תעשיית קרנות הנאמנות בישראל "חשופה בצריח" לכל שינוי עוצמתי בכיוון של השווקים הפיננסיים. עוצמת השינוי השנתי של היקף תעשיית הקרנות, בשנים ספציפיות של משבר או של יציאה ממשבר, היתה גדולה הרבה יותר מאשר בנכסים הפיננסיים של הציבור, ובמיוחד כשמדובר בקרנות המסורתיות האקטיביות.
כך למשל, ב-2008 ירד שווי הנכסים הפיננסיים של הציבור בכ-8%, בעוד נכסי כל תעשיית הקרנות צנחו ב-18%. אבל, אם נתייחס לקרנות המסורתיות בלבד, הרי ששיעור הצניחה הגיע ל-45%. ודוגמה עדכנית הרבה יותר: ברבעון הראשון של 2020 נרשמה ירידה חדה ביותר בסך נכסי קרנות הנאמנות, מ-352 מיליארד שקל לכ-258 מיליארד שקל - אובדן של כ-27%. באותו פרק זמן ירדו הנכסים הפיננסיים של הציבור מכ-4.1 טריליון שקל לכ-3.9 טריליון שקל - ירידה של כ-5% בלבד, שכן מרכיב השקלים, המט"ח והאג"ח הממשלתיות גבוה הרבה יותר מאשר בתעשיית הקרנות והוא מיתן את הירידה שנבעה מהמרכיבים האחרים.
מכשיר שנתפס כהשקעה לטווח קצר
התגובה העוצמתית של תעשיית הקרנות לשינויים בסך הנכסים הפיננסיים של הציבור עובדת גם בכיוון ההפוך, כשנכסיו של הציבור מצויים בעלייה. התופעה הזאת היתה בולטת מאוד בשנים 2012, 2013 ו-2014. בכל אחת מהשנים האלה, שיעור הצמיחה של תעשיית הקרנות היה גבוה הרבה יותר משיעור הצמיחה של נכסי הציבור, ובמצטבר, בשלוש השנים האלה, השיעור עומד על כ-85%, מול כ-25% "בלבד" בנכסי הציבור.
ההסבר לעוצמת התגובה של התעשייה נעוץ, כנראה, בכך שהמכשיר הזה של קרנות
נאמנות נתפס כהשקעה לטווח קצר-בינוני. בתקופה של גאות בשווקים, הציבור מגדיל את תיאבון הסיכון שלו ומוכן להשקיע יותר בקרנות נאמנות לסוגיהן, ובתקופה של משבר כלכלי, דוגמת 2008, או במשבר הקורונה כיום, חלק מהציבור פודה את קרנות הנאמנות שברשותו, בין אם למטרות צריכה, ובין אם מחשש שחסכונותיו יימחקו. מבחינה זו, החיסכון ארוך הטווח (קרנות פנסיה, גמל, ביטוחי מנהלים) יציב הרבה יותר. גם קלות הכניסה לקרנות הנאמנות והיציאה מהן (אין עמלות קנייה ומכירה בקרנות האקטיביות) מסייעת לתופעה הזו.
עם זאת, המתאם החיובי בין כיוון השינוי בסך נכסי הציבור לבין כיוון השינוי בתעשיית
הקרנות השתבש בשנתיים שבין סוף 2014 לסוף 2016, וזאת חרף תשואות חיוביות נאות
שהשיגה התעשייה בשנים אלה. נכסי הציבור גדלו, בעוד תעשיית הקרנות ירדה בנכסיה.
במצטבר, בשנתיים אלה גדלו נכסי הציבור בכ-8%, בעוד שנכסי הקרנות המסורתיות
פחתו בכ-9% ונכסי התעשייה כולה פחתו בכ-14% בשל הפדיונות, הן בקרנות המסורתיות האקטיביות והן בקרנות הכספיות.
עובדה זו, יחד עם יציאת כספים מחלקים אחדים של התעשייה, גרמו לכך שסך נכסי תעשיית הקרנות בסוף 2019 כמעט זהה לנכסים בסוף 2014 - מה שהביא גם לירידה חדה בשיעור נכסי הקרנות מתוך סך הנכסים הפיננסיים של הציבור. היקף הנכסים של תעשיית הקרנות בסוף יולי 2020 נמוך משהיה בסוף 2013, וזה אחרי כל הראלי שביצעו שוקי המניות והאג"ח בשנים אלה.
החיסכון לטווח ארוך מופלה לטובה
מדוע תעשיית קרנות הנאמנות בישראל לא מצליחה להגיע לשיעור הראוי לה מתוך סך הנכסים הפיננסיים של הציבור ובמונחי תוצר? "החשד" הראשוני נופל על מדיניות ממשלות ישראל לדורותיהן שעודדו, ובצדק, את החיסכון לטווח הארוך - מדיניות שהיא חיונית במיוחד בימים אלה של הזדקנות האוכלוסייה, הארכת תוחלת החיים וריבית אפסית. לצורך החיסכון לטווח ארוך יש הרבה מאוד מכשירים פנסיוניים, ובהם קופות גמל, קרנות פנסיה, קופות גמל להשקעה, פוליסות חיסכון וביטוחי מנהלים. העידוד מתבטא בעיקר באמצעות מדיניות מיסוי שמפלה לטובה את המכשירים האלה.
כניסה ויציאה של כספים
"החשוד" השני הוא הנדל"ן, שמשך הרבה מאוד כסף מתיקי השקעות ומקרנות הנאמנות בשנים האחרונות, ואליו נוספו גם לא מעט נכסים פיננסיים שנתפסו כאלטרנטיביים לקרנות הנאמנות, כמו קרנות גידור, פוליסות חיסכון ועוד. עם זאת, גם לפני הנהירה לנדל"ן ולמוצרים אלטרנטיביים, המצב מבחינת קרנות הנאמנות לא היה טוב.
ואולם, יש גם "חשוד" שלישי, שנמצא באחריותה של הממשלה, והוא מחדל מתמשך בכל מה שקשור לחינוך פיננסי של הציבור, או יותר נכון בהיעדרו. הנזקים לציבור בגין המחדל הזה מסתכמים בעשרות מיליארדי שקל ברמת המאקרו של המשק, לצד נזקים אדירים ברמת מאות אלפי בתי אב. תעשיית קרנות הנאמנות היא אחד הקורבנות של המחדל הזה, שגורם למשקיעים להתייחס לקרנות הנאמנות כאל מכשיר קצר טווח במקום כחלק מהחיסכון שלו לטווח בינוני וארוך יותר - גישה שגורמת לציבור ללא מעט הפסדים.
צריך לחזק את החינוך הפיננסי
כיצד ניתן לשנות את המגמה? המפתח לאורך זמן, שיגרום לשינוי, ולא רק בחזית של קרנות הנאמנות, הוא הגדלה דרמטית של התקציבים המיועדים לחינוך פיננסי, אבל בתנאי שהם ינוצלו נכון. עד כה נעשו כמה ניסיונות לקמפיינים של חינוך פיננסי, אבל התועלת שלהם היתה אפסית. הם היו אקראיים ולא היוו חלק מתוכנית ארוכת טווח. מעבר לכך, רשות ניירות ערך מנסה להתמודד עם הבעיה על ידי יצירת מוצרים ייחודיים בתעשיית הקרנות, כמו ניהול תיקים 2.0, וכן היוזמה להקמת קרנות נאמנות שינוהלו כקרנות גידור ויהיו ניתנות לרכישה על ידי הציבור הרחב, ולא רק על ידי לקוחות אמידים (כשירים). גם מהלך מיסויי, שיאפשר שימוש בקרנות נאמנות כחיסכון ארוך טווח בדומה לקופת גמל להשקעה עם יתרונות המיסוי של קופת גמל להשקעה, יכול לסייע.
סך הנכסים בתעשיית קרנות הנאמנות, נכון לסוף 2019, עומד על כ-352 מיליארד שקל (או כ-101.9 מיליארד דולרים) בהתפלגות הבאה: 188.7 מיליארד שקל בקרנות האקטיביות המסורתיות (ללא כספיות), 29.4 מיליארד שקל בקרנות הכספיות, ו-134.2 מיליארד שקל בקרנות הפאסיביות (קרנות סל וקרנות מחקות). בינתיים, וירוס הקורונה עשה "מוטציה" בכל המספרים האלה לטובת הקרנות המחקות ולרעת האקטיביות, ומעבר לכך, כל התעשייה התכווצה בשל יציאת הכספים הניכרת וירידת הערך, מאז נקודת השיא של השווקים ב-19 בפברואר השנה.
זוהי התפלגות שונה מאוד מזו המקובלת בארה"ב ובאירופה. משקל הקרנות הכספיות בישראל, שנכסיה מסתכמים בכ-26 מיליארד שקל, נמוך בהרבה מזה שבארה"ב, ונמוך מעט מאירופה. משקל הקרנות האקטיביות בישראל נמוך בהרבה משתיהן, ומשקל הקרנות הפאסיביות גבוה בהרבה, גם מול ארה"ב, ובמיוחד מול אירופה, שם התעשייה הפאסיבית התחילה להתפתח כעשור אחרי ישראל, אבל הפער הזה מתחיל להצטמצם.
גם מבחינת המגמות שמסתמנות בשנים האחרונות בכלל, וב-2019 בפרט, יש הבדל גדול בין ארה"ב לבין אירופה, ובינן לבין ישראל. היקף נכסי קרנות הנאמנות לסוגיהן בארה"ב גדול פי שניים מהיקף נכסי קרנות הנאמנות בכל אירופה. הפערים בין ארה"ב לאירופה גדולים במיוחד בקרנות הפאסיביות ובקרנות הכספיות (Money Market Funds) - בערך פי שלושה ויותר.
בשנים האחרונות, ובפרט בשנה האחרונה, קצב הגידול בנכסים של הקרנות הפאסיביות בארה"ב מהיר הרבה יותר מהגידול בקרנות האקטיביות, הן במונחי קצב ביחס לנקודת המוצא, אבל גם במספרים אבסולוטיים - 380 מיליארד דולר לפאסיביות מול 80 מיליארד דולרים לאקטיביות. ברור שהמלאי של הקרנות האקטיביות, שהוא הרבה יותר גדול מול הפאסיביות, מכביד על צמיחתן, שכן מדובר בנתוני נטו - כלומר, כניסת כספים בקיזוז יציאת כספים.
התפלגות הנכסים של תעשיית קרנות הנאמנות
אירופה אמנם מפגרת מאוד אחרי ארה"ב בכל הקשור לתעשייה הפאסיבית, אבל היקף הגיוס של הקרנות הפאסיביות שם מתחיל להתקרב לקרנות האקטיביות: 100 מיליארד דולר מול 310 מיליארד דולר, בהתאמה.
בארה"ב, עיקר הכספים שזרמו לתעשייה הגיעו דווקא לקרנות הכספיות: 550 מיליארד דולר, שמהווים כ-60% מסך הכספים שהגיעו לתעשייה ב-2019. לעומת זאת, באירופה המצב הפוך: 85 מיליארד דולר הגיעו לקרנות הכספיות - רק כ-25% מסך הגיוס. אין ספק כי הפרשי הריביות - התשואות שניתן היה לקבל בארה"ב בדולרים לטווח קצר מול התשואות הנמוכות מאוד או אף השליליות באירופה - הכתיבו את המציאות הזו. כיום, תמונת הריביות השתנתה מן היסוד, והריבית בארה"ב הגיעה אף היא לסביבת האפס.
וכאן בישראל, בדומה לארה"ב, עיקר הסכומים הגיעו בשנה החולפת דווקא לקרנות הכספיות - יותר מ-7 מיליארד שקל. זאת, אף ש-2019 היתה שנה מופלאה דווקא למניות ולאג"ח הקונצרניות והממשלתיות.
הכותב הוא מבעלי בית ההשקעות מיטב דש, שבו מנוהלות, בין השאר, גם קרנות נאמנות. אין לראות באמור המלצה או תחליף לשיקול דעתו העצמאי של הקורא, או הזמנה לבצע רכישה או השקעות ו/או פעולות או עסקאות כלשהן. במידע עלולות ליפול טעויות ועשויים לחול שינויי שוק
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
