"הקו המקשר בין פרשת הכדורגלנים ופרשת האונס באילת זה אנשים שחושבים שמותר להם הכל"

לא מעט אש ספגו בשבוע שעבר חברות החדשות ברשתות החברתיות סביב ההחלטה לא לפתוח את מהדורות החדשות עם סיפור האונס באילת, שפרטים ראשונים שלו החלו להתגלגל כבר בשעות הצהריים. אפילו בחדשות 13, שהיו הראשונים לדווח על הסיפור ואפילו שלחו פוש המדבר על חשד לאונס של צעירה על יד עשרות גברים, נמנעו מלשבץ את הסיפור במהדורה, ורק בשעות הערב המאוחרות חשפו את כל הזוועה במלואה. כמובן שעד אז הנושא התפרסם בהרחבה בערוצי הטלוויזיה.

אלמוג בוקר, שמסקר את הפרשה באופן שוטף עבור חדשות 13, וגם היה העיתונאי שחשף את פרשת הכדורגלנים והקטינות, סבור שההתמהמהות של התקשורת בחשיפת הפרשה הייתה פועל יוצא של אחריות תקשורתית: "המשטרה הוציאה בבוקר הודעה על בחור שנעצר בחשד לאונס - אירוע נקודתי שלא חורג מאירועים שיש כל הזמן. בשעות הצהרים קראתי את הפרוטוקול וראיתי את המספר שלושים. הוא עוד לא יצא החוצה. חשבתי מה לעשות עם המספר הזה כי מצד אחד זה גרסה של חשוד, מצד שני אם זה אפילו רק קרוב לאמת זה סיפור מטורף. והוצאנו פוש שאמר "חשד לאונס קבוצתי באילת, נבדק האם יותר מ- 30 צעירים היו עם המתלוננת בחדר במלון".

"נזהרתי מאוד בשלב הזה כי היה חשוב להציף את הסיפור, אבל צריך לעשות זאת בזהירות. כל שעות אחה"צ עד הערב הייתה התלבטות גדולה במערכת אם לפתוח עם זה את המהדורה. נוימן העורך התקשר כל חצי שעה והתלבט. אמרתי לו 'תשמע יש גרסה, אבל כל הגורמים במשטרה לא נמצאים שם עדיין'. הם אומרים 'נבדק', אבל לא ידעו באותו זמן אפילו אם זה היה יותר מבחור אחד.

"לא פתחנו עם זה כי מבחינתי לפתוח עם זה, זה היה חוסר אחריות. זה סיפור גדול אבל יש גם אחריות ציבורית תקשורתית. אי אפשר לפתוח מהדורה ולהגיד 'יהיה בסדר, מה שיהיה יהיה'. עשיתי בדיקות כל הערב ובלילה כבר התחיל להסתמן שגם אם זה לא שלושים היו לפחות 5-4 שהיו שם, ואמרתי שמבחינתי אין מקום להיזהר יותר".

כאבא אפשר לסקר סיפור כזה בלי פניות?
"מצד אחד זה שאני אבא לילדים זה שם כל הזמן, בפרט כי יש ילדה בת 6. אבל זה לא אומר שהסיפור הופך למוטה בגלל זה. אני מסתכל על הפרטים, העובדות, אוסף מקורות, ולפי זה מחליט את העוצמה שבו הולכים על הסיפור".

הפעם הלחץ הגדול בא מהרשתות החברתיות, בעיקר מהטוויטר. המהדורות הממוסדות נזהרו יותר.
"נכון. ברשתות החברתיות לקחו את המספר מהפוש ומשם זה עף כאש בשדה קוצים כי ברשתות החברתיות אף אחד לא עוצר ומגביל את עצמו. אנחנו כעיתונאים חייבים להיות יותר זהירים. ורק כשיש את הסיפור המלא אז לתת אותו. ברור שעם המידע שיש עכשיו זה חייב לפתוח מהדורה, אבל עם המידע שהיה אז - לא. בגלל הזהירות של גורמי החקירה גם אנחנו היינו חייבים להיות זהירים ואחראים.

"בסיפור של הכדורגלנים והקטינות, למשל, היה לי שבועיים את המידע לפני שפרסמתי למרות שידעתי שזה יכול להתפרסם במקום אחר. אבל היה ברור שזה סיפור שיכול לעלות בקריירה לשני אנשים, ובעיקר שיש שם שתי ילדות מסכנות שהולכות לעבור גיהנום. לכן עם סיפורים כאלה חייבים להיות זהירים. זה עדיף מלטעות ולגלות שעשית נזק לאנשים לכל החיים.

"מצד שני כשפרסמתי את פרשת הכדורגלנים והקטינות הייתה לי התלבטות גדולה כי היה ברור שזה יעשה רעש. עד שלא ידעתי בוודאות שיש לי את הפרטים הסתכלתי על הבת שלי כל הזמן. חשבתי עליה עוד 8-10 שנים שהיא שם, ואם לא מטפלים בסיפור כזה זה יכול להגיע אליה. אנחנו כעיתונאים חייבים לשים עצמנו שם. בכל דבר, לא רק בסיפור כזה. כשאני מסקר בעוטף עזה, אני תמיד מנסה להסתכל בעיניים של התושבים כדי להמחיש למי שלא חי כאן מה קורה".

עד כמה זה שונה מלסקר פרשיות אחרות?
"זה לא דומה לשום דבר. נגעתי בעבר בפרשות אונס ואירועים פלילים קשים אבל פרשה כזאת... זה לא אדם או שניים שעשו טעות. זה קבוצה של מספר דו ספרתי של בחורים, כולם היו בחדר והשתתפו, גם אם לא באופן פעיל - חלקם תיעדו, ואף אחד לא חשב לרגע שצריך להגן על הילדה. זה לא נתפס. החשוד המרכזי שלח את החברה שלה לקנות לה מים והיא הלכה, לא הייתה לה מסיכה אז חזרה, והלכה שוב, לכן התעכבה. אם היא הייתה מתעכבת עוד חצי שעה מה היה קורה לילדה הזאת? האם בכלל הייתה יוצאת בחיים?".

וכמה שונות התגובות שאתה מקבל ביחס לתגובות לפרשות אחרות?
"העובדה שגבר מסקר ומביא את הצד של הבנות נתפסת כלא הגיונית. הנאצות שאני מקבל בפייסבוק. העמוד שלי נחשב לחזק בגלל סיקור העוטף, ומעולם לא קיבלתי שם ביקורת רק אהבה ושבחים. פתאום אנשים שכתבו תמיכה ואהבה שולחים הודעות ותגובות ותוקפים אותי על כך שאני מגן על הבנות. ילדות בנות 16, בגיל של הבנות והאחיות שלכם, הכל הפך להיות ימין ושמאל. מישהו כתב לי תגובה במקום לכתוב על הבנות תכתוב על העוטף".

יש קו מקשר בין האונס לפרשת הכדורגלנים?
"הקו המקשר זה אנשים חושבים שמותר להם הכל. שמרשים לעצמם לעשות מה שהם רוצים. גם הכדורגלנים שצדו את הבנות הם גברים שמתייחסים אל הצעירות הללו כאל חפצים. ההבדל הוא בטיפול המשטרתי.

"בסיפור האונס באילת המשטרה עושה עבודה מטורפת בימים האחרונים. הם לא ישנים בלילה בניסיון להביא את הפרשה הזאת הכי רחוק שאפשר בכל האמצעים ולטפל גם במעורבים עצמם וגם במי שמנסה להפיץ חומרים. בסיפור הכדורגלנים המשטרה לא הלכה עד הסוף, והנערות שספגו איומים על החיים שלהן אפילו לא עצרו אדם אחד ששלח להם הודעות, כאלה שעשו דברים להרוס להם את החיים - לא עשו כלום".