"יש כאן הזדמנות לא נורמלית לחשוב באופן לא פורמלי"

שנת הלימודים אמורה להיפתח בעוד שבועיים, וכרגע הכאוס עצום. מתווה משרד החינוך שלפיו חלק מהכיתות ילמדו בקבוצות קטנות יחייב את המערכת למצוא פתרונות יצירתיים לחללי הלימוד.

האדריכלית נעמה מליס אחראית לתכנון מבני ציבור וחינוך ברשימה גדולה של ערים ושכונות כגון גליל ים הרצליה, רקפות בבאר שבע, קריית חינוך שכונת מורשת מודיעין ועוד. היא מציעה לא לחפש את הפתרונות דווקא מתחת לפנס. "צריך לחשוב איך להשתמש באותה תשתית ליותר משתמשים ויותר שעות, באופן שבו כל השטחים נכנסים לבנק אחד וכולם משתמשים לפי הצורך", היא אומרת. "צריך לאגם את המשאבים מכל הסוגים ולנצל אותם באופן מלא. עד היום, רוב הדברים עומדים ריקים רוב הזמן.

"התיכונים הולכים להיות ריקים, המתנ"סים עומדים ריקים לפחות בבוקר, וזה ממש הפוך מההיגיון. גם לתנועות הנוער יש מתקנים. מרוב שעשינו אובר זונינג, לכל דבר יש תשתית נפרדת ויש המון כפילויות גם בתפעול. כמעט לכל פעילות מוקצה השטח שלה ומשאבי הניהול שלה, ואין חפיפה. אני לא מבינה למה צריך גם זה וגם זה. אז אם מסתכלים על שלושת השבועות הקרובים, שבהם צריך למצוא פתרונות במהירות, צריך לעשות איגום של כל השטחים הקיימים, כולל פתוחים, ואין שום בעיה לחלק את הילדים לחללים האלה. זה כמובן דורש גמישות מסוימת מבחינת אנשי המשק וההנהלה, אבל זה לא מסובך".

"בזבוז של קרקע ושל כסף"

לדבריה, במזג האוויר הים תיכוני, אפשר בהחלט גם ללמוד בחוץ. "זו לא כזו בעיה כמו שזה נשמע. קודם כול אפשר ללמוד בבית הספר עצמו. המורה המיתולוגי שלנו למתמטיקה היה מלמד אותנו ברמפות של הכדורסל, ואחוז הבוגרים שקיבלו 100 אצלו היה בין הגבוהים אי פעם. אין שום בעיה ללמוד כל עוד זה מוצל ויש גישה לשירותים".

וחוץ מניצול שטחים, אפשר לנצל את הקיימים בשעות חדשות: "בשנות ה-50 למדו בישראל בשתי משמרות, ואם נעשה את זה היום, הילדים הגדולים בתיכונים בטח אפילו ישמחו להתחיל ב-12 או ב-1. אפשר גם לחשוב לצמצם קצת את שעות הלימוד, מספר שעות הלימוד גבוה יחסית לעולם.

"יש כאן הרבה ביורוקרטיות כמו ארגוני המורים שמכתיבות איך תיראה הלמידה, ולא התכלס של מה שצריך ללמידה. איך מותר להעסיק אותם, מתי מותר. אני חושבת שהמצב דורש גמישות מכולם - גם מהמורים, גם מהילדים, גם מההורים, גם מהממשלה ומהעיריות - ואולי יש כאן הזדמנות לא נורמלית, לחשוב באופן לא פורמלי".

כל זה טוב בטווח הקצר, אבל מה אנחנו יכולים לייעל בטווח הארוך?
"10%-8% מכל תוכניות בניין עיר, מוקצים לחינוך. זה קורה בגלל שיטת התקצוב ושיטת הניהול של תכנון בניית בתי ספר. העיר תקבל את הכסף ל-12 או ל-24 כיתות ורק אחרי שיהיו יותר תושבים היא תקבל עוד כסף, ויש אינספור הנחיות, ושלביות. בין ההנחיות של מקלוט ומיגון חסרות תקדים בעולם לצד ההנחיות של משרד החינוך, יש המון הגבלות, וזה יוצר בזבוז עצום של משאבים.

"עיריות שוברות את הראש על זה, ומה עם הקשישים שמספרם הולך להכפיל את עצמו בעשורים הבאים? צריך מתנ"סים, מגרשי ספורט, מקום לתנועות נוער, בתי כנסת - כל דבר כזה מקבל מגרש משלו. בתנועות נוער כל תנועה מקבלת מגרש משלה - לא יקרה שום דבר אם תהיה קומה לתנועת נוער, קומה למרכז צעירים ובקומה ג’ יהיה wework כזה עירוני, בתשלום, שאנשים לא יצטרכו לנסוע מחוץ לעיר לעבודה. אני מפעילה עכשיו חצי משרד מהבית, ואני רואה שאנשים עובדים אפילו מפינת הכביסה - זה לא הגיוני.
"יש הרבה קהילות בארץ שצורכות דיור מיוחד - נכי נפש, אוטיסטים, למה זה לא יכול להיות מעל גג של גן ילדים? צריך לתכנן את זה מראש.

"השיטה הנוכחית היא בזבוז לא רק של קרקע אלא גם של כסף כי לכל דבר כזה יש מנהל, מנקה, אב בית, אין בזה שום היגיון, וזה קורה רק כי העירייה מקבלת כסף לרווחה ממשרד הרווחה, ולספורט ממפעל הפיס, ולחינוך ממשרד החינוך. בלב הדברים האלה חוסר שיתוף פעולה של משרדי הממשלה זה עם זה. וזה עולה לנו הון תועפות, וגם ככה יש לנו הכי הרבה ילדים. אז לא נשאר כסף בחינוך. זה לא נכון שאין כסף, הוא מתבזבז. תשתית צריכה להיות מנוהלת ומשותפת. הגופים הפרטיים משתפים פעולה הרבה יותר טוב מאשר הציבוריים".

בשנים האחרונות דווקא רואים יותר מבני ציבור מרובי שימושים.
"בתל אביב עשו תוכנית כלל עירונית שמאפשרת לבנות שש קומות בכל מבנה ציבור בעיר. בערים אחרות זה מתקדם יותר לאט. עכשיו קופצים מקיצוניות לקיצוניות, וזה בעייתי. צריך לעשות את זה מאוד לאט ובזהירות. לא לחבר קניון עם בית ספר, שאלה מערכות עם צרכים שונים. צריך שהשימושים יתאימו. שלא יהיו ניגודי אינטרסים. חוגים לאנשים מבוגרים בערב וילדים בבוקר, זה לא ניגוד אינטרסים, אבל שימוש מסחרי זה בעייתי".

"קריות חינוך גדולות פוגעות בקהילה"

למליס יש בטן מלאה על הניסיון לחסוך בשטח ובמשאבים דווקא באמצעות בניית קריות חינוך ענקיות, שלדבריה לא טובים לילדים ולא לעיר, וגם לא באמת חוסכים משאבים.
"ברור שכמה שבית הספר יותר גדול הילדים מגיעים מרדיוס גדול יותר, ואז הם כבר לא באים ברגל או באופניים אלא עומדים בפקקים, וזה גם פוגע בעצמאות של הילד להתמצא במרחב וגם מוסיף לזיהום האוויר.

"לבית הספר יש חשיבות גדולה בגיבוש קהילה, כי הקהילות מתגבשות סביב הילדים והחינוך. וכשבית הספר הוא של 36 כיתות, כבר לא נוצרת קהילה. זה רחוק מדי וגדול מדי.
"אני טוענת שכל החיסכון הזה לא חוסך כלום. עדיף לבנות בתי ספר יותר קטנים ושכונתיים - זה גם יחסוך הוצאות. אנחנו חוסכים גרושים על צמצום שטחים ומפסידים הרבה יותר.

"יש בזה גם נזקים אורבניים. אם אני רוצה להגיע ממקום למקום ברגל בקלות, אני לא יכולה שיהיו לי מתחמים ענקיים מוקפים בגדר שאתה צריך לעשות עיקוף גדול סביבם, כמו קריות החינוך. יצרנו מפלצות. ככה מגיעים ל-25% אספלט כמעט בכל עיר חדשה".