ישראל היא כלי משחק ייחודי בין המעצמות סין וארה"ב

מי שתוהה לגבי היעדר המדיניות העקבית של ישראל ביחס לפעילות של חברות סיניות במדינה חייב לראות את התמונה הרחבה. ישראל כיום היא לא יותר מאשר כלי במשחק שחמט גלובלי בין ארה"ב לסין. לא כלי זניח, אבל בהחלט כזה שכוחות גדולים ממנו מתמרנים אותו.

● ישראל תופסת צד: צורפה לתוכנית של טראמפ להילחם בהשפעה של סין ברשת 

מהצד הסיני, ישראל היא כבר חלק בלתי נפרד מפרויקט "דרך המשי", שבמרכזו הקמת נתיבי סחר יבשתיים וימיים בין מדינות מרכז אסיה, אירופה, המזרח התיכון ואפריקה. הפרויקט הזה מתקדם כבר כמעט 8 שנים בהשקעה שכבר חצתה את הטריליון דולר. הוא כולל הקמת נתיבי רכבת חוצי יבשות; רכישה סדרתית של נמלים ומסופי מכולות, כולל באירופה; פרויקטים אדירים של תשתיות במימון סיני במדינות שלאורך הנתיב ועוד.  וכשהסינים מדברים על "סחר", הם מתכוונים גם, ואולי בעיקר, להשפעה פוליטית ומדינית.

מהצד השני ניצבת ארה"ב, שבעשור הקודם "נרדמה בשמירה" לנוכח ההתקדמות הסינית באזור. האמריקאים דגלו בגישה של "ניתן לסינים לשרוף כסף ומשאבים במדינות נחשלות, וזה יחליש אותם בטווח הארוך". אבל האמריקאים לא חזו את מידת ההתמדה ואת היקף המשאבים שנרתמו לפרויקט, ואת כוחה של מדיניות "מלכודת האשראי" - אותן הלוואות בעשרות מיליארדים למדינות נחשלות או במצוקה לאורך נתיב דרך המשי. בהעדר יכולת החזר או מימון עצמי, ההלוואות מתורגמות ישירות להרחבת הנוכחות הכלכלית של סין באותן מדינות.

מבחינת הסינים, זהו המודל הנכון של תשואה על ההשקעה שלהם בפרויקט דרך המשי.

ישראל סומנה כבר בתחילת העשור כיעד מפתח בתוכנית של הסינים, בשל מיקומה האסטרטגי שמאפשר לסינים ליצור גשר ימי-יבשתי בין "הנכסים" שלהם באירופה לבין מדינות המפרץ.

בנוסף, ישראל הייתה ועודנה מוקד פורה בצורה יוצאת דופן לטכנולוגיות דואליות - טכנולוגיות ואסטרטגיות, שרבות מהן התחילו את דרכן במערכת הפיתוח הביטחונית והמודיעינית של ישראל, עברו "הסבה לאזרחות" על ידי חברות הייטק ובסופו של דבר ניתן להחזיר אותן לייעודן המקורי די בקלות, ועל הדרך לסגור פערים טכנולוגיים גדולים בין סין למערב.

אלא שבניגוד לרוב המדינות לאורך נתיב "דרך המשי", ישראל נחשבת לאזור השפעה אמריקאי מובהק, עם יחסים ביטחוניים וכלכליים ייחודיים. גם כאן נרדמו האמריקאים בשמירה אבל בסופו של דבר הביאה הגברת המעורבות הסינית הבולטת בישראל, שהסמל המובהק שלה הוא "נמל המפרץ" שיעבור בשנה הבאה לניהול סיני, להדלקת נורות אדומות בממשל האמריקני.

זה מה שגורם כיום לפנטגון להפעיל מסכת לחצים יוצאת דופן על הממשל הישראלי במטרה להקטין את מעורבותם של הסינים באזור והתחממות היחסים המסחריים בין סין לאיראן, סוריה ולבנון רק מוסיפה שמן למדורה. מנגד, הלחצים האמריקאים נתקלים באופוזיציה פרו-סינית חזקה בצמרת הממשלה הישראלית.

לפיכך, אפשר להניח, שפרשת האצ'ינסון ומפעל ההתפלה תהיה רק קצה הקרחון למאבקים הדיפלומטיים הדרמטיים בין ישראל לארה"ב, שיתנהלו בחודשים הקרובים מאחורי ולפני הקלעים. צריך רק לקוות, שבסופו של דבר לא נהפוך ל"נזק היקפי" במאבק בין המעצמות.