העיירה - 0 נדבקו