בזכות מורה אחת: בית הספר שהגיע מוכן ללמידה מרחוק

מושיקו אלבוקעי, בן 16, החליט ללמוד בבית הספר המר דרכא שבבת ים בגלל המגמה המשולבת עם חיל האוויר, והידיעה שעם סיום הלימודים יהיו לי ביד גם תעודת בגרות וגם מקצוע. כשאני שואלת אותו על הלימודים במהלך חודשי הסגר הוא מעיד שהם ביו קשים, בעיקר בגלל הצורך לגייס משמעת עצמית, ולהתגבר על הסחות הדעת הרבות בסביבה הביתית הלוחצת. "יותר כיף לי ללמוד פה, בבית ספר, בלמידה פרונטלית בגלל שכאן יש את הקשר עם המורה, ויש את הקשר עם החברים. בבית אתה מרגיש לבד עם עצמך".

בית הספר המר דרכא הוא תיכון מדעי טכנולוגי, וממלכתי דתי. מדובר באחד מארבעים בתי הספר של רשת דרכא, הפועלת לחיזוק בתי ספר תיכונים ב"פריפריה הגאו-חברתית בישראל". דרכא המר מתגאה בכך שמאה אחוז מהתלמידים משלימים בגרות מלאה, ואף אחד לא נשאר מאחור.

 אתי רחימי בשיעור בבית הספר התיכון המר דרכא / צילום: מתן פורטנוי, גלובס

עם פרוץ הקורונה ניצבו כאן מול קושי חדש. יהושוע שטריק, מנהל בית הספר, מעיד שלא היה תלמיד שביקש סיוע ולא קיבל, וכי הקשיים שנבעו ממחסור במכשירי קצה, נפתרו במהירות בסיוע הרשות המקומית. לדבריו, תלמידים רבים העדיפו ללמוד באמצעות הטלפון החכם שכבר היה ברשותם, ועיקר הסיוע שהתבקש ממנו ומבית הספר היה בחבילות גלישה ולא במחשבים.

אבל האמת היא שאת המעבר המוצלח של המר דרכא ללימוד מרחוק לא מיחסים בבית הספר לענייני הציוד, אלא למוכנת ותרגול מוקדם של למידה מקוונת. לפני ארבע שנים החל שיתוף פעולה של מחלקת החינוך בעיריית בת ים עם מיקרוסופט, ובמהלכו הוטמעו כלים של החברה במערכות הניהול והלימוד של בתי הספר. לפני שנה החלו בבית הספר להשתמש ב-teams (תוכנה של מיקרוסופט, שיכולה לשמש ללימוד מקוון) כחלק מתוכנית הלמידה ולשלבו במערכי השיעור במגוון מקצועות.

אתי רחימי, מורה ורכזת להיסטוריה וספרות, היא זו שנשלחה על ידי בית הספר כדי לשמש גם רכזת תקשוב והתאהבה בתחום. היא השתלמה במיקרוסופט ואת הידע שרכשה הביאה איתה לבית הספר. אחר כך היה עליה גם לדאוג לכך שכלל התלמידים, וכמה שיותר מורים, יעשו שימוש בכלי, וזה לא תמיד היה קל. "אני חושבת שבית ספר שרוצה להגיע להפוך לבית ספר מתוקשב, שהכלים הטכנולוגים והדיגיטליים מוטמעים בו, חייב אדם אחד משוגע", היא אומרת. "המערכת הבית-ספרית צריכה להיות איתך כדי שתוכלי להניע את השיגעון הזה, כי לא קל להיות אדם שלוקח על עצמו איזשהו רעיון שלא כולם מתחברים אליו. יש הרבה מורים שהטכנולוגיה היא מאיימת עבורם, נוח להם עם המחברת, עם הכיתה, עם הלוח, וזה קשה".

בזכות המוכנות המוקדמת של בית הספר, כשפרצה הקורונה לא נדרשו לו יותר מיומיים-שלושה כדי להשלים את המעבר של כלל המקצועות ללימוד מרחוק. הפעם גם מורים שעד אז התנגדו וניסו להימנע ממעבר לשימוש בכלים דיגטליים התחברו למהלך. "הקורונה הייתה בשבילי התשתית שאפשרה לי לפרוח מבחינת הלמידה מרחוק. הרי עוד הרבה לפניה עסקנו בלמידה מקוונת, אז כשהיא הגיעה היה לנו הרבה יותר קל: הילדים ידעו לאן להיכנס, והכירו את הכלים דיגיטליים. זו לא סביבה חדשה עבורם".

ועדיין, המעבר ללימוד מרחוק לא פתר את הקושי הבסיסי שעימו מתמודדים במערכת החינוך מדי יום: איך מצליחים להחזיק את התלמידים קשובים? "האתגר הכי גדול היה איך הופכים את השיעורים המתוקשבים לשיעורים ברמה פדגוגית אחרת, לא שיעורים שבהם המורה מעביר את השיעור והילד פשוט יושב בצד השני של המסך", אומר המנהל שטריק. "השאלה היא מה התלמיד יעשה בשיעור ולא מה המורה יעביר. זה גם מה שהמורה צריך לשאול את עצמו שנייה לפני שהוא נכנס לזום. ואם הוא יענה לעצמו את התשובה אני בטוח שהשיעור יראה אחרת".

גם רחימי שמה את הדגש על התמורה שעובר תפקידו של המורה. "התפקיד שלי היום במאה ה-21 כמורה השתנה: אני לא רק מעבירה ידע - זה נגמר. אני מכוונת, אני מתווכת, אני מנטור. ולכן, האתגר הכי גדול זה לשנות את דפוס החשיבה. בית הספר צריך לתת את הכלים לתלמיד כדי שיוכל לרכוש לבד את הידע. אם נדע לשמר את מה שהצלחנו להשיג בזכות הקורונה, מערכת החינוך בעידן שאחרי יכולה להפוך לעולם אחר לחלוטין".