רק בשבוע שעבר חנך שר הבריאות, ח"כ יולי אדלשטיין, קו ייצור למסכות כירורגיות במפעל סופרגום, באזור התעשייה ברקן. "רכישת תוצרת כחול לבן זו מחויבות של משרד הבריאות ואני מקווה שמשרדי הממשלה האחרים ילכו בעקבותינו", הצהיר השר. אבל הבטחות ממשלתיות לחוד ומעשים לחוד.
על פי החוק, משרד ממשלתי או גוף ציבורי חייבים להעניק במכרזי רכש שהם מפרסמים העדפה בשיעור של 15% להצעות שמגישות חברות ישראליות לעומת חברות מחו"ל במרכזים שעלותם גבוהה מ-50 אלף שקלים. למרות החוק וההצהרות, כללי הרכש של משרדי הממשלה מציבים מהמורות בפני תקוותו של אדלשטיין, ומותירים את בעלי המפעלים בפני התמודדות חסרת סיכוי מול היצרנים הסיניים.
"שיאון מדיקל" הישראלית, מייצרת מוצרים רפואיים במפעלים בשדרות ובעולם. בזמן ש"מרוץ החימוש" הרפואי הוביל מדינות רבות להקים קווי ייצור למסכות וציוד רפואי בשטחן - בזמן שהן מתמודדות עם מחסור ותלות במפעלים המצויים לרוב בסין, החברה חנכה בשדרות את קו הייצור הראשון בישראל של מסכות מסוג N95, עם כושר ייצור של כ-2 מיליון מסכות בחודש. הפוליטיקאים כמובן בירכו והדגישו את חשיבות הייצור "כחול-לבן", גם כדי לתמוך במשק המצוי במשבר וגם כדי להבטיח יכולת ייצור עצמי בעידן של מחסור עולמי.
אבל דניאל לב, מנכ"ל "שיאון מדיקל", מספר על הקשיים שאיתן מתמודדות חברות ישראליות דווקא מול המדינה ודווקא בעת הזו. רק לפני מספר ימים גילתה החברה שהפסידה שוב במכרז של משרד ממשלתי לרכש מסכות רפואיות. הפעם, מכרז של משרד החוץ שהעדיף לקנות מסכות מתוצרת סין. הצעת החברה הישראלית אמנם עמדה בפער ה-15%. שיאון הגישה הצעת מחיר של 31 אגורות למסכה, בעוד שהמסכה הסינית נרכשה במחיר של 25 אגורות. המכרז כולו הסתכם בפחות מ-50 אלף שקל, ובכך נדחקה החברה הישראלית לטובת הסינית.
"בזמן הקורונה החוק לא השתנה ולא הותקנו תקנות בנושא, למרות האמירות של ראש הממשלה על העדפת תוצרת הארץ. המשרדים נצמדים ללשון החוק, ומתעדפים את ההצעות הזולות על פני המקומיות", אומר לב.
לב מדגיש נקודה נוספת - אם לא די בכך שהיצרנים הישראלים לא זוכים לתעדוף מקומי ולא יכולים להתחרות ברמות המחיר של הענקית הסינית, הם מורשים לייצא סחורה למדינות אחרות אך ורק באישור משרד הכלכלה, בשל המחסור בציוד רפואי שאליו נקלעו מדינות העולם. "אם אתם רוצים שוק חופשי - אל תטילו מגבלות ותקנו מה שאתם רוצים. אם ביד ימין אתה אוסר על יצוא וביד שמאל לא קונה, מה אמורים לעשות אנשי התעשייה?
"סין סבלה לאחרונה מהצפות חסרות תקדים, והעולם הנסמך על ייצור סיני עמד כפסע מקטסטרופה. אם היה קורה אסון, מי היה צריך לספק את המוצרים? היו באים אלינו ואומרים שאסור לנו לייצא".
מקרה נוסף שבו נתקל לב הוא מול משרד ראש הממשלה עצמו. בזמן שהמשרד קורא לתעדף רכש כחול לבן, המוסד רכש 400 אלף מסכות מחברה המייבאת אותן מסין. במכתב גלוי שפרסם לב (שכן לא הצליח לאתר את כתובת המייל של ראש המוסד, יוסי כהן), כתב: "הייתי שמח לחלוק עמכם את תדהמתי ואכזבתי מפרסום תוצאות מכרז בל"מ 233/2020. הייתי שמח לפנות לח. שצעק עלי (וכנראה בצדק), משום שאיחרנו להביא מכונה לשדה תעופה עלום בסין, וכמעט ופספסנו את הטיסה המיוחדת, שעלתה 850 אלף דולר, ולומר לו כי המחויבות שלו, ושלנו - כנראה הייתה ללא תוחלת. הייתי שמח לדבר עם נ. וגם עם ע., שהופיעו אצלי בשעות הקטנות של הלילה, בשבוע השלישי של מרץ, והודיעו לי כי 'מסכות בעלות 3 שכבות אינן מספקות, וכעת צריך לייצר גם מסכות N95'. הם שהסבירו לי בעיניים טרוטות, אחרי ימים ללא שינה, אך נוצצות מתוך מחויבות, כי זה מה שנכון לעשות. 'צא מיד לדרך, אנחנו נדאג לכל שתצטרך'. והאמת? כך עשינו.
"שותפיי ואני הוצאנו מיליוני דולרים. עוד בטרם התקבלו הזמנות כתובות, ללא ודאות שיהיה מי שישלם. תוך שאנו משלמים מראש הכל. תוך שאנו מסכנים את עתיד החברה שלנו, אך מבינים את גודל השעה".
דוברות משרד רה"מ מסרה בשם המוסד: "כלל הליכי הרכש המוסדיים מתבצעים בצורה סדורה על-פי הוראות הדין, הוראות תקנון כספים ומש"ק ונוהל החשב הכללי".
בזמן שלב מציין לשבח את המכון הביולוגי, שתיקן הוראות מכרז שגויות שפרסם ובסופו של דבר העדיף התקשרות עם חברה המייצרת כחול לבן על פני חברה סינית, וכך גם את בתי החולים הציבוריים, הוא מציין שקופות החולים - אלו הנמצאות בקו החזית ומשתמשות במסכה כציוד מגן אינהרנטי בעבודת הצוותים שלהן, פטורות מהעדפת תוצרת הארץ. "הן מקבלות כסף ציבורי, ולמרות זאת לא חייבות בהעדפת תוצרת הארץ", אומר לב. "גם עכשיו, כשהמערכת קיבלה עוד תקציב עבור הקורונה, זה לא משתנה. אם משרד ראש הממשלה לא מתעדף תוצרת הארץ, למה שהם יתעדפו"?
שליש ממחיר השוק לא מספיק
גם במפעל "סופרגום" המקומי מדברים בתסכול רב על התנהלותה של המדינה בהעדפת תוצרת מקומית. משרד הבריאות ומשרד הביטחון, לדבריהם, מקפידים וקונים "כחול לבן היכן שרק אפשר", אך במקרים אחרים למפעל אותו הקימו בעמל רב ולקו הייצור שנפתח לבקשת המדינה ובהנחייתה - אין כמעט סיכוי.
"במשך 30 יום הרמנו קו שמייצר 10 מיליון מסכות לחודש. תמחרנו אותו בשליש מחיר מהמחיר בשוק - 70 אגורות למסכה. אבל אז, כשמדינות ברחבי העולם החלו להקים קווי ייצור, המחירים בסין צנחו בבת אחת לרמה שאי אפשר להתמודד איתה", אומר יניב חדד, מנכ"ל סופרגום.
לדבריו, "המחירים בסין ירדו ב-90%, לסביבות של 25 אגורות למסכה, כשבזמן הסגר מחירן נע סביב שני שקלים. אנחנו לא יכולים להתמודד עם המחירים האלו".
חדד מספר על כך שגם המפעל שלו לא מצליח להתמודד עם מכרזי מדינה. במקרה אחד, התמודד במכרז של משטרת ישראל, בו הציע מחיר יקר פי 2.5 מהיבואן המשווק תוצרת סינית. גם במכרז של בתי הסוהר הוא לא הצליח להתקדם ובסופו של דבר תוצרת סינית זכתה לתעדוף, וכך גם מכרז הביטוח הלאומי, הקריה הגרעינית ועוד.
"אני הצעתי 55 אגורות, הסינים 25 אגורות", הוא מספר. "לא עמדנו בהפרש של ה-15%. העובדים אצלי מקבלים שכר מינימום, אני עומד בחוקי ייצור ותקינה, יש לי עלויות גבוהות. הממסד הסיני גם מסבסד את העסקים הללו. המחיר שלהם הוא פחות מעלות הייצור שלי. אם מישהו היה חושב שאפשר להתמודד עם הסינים, הקווים האלו היו קמים מזמן. ברגע שההתקשרות שלי עם משרד הבריאות תסתיים בנובמבר, אני אצטרך לסגור את הקו הזה ולפטר יותר מ-60 עובדים. ואת החשב הכללי באוצר זה לא מעניין. אם רוצים קו ייצור לאומי בלי תלות, לא יכול להיות שמשרד ראש הממשלה יגיד 'חברה לקנות כחול לבן' אבל החשב הכללי יגיד 'מה פתאום'".
תקינה מחמירה לישראלים
שני המפעלים, סופרגום ושיאון, נדרשים לעמוד בתקינה מחמירה שבכוחה להבטיח את בטיחותה של המסכה, ואת רמות ההגנה שלה. לאיכות הייצור, ודאי, ישנה גם עלות נוספת עבור המפעלים. אך מאידך, בייבוא לארץ של מסכות, אין כל תקינה. כל אדם מורשה לייבא למסכות כירורגיות מכל מקום, הן נמכרות בהמוניהן ברשתות המזון, הפארמה ואפילו פיצוציות, אך הן עלולות בעלות רפואית נמוכה למדיי.
בזמן שהגל הראשון הכה בכל העולם והיה מחסור אקוטי בציוד, הרציונל היה לקחת מכל הבא ליד - כמעט, הרי, זה יותר טוב מכלום. אך כעת, טרם נקבעה תקינה הולמת, ובזמן שהמפעלים המקומיים מחויבים לסטנדרט מתקדם, משרדי הממשלה רשאים לקנות בזול מסכות ללא תקינה. במכון התקנים מודים שאף מסכה שנכנסת לארץ איננה נבדקת, זאת מפני שמשרד הבריאות לא נתן הוראה כזו או הוציא צו בנושא.
לפי חדד, "המסכות שמגיעות מסין הרבה פעמים מכסות 40%-70%, ואילו אלו הישראליות, יותר מ-90%. לא יכול להיות שאני עומד ברגולציה, ויש כאלו שמביאים מסכות עם שכבה אחת ואולי גם בלי פילטר. האזרחים לא יודעים להבחין".
אריה ריכטמן, יו"ר מטה "מיוצר בישראל" בהתאחדות התעשיינים פנה השבוע למשרד הבריאות, והלין על אי הסיוע ליצרנים המקומיים המתמודדים עם זירה עסקית בלתי אפשרית. הוא כתב: "התעשייה הישראלית, כידוע, נקראה לדגל, הסבה קווי ייצור ונרתמה לייצר מוצרים חדשים בהתאם לדרישות, גם כשהדבר לא היה כדאי מאוד מבחינה כלכלית, והשקיעו באופן פרטי ברכישת מכונות לייצור מסכות. לחברות הללו הובטח אז, בפרוץ המשבר, כי מאמציהם יישאו פרי וגופי המדינה ירכשו מהם את המסכות שייוצרו. למרבה הצער, לא כך היא.
"שוב ושוב אנו שומעים על גופי ממשלה, המייבאים במיליוני שקלים מסכות מתוצרת סין. ככל הידוע לנו, בין גופים אלה ניתן למנות את: משטרת ישראל (רכישה של 10 מיליון יחידות), הקמ"ג (חצי מיליון מסכות), שב"כ (מאות אלפי מסכות בכל חודש), ביטוח לאומי (רכש של 6 מיליון מסכות בכל חודשיים) והמוסד (חצי מיליון מסכות).
"כולנו נוכחנו לדעת עד כמה חיונית עצמאות הייצור המקומי. מטרה זו לא תושג בדרך של דחיפה לייצור מקומי בעת צרה, והפקרתו מיד לאחר מכן והסטת ביקושים לחיזוק כלכלת סין. יש להקפיד כי כלל הרכש הממשלתי יתעדף תוצרת ישראלית, ובאופן מיוחד ומוגבר בתחום המיגון והציוד הרפואי בו יש להבטיח זמינות וכושר ייצור מקומי. על כן, יש לכל הפחות לקבוע כמות מינימלית של רכש מתוצרת מקומית".
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
