הפרדוקס המובנה של האו"ם - הגיע הזמן להתחיל מחדש?

שוב החלטה מצערת של מועצת הביטחון באו"ם, ושוב, לא הופתענו. ההחלטה לאפשר לאיראן לחזור למרוץ ההתחמשות שלה ללא מפריע, היא החלטה תמוהה (בלשון המעטה) לאור המציאות בשטח, שכן איראן מאיימת לא רק על המזרח התיכון, שלוחותיה מגיעות לכל רחבי אירופה ועוד.

ומה עושה האו"ם בעניין? לא הרבה.

האו"ם יוסד על בסיס חבר הלאומים שקדם לו, בתקווה שמסירותו להגנה על זכויות אדם, שוויון, חופש, צדק ושלום עולמי, ימנעו את הישנותן של זוועות מלחמת העולם השנייה. בהחלט ייתכן שיכול היה להשיג מטרות אלו, אלמלא הוקם על בסיס כמה תפיסות שגויות.

אחד מעקרונות היסוד של האו"ם כאמור, כפי שמצוין באמנתו, הוא קדושת זכויות האדם. אך למרבה הצער, מתוך 193 המדינות החברות בו, רובן המכריע לא חולקות ערכים אלה, לא מיישמות אותם ולעיתים אף בזות להם.

מאזן זה מציב את האו"ם בפרדוקס מובנה. קחו למשל את העובדה שמממנות הטרור הגדולות ביותר, כמו קטאר, חתומות במקביל גם על אמנת האו"ם למניעת מימון טרור. או למשל מדינות המוציאות אזרחים להורג באופן שיטתי ומתייחסות לנשים כאל רכוש ורודפות מיעוטים, יושבות במקביל במועצת הביטחון או במועצת זכויות האדם, שם הן מגנות ללא בושה מדינות אחרות.

בלב ליבו של פרדוקס האו"ם ניצבת העובדה שלמרות שהחברה המערבית תופסת את עצמה מאז ומתמיד כמרכז העולם, היא מהווה למעשה מיעוט מספרי ביחס לאוכלוסיית העולם והמציאות מוכיחה כי רוב המדינות אינן חולקות איתה את אותם ערכים ותפיסות עולם, וחלקן אף נוטרות לה טינה בשל כך.

למרות זאת, מדינות המערב מתעקשות לתמוך ברעיון של גוף בינלאומי בעל זכויות הצבעה שוות לכל חבריו, כאשר לכל אחד יש מקום ליד השולחן. הרעיון ש"כולנו" שותפים לאותם רצונות אוניברסליים ולכן בכוחנו לשבת יחד ולקדמם, הוא זה שהוליד את המציאות האבסורדית של מערכת דמוקרטית המורכבת ממדינות שאינן מאמינות כלל בדמוקרטיה או מיישמות אותה.

רבים טוענים כי מלבד מועצת הביטחון, מוסדות האו"ם משוללים כוח אמתי ולכן נטולי משמעות, אך המציאות מוכיחה שהחלטות האו"ם בהחלט גורמות נזק. מרבית ההחלטות אמנם משוללות תוקף משפטי מחייב, אך הן ללא ספק משפיעות על השיח הבינלאומי. בנוסף, האו"ם הפך כבר מזמן לישות פוליטית, המתרחקת יותר ויותר מעקרונותיה הבסיסיים; מעין גוף ציני במהותו הנשלט על ידי אלו המעוניינים לנווט אותו הרחק מערכיו.

כל גילדה, ארגון ואפילו מדינה מושתתים על אותו עקרון ולפיו על כל חבר מוטלת החובה לציית לערכי היסוד של הקבוצה. מדינה המעוניינת להתקבל כחברה בארגון הסחר העולמי למשל, נדרשת לקפוץ מבעד לחישוקים בוערים על מנת להבטיח שהיא עומדת בכלליו.

מתוך ההבנה שכמעט בלתי אפשרי בשלב זה להטמיע שינויים מהותיים באו"ם, על אותן מדינות, החולקות ערכים ליברליים אמיתיים, להוביל מהלך דרמטי, שראשיתו בחלוקת משאבים, ולו חלקית, לטובת הקמתו של ארגון בינלאומי חדש, כזה שיעמיד תנאי קבלה ברורים ומנגנוני אכיפה יעילים כנגד מדינות שאינן שותפות לעקרונותיו. מהלך כזה בכוחו להוביל לתשתית משפטית חדשה, שתאפשר להשפיע על מדיניות חוץ, להציע תמיכה למדינות במצוקה, ואף להוביל לשינויים דרמטיים בהתנהלותן הפנימית של מדינות העולם, המבקשות להתקבל לארגון כחברות שוות זכויות. 

הכותבת היא מומחית למשפט הבינלאומי ומנכ"לית הפורום המשפטי הבינלאומי