הדילמה סביב תביעת העדר אבהות

ערעור שנדון בבית המשפט המחוזי לאחרונה, עסק בתביעת פיצויים בסך של 600 אלף שקל, אשר הוגשה על ידי אב כנגד אשתו לשעבר, בטענה שגילה, כי בנם, אותו גידל לאורך השנים, אינו בנו הביולוגי. למעשה לאב ולאשתו לשעבר שני בנים, אשר לאחר גירושי ההורים גדלו אצל האב, וניהלו עם אימם קשר רעוע ביותר, עד כי הבן הבכור הגיש נגדה תביעת נזיקין בגין הזנחה, אשר הסתיימה בפשרה כספית.

לדברי האב, לפני מספר שנים, פשפש במסמכים ישנים, וגילה לפתע מכתב שנכתב על ידי האם, ובו היא מספרת לנמען, שהיא הולכת לפסיכולוג "בלב כבד בגלל הכסף, אבל בפגישה השנייה כבר יצא לי בעזרת שאלותיו שילדיי אינם ילדי ועל הסיפור על השכן, וזה מה שדרבן אותי להמשיך שם כי אני חייבת לדבר על זה". האב טוען, כי במשך שנים רבות, אכן חשד כי האם הרתה את הבן הבכור כתוצאה מיחסים עם השכן, וכי המכתב מאשש כעת חשד זה, שכן לאמיתו של דבר האם התכוונה לכתוב "ילדיי אינם ילדיו", כשהיא מתייחסת אליו.

התביעה נדחתה

בית המשפט דחה את התביעה משתי סיבות. האחת, שגם אם היה משתכנע כי הילד אכן אינו בנו הביולוגי של האב, הרי שלא נגרם לו נזק כלכלי, שכן האב בחקירתו הודה, כי גם אם היה יודע שהילד אינו שלו, היה מגדלו ומטפל בו, ואכן עשה כן לאורך השנים, למרות החשד שקינן בו זה מכבר. יתרה מכך, גם כעת, כשהאב עצמו משוכנע שהבן אינו שלו, הוא ממשיך לקיים עימו יחסי אב ובן אוהבים וטובים.

כמו כן קבע בית המשפט, שלא עלה בידי האב להניח תשתית עובדתית, המשכנעת שהבן אינו שלו, ולא ניתן לקבוע זאת רק על סמך מכתב בודד, בפרט כשפרשנותו שנויה במחלוקת, ודורשת לשנות את לשון המכתב מ"ילדיי" ל"ילדיו". בית המשפט החזיק כנגד האב את העובדה שלא עתר לביצוע בדיקת ד.נ.א, שתוכיח אם הילד שלו, בדיקה שייתכן שהייתה מאושרת על ידי בית המשפט במקרה זה, מאחר שהבן כבר בגיר, והאם הרתה לפני הנישואין, כך שאין בתוצאות אפשריות של הבדיקה כדי להעלות חשש ממזרות עבור הבן.

כאן עולה דילמה קשה הניצבת בפני האב. מצד אחד ניתנה בידיו האפשרות לבצע בדיקת אבהות, ולהוכיח באופן נחרץ את תביעתו, ומצד שני, לא ניתן לבצע בדיקה כזאת מבלי לערב את הבן עצמו, ולחשוף אותו להליכים המתנהלים בין ההורים. כאמור בין האב לבן מתקיימים יחסים חמים, והאב טען בבית המשפט, כי קיים חשש ממשי, שדבר קיומה של התביעה עלול להזיק לבן, ככל שעניינה ייוודע לו, וכי הדברים מגיעים עד כדי "דיני נפשות", ועלולים לפגוע במרקם הקשרים המשפחתיים בינו לבין ילדיו.

בית המשפט סבר כי בחירתו של האב להמנע מביצוע בדיקת האבהות להוכחת תביעתו אכן ראויה בנסיבות אלה, ואף הבהיר: "קביעת אבהות, אינה עניין של מה בכך - מעצם טיבה היא חורצת גורלות וקובעת את סיפור חייו של אדם, לפיכך דווקא בעניינה לא תמיד תהא האמת העובדתית תהא זהה לאמת המשפטית. שכן, לעיתים, גם אם הדברים רחוקים, טובת הילד שלא נפשפש יתר על המידה בזהות אביו מולידו נוכח ההשלכות שעשויות להיות לגילוי האמת העובדתית על מהלך חייו, טובתו ומצבו הנפשי והאחר".

לפיכך בסופו של יום, האב אמנם הפסיד בתביעתו, אולם לפחות שמר על שלמות נפשם של ילדיו ויחסיהם עימו, ובמקרים כאלה היה מן הראוי לשקול היטב עוד לפני הגשת התביעה, את המחיר הצפוי להתלוות לה.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי עוסקת בדיני משפחה וירושה ובעלת אתר בנושא