עידן המורים המדברים נגמר: מנכ"לית מכון דוידסון בשיחה לקראת פתיחת שנת הלימודים

שנת הלימודים אמורה להיפתח בשבוע הבא, בעיצומו של המשבר הכלכלי והרפואי המורכב ביותר בתולדות מדינת ישראל. כרגע המתווה לתחילת השנה עדיין לא ברור, וההורים, המורים והתלמידים עומדים בפני אי ודאות. איך תיראה שנת תשפ"א במערכת החינוך, האם התלמידים יסתגלו לשגרה של לימודים מרחוק ואיזו הזדמנות היסטורית יש לרשויות המקומיות להשפיע על החינוך בתחומן. רגע לפני הראשון לספטמבר נפרסם השבוע ב"גלובס" סדרת כתבות שינסו להעריך בזהירות איך תשפיע הקורונה על תלמידי ישראל

הסגר שנכפה על המשק בעקבות הקורונה סיפק לחלק מההורים הזדמנות להציץ לתוך הקרביים של יום הלימודים של הילדים שלהם. הילדים לא הלכו לבית הספר - הם נשארו בחדר או בסלון - וההורים נחשפו לתכני הלימוד, לדינמיקה בין המורים ובין התלמידים וליכולות של המורים.

עולם החינוך, בגילאי בית ספר וגם באקדמיה, ממתין כבר שנים לפריצת דרך שתאפשר למידה מרחוק. כאשר ההזדמנות הגיעה, למעשה נכפתה, היא תפסה את המערכת לא מוכנה. המורים קיבלו ממשרד החינוך לינק לזום ובשלב הראשון יכלו לעשות ככל העולה על רוחם, בתנאי שיהיו בקשר עם התלמידים. מאוחר יותר, אחרי פסח, ניסה משרד החינוך ליצור גרסה של למידה מרחוק ש"משכפלת" את ההתרחשות בכיתות. ביום שלישי הבא, אם נתעלם לרגע מהאפשרות של שביתה או סגר, הלמידה מרחוק תחזור ושנת הלימודים תיפתח.

חלק מההורים מודאגים. ברובד הבסיסי יש אתגרים טכניים שנוגעים להפעלת התוכנות. ההורים מוטרדים לא פחות משיטות הלימוד - מדובר בהרצאות שנראות כאילו נלקחו משנות השמונים של המאה שעברה.

האווירה בכיתה הווירטואלית סבלה מאותן בעיות שמאפיינות כיתות פיזיות. חלק מהתלמידים העניקו פרשנות גמישה למונח נוכחות. ההורים נתקלו גם במורים שמתקשים להפגין סמכות ונאלצים לצעוק או להעניש. לא מעט הורים נאלצו גם להכין את חלק מהמטלות עבור הילדים והתחושה הכללית הייתה שהעסק פשוט לא עובד.

"לבנות את בית המקדש מלגו"

ד"ר ליאת בן דוד, מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי, עקבה מקרוב אחרי ההתנהלות של מערכת החינוך בימי הסגר. "לדבריה, "דווקא התקופה הראשונה, של הכאוס לכאורה, הייתה מאוד מוצלחת עבור חלק מהמורים". מכון דוידסון, שהינו חלק ממכון ויצמן, הוקם כדי להנגיש את המדע לציבור במגוון דרכים, החל מאתר עשיר לציבור הרחב, שפרח מאוד בתקופת הקורונה, דרך פעילויות מיוחדות לתלמידי בתי ספר, ועד בנייה של תוכניות לימוד והכשרה של מורים למדע.

בן דוד: "בתקופה הראשונה של הלמידה מרחוק, המורים לא קיבלו הוראות מאוד מפורשות מה לעשות, כי הכול הגיע בהפתעה, ודווקא בתקופה הזו ראינו את האור בעיניים של המורים. הם הגישו את תכני הלימודים בשיטות יצירתיות שרק חיכו להתפרץ מהם. אחר כך, כאשר הרגולציה השתלטה גם על הפעילות הזו, ראינו נסיגה, ראינו שהם הולכים ונכבים".

איך צריכה להיראות למידה מרחוק? בן דוד חושבת שהשאלה הזאת לא רלוונטית. "מבחינתנו אין כזה דבר למידה מרחוק כשיטה", היא אומרת. "אנחנו דוגלים בלמידה מעורבת, שמבוססת על כלים רבים ושונים. גם למידה מרחוק וגם למידה בכיתה, ובשטח ובמעבדה. למידה בקבוצות גדולות ובקבוצות קטנות, ותרגול עצמאי". למרות זאת, יש כלל אחד שהיא מתעקשת עליו: "ללא מע"מ".

מס ערף מוסף?
"מורה עומד ומדבר. מי שלקח מורה עומד ומדבר והעביר אותו לזום, לא הבין שום דבר לגבי למידה מקוונת. זה כמו ללכת לים כדי ללמוד על הים ואז לשבת בים ולראות מצגת על הים. אנחנו רוצים להגיע לים ולהשתמש בים כדי ללמוד על הים. אם אנחנו בבית, נשתמש במה שיש בבית. המטבח, האמבטיה. כל אלה מעולים ללימוד מדעים כי מדע הוא לא עוד מקצוע של בית ספר אלא כל מה שיש לנו בחיים. זה רלוונטי לא רק למדע - אפשר לבנות את בית המקדש מלגו".

ד"ר עינת שפרינצק, מנהלת תחום המדעים ביחידה לפיתוח מקצועי ותכנית מ"ח (מדע חישובי) ביולוגיה במכון דוידסון, מספרת שיש מחקר תיאורטי נרחב לגבי הלמידה של העתיד. עם זאת, לדבריה, הפעילות בשטח מניבה תובנות חדשות. "שמנו לב", אומרת שפרינצק, "שכשאדם אחד מרצה בזום, הקשב שאדם סביר יכול להקדיש לכך הוא מסוים. אבל אם אנחנו מושיבים שני אנשים לשיחה, כמו בטלוויזיה, פתאום ההרצאה הופכת להתרחשות, ותשומת הלב עולה".

מה כדאי למורים לעשות כשהם מלמדים מרחוק? שפרינצק ממליצה לשאול שאלות ולחוד חידות. בנוסף היא מדברת על גישת "הכיתה ההפוכה", שבה לומדים את החומר בבית, בעזרת טקסט, סרטים או אפליקציה משחקית, ואז מתרגלים אותו בכיתה.

בפורמט הזה המורה לא מלמד את התלמיד, אלא זמין כדי לסייע לו להתמודד עם קשיים ספציפיים. "זה מורכב", אומרת שפרינצק, "ודורש הרבה תכנון מראש. הפריע לי מאוד שהובע כעס כלפי מורים שלא ידעו לעשות את זה, מאחר שמדובר במיומנויות הוראה אחרות לגמרי".

במכון דוידסון מקדמים את הלמידה באמצעות חקר. התלמידים מציבים שאלות ויוצאים למצוא את התשובה בעזרת המורים וגורמים נוספים בבית הספר שתומכים בלמידה. בן דוד: "אני שואלת את התלמידים מה הם היו רוצים לחקור. בתחום המדעים זה יכול להיות מגוון המינים הביולוגי או מחזוריות בטבע. אנחנו שואלים את התלמיד - מדוע הנושא הזה רלוונטי לך? בשביל מה אתה צריך את הידע הזה בחייך?

"כשהייתי מורה לכימיה, הנחיתי קבוצה של נערות שרצו ללמוד מדע דרך מנגנוני הפעולה של איפור. הן יצרו קשר עם מפעל קוסמטיקה, הגיעו לשוחח עם הכימאים ולמדו את מבנה החומר ומהי אינטראקציה כימית ואיך היא קשורה לגוף האדם".

יש נושאים שכולם צריכים ללמוד?
"פחות ממה שנהוג לחשוב. המערכת סובלת מעודף רגולציה. צריך להשתחרר מהסטנדרטיזציה. אם נגייס את המורים הנכונים, ונכשיר אותם היטב, נוכל לתת להם הרבה יותר חופש וסמכות. הדוגמא הכי טובה ללימוד בגישה הזו, העתידית, שאני רואה במערכת החינוך הישראלית, מתרחשת בגן. מורות בוחרות מה הן רוצות ללמד ומעצבות לעצמן פינות שכוללות את כל הציוד המתאים להתנסות חווייתית באותו התחום. הגננת יכולה לשלב את הנושא גם במפגשים המרכזיים וגם ביציאה לשטח".

 פעילות במכון דוידסון. "אנשים היו זקוקים למדע וגילו שהם מעריכים אותו" / צילום: איתי בלסון

"המונופול על הידע לא שייך לבית הספר"

אחת התלונות שליוו את הלמידה מרחוק נגעה לתלמידים שמשתמשים בזמן השיעור בטלפון הנייד או גולשים בחלון אחר במחשב. כשבן דוד נשאלת על כך, היא רחוק מלהיות מזועזעת. "אנחנו רואים כאן האצה של תהליכים שממילא עוברים על החינוך. היכולת ללמוד בסביבות משתנות, להגיד - רוצה או לא רוצה. זה לא שהילדים בהכרח בורחים אל הכלום. בזמן הזה הם לומדים בדרך כלל דברים משמעותיים אחרים. המונופול על הידע כבר לא שייך לבית הספר בלבד.

"כשהייתי ילדה כתבתי חיבור בבית הספר בנושא של מניעת אלימות, וסיימתי אותו במילים "וככה כולם מפסידים בסוף". מצא חן בעיני שהטקסט הסתיים במילה "הסוף", אז הדגשתי אותה כך שהיא תהיה גם חלק מן הטקסט וגם תעמוד בפני עצמה כפי שכותבים אחרי שמסיימים טקסט - '-הסוף-'. וחשבתי שאני מאוד חכמה. המורה סימנה את זה באדום בוהק וכתבה 'לא ככה מסיימים אצלנו חיבור'. אני זוכרת את זה עד היום כי כל כך נחמץ לי הלב. בעקבות זה לא הייתי יותר יצירתית במסגרת בית הספר, אבל נשארתי יצירתית במסגרות אחרות".

"חדר משלהם? למורים אין אפילו מגירה"

מכון דוידסון מפעיל מגוון פעילויות מדעיות עבור הקהל הרחב וגם פרויקטים שמועברים בבתי הספר. אחת הדוגמאות היא פרויקט כימיה של המכון, שניתן בחינם בשלוש השנים האחרונות לבתי ספר. הפרויקט כולל בניית מערכי שיעור יחד עם המורים של כיתות הכימיה בבתי הספר.

הליווי כולל ערכות ניסוי שמגיעות פיזית לבתי הספר (או לבתי הילדים בתקופת הסגר), סרטוני הנגשת מדע מאתר המכון והצעות לפעילויות נלוות, הכשרה למורים בתחום הנגשת המדע וגם מפגשים וירטואליים או פיזיים עם מדעני המכון.

חלק מהמסלולים כוללים לינה בכפר נוער וניסויים במעבדה. בקורס בנוירולוגיה, נכלל ביקור של כמה ימים במכון והשתתפות בניסויים. "יש לנו תוכנית של מובילות חברתית. פתאום התלמידים האלה לומדים 'משהו של חנונים', והם אוהבים את זה. היה לנו ילד שפספס את האוטובוס אז הוא רץ למכון כל הדרך מרמלה, כי לא רצה להחמיץ את השיעור".

לבן דוד יש בטן מלאה על הקשר בין משרד החינוך לבין המורים. "לי איאקוקה, מנכ"ל קרייזלר, אמר בשנות ה-80 שבעולם מתוקן הטובים יהיו מורים והשאר יסתפקו בפחות. וירג'יניה וולף אמרה שאישה כותבת צריכה חדר משלה. למורים אין אפילו מגירה".

 אני מניחה שאת לא בעד רעיון 'תומכי ההוראה', עובדים שמשרד הבריאות מגייס במימים אלה במהירות כדי לעמוד במצבת כוח האדם הדרושה כדי לפצח את הכיתות וללמוד בקפסולות?
"זו הייתה צריכה להיות ההזדמנות לגייס עוד כוח אדם מצוין להוראה, עם תוכנית הסבת אקדמאים - אבל איכותית! לקבוע רף גבוה, לשלם היטב, לכבד את מי שמגיע. זה לא יקרה כל עוד המערכת כולה היא פוליטית וארגוני העובדים הם כאלה שמתאימים לעידן המהפכה התעשייתית ולא לעידן המידע.

"כשאומרים לי שהלמידה מרחוק תגביר פערים חברתיים, אני בוכה וצוחקת כי מה שמגביר את הפערים זו לא הטכנולוגיה, אלא בני האדם או יותר נכון אין שמערכת החינוך מתייחסת אליהם. לשטח, ההורים והמורים, נמאס וזה מתורגם להמון יוזמות של בתי ספר פרטיים. זה רלוונטי גם לנו - אנחנו באים למלא את הפער. אם הפער לא היה גדול, לא היה צריך להביא אותנו לבתי הספר".

יש לא מעט תלמידים שיישארו בשנת הלימודים בבתים, בסביבה שאינה טובה להם.
"טוב שיש שר רווחה חדש כי אני אפילו לא יודעת מי היה שר הרווחה בשנים האחרונות. איפה הוא היה? המגזר השלישי עושה עבודת קודש, אבל היכולת שלו מוגבלת. המדינה יכלה לבנות שותפות עם המגזר השלישי, ולא עשתה את זה". גם תקציב של כמה מיליוני שקלים לשיעורים של מכון דוידסון במערכת החינוך הממוסדת, לא ניתן עדיין למרות שהובטח.

בתקופת הקורונה זיהו במכון דוידסון צמא למדע. "אחרי שנים של הזנחה של החינוך המדעי, אנשים היו זקוקים למדע וגילו שהם מעריכים אותו. מתחילת הקורונה האתר שלנו שנותן מענה בשוטף ל-20 אלף צופים בשבוע, מצא עצמו עם 300 אלף. גם אחרי המגפה המספר התייצב על פי ארבעה ביחס למספר המשתמשים באתר בשגרה. זה סוג של חלום רטוב שלנו לענות תשובות מדעיות לציבור לגבי סוגיות מהחיים שלו.

"פתחנו את מדור 'זה נכון', כדי לבחון שמועות. אנשים חיפשו את המידע האמין, או שיגידו להם שעוד לא יודעים - גם זו תשובה. עד כדי כך זה הצליח שאיימו עלינו בכל מיני תביעות, שכמובן לא יצא מהן כלום".

"זה בסדר שיהיה דיון מדעי", אומרת בן דוד. "עצם השימוש בכלים המדעיים זה מה שמשמח אותי".
בתקופת הקורונה, אבל לא רק, נראה שאנשים אימצו לעצמם אג'נדה ואז חיפשו מידע שיתמוך בדעה שלהם.
בן דוד: "אנחנו כמתקשרי מדע יודעים שגם תקשורת המדע צריכה להיות בתוך העולמות הרגשיים של האדם, בתוך העולמות התרבותיים של האדם. אחרת אין לה משמעות". 

ד"ר ליאת בן דוד
בעלת תואר ראשון בביולוגיה מאוניברסיטת תל אביב ודוקטורט בביולוגיה מולקולרית ממכון ויצמן • שימשה כראש תחום הוראת המדע והטכנולוגיה בבית הספר להוראה באוניברסיטת תל אביב וגם כראש המרכז לתוכניות יהודיות בפדרציה היהודית של פאלם ביץ', פלורידה • ניהלה את המרכז לידע ולמידה בג'וינט • ניהלה את קרן וולף וכיום מנכ"לית מכון דוידסון • נשואה, אם לשלושה וסבתא לחמישה • סופרת של ספרי לימוד, עיון, פרוזה וילדים. בין היתר כתבה את הספרים "חמדת אימהות" ו"איך הצילו הצפרדעים את הביצה"

מכון דוידסון
עמותה ללא מטרות רווח שמנוהלת על ידי מכון ויצמן • המכון הוקם בשנת 1999 והוא עוסק בכתיבת תוכניות לימוד לבתי ספר, הכשרת מורי מדע, הפעלת מוזיאון "גן המדע" במכון ויצמן ועוד • המכון הוקם הודות לתרומה של ביל דוידסון, שניהל את חברת יצור הזכוכית Guardian Industries • המוטו של המקום: "מתמחים בלהדליק את הניצוץ ואת הרצון לגלות את כל מה שמרתק במדע"

עשרה טיפים ללמידה מרחוק

1. לשאול את התלמידים שאלות ולחוד להם חידות
2. להציע התנסות מעשית בבית שרלוונטית לחומר הלימוד
3. לשלוח את התלמידים לעבוד בקבוצות קטנות כדי לתרגל את החומר
4. ליצור קשר בין התלמידים - למשל על ידי כך שישאלו אחד את השני שאלות
5. לעשות שימוש באמצעים ויזואליים כגון סרטים, תמונות וגרפים
6. לנהל עם כל תלמיד שיחה אישית פעם בשבוע
7. לא להתרגש אם לא מספיקים להעביר את כל החומר
8. להציע לתלמידים ללמוד מגורמים שונים בקהילה
9. להתאים את חומר הלימוד לתחומי העניין של התלמידים
10. לעשות שימוש באינטונציה מעניינת